ארכיון קטגוריה: יידיש

שטינקר

שטינקר היא מילה ביידיש, ופירושה המילולי מסריח. לאחר מכן הורחבה משמעותה למלשין. בשם הגנאי שטינקר כינו בעולם התחתון היהודי של ורשה את המלשינים למשטרה. התואר המפוקפק הזה הועתק למציאות היהודית הארץ-ישראלית, והודבק לערבים שסייעו לנו. ממילה מהלעג הצבאי חלחלה המילה שטינקר לעולם התחתון. בעולם התחתון אדם שחשוד בשיתוף פעולה עם המשטרה או בהלשנות על חבריו מכונה "שטינקר". עוד כינויים הם "מניאק" או "שתול". אותו עבריין מקבל למעשה חסות מן המדינה בתמורה למידע שהוא מוסר למשטרה. כלומר מדובר בעֵד מדינה. היום מילה זו נפוצה גם בקרב הקהל הרחב במשמעות של מלשין. למשל, בשנת 2007 הפיקו תלמידי בית ספר סרט ששמו שטינקר על ילד שמסר מידע על התנהגות בלתי הולמת של חבריו לכיתה. מן המילה שטינקר נגזרו שני פעלים: הִשְטַנְקֵר ושְטִנְקֵר, ומשמעות שניהם להלשין.

דוד כהן מכפר תבור: כותב הקמעות

אני מביאה ככתבו וכלשונו חיבור שכתבתי לשיעור יידיש למתמחים באוניברסיטת בר-אילן אצל הגב' ורד קופל:

איך וויל דערציילן אַ מעשֹה וועגן דוד כהן. דוד כהן איז געווען איינער פֿון די גרינדער פֿון כפֿר-תּבֿור. דוד כהן איז געזעסן אויף אַ באַנק אין דער קליניק פֿון כפֿר-תּבֿור. אויף דער פּאָדלאָגע איז געזעסן אַ פֿרוי פֿון איינער פֿון די בעדואינערע שבֿטים וואָס האָבן זיך געפֿינען לעבן כפֿר-תּבֿור. זי האָט געפּרוווּט צו זייגן איר עופֿעלע, אָבער דאָס עופֿעלע האָט געוויינט אָן הפֿסקה. דוד כהן האט געזען אַז דאָס עופֿעלע און זיַין מוטער זיַינען מאָגער. און די ציצקע פֿון דער פֿרוי איז געווען אויסגעמאָגערט. כהן האָט געטראַכט אַז דאָס עופֿעלע איז הונגעריק. דערפֿאַר האָט ער דערקלערט דער פֿרוי ווי קאָכן אַ קאַשע פֿאַר איר עופֿעלע. די פֿרוי איז צוריקגעגאַנגען אין איר שבֿט. מיט עטלעכע וואָכן שפּעטער איז די פֿרוי געקומען אין כהן'ס הויז מיט איר עופֿעלע. דעם עופֿעלע'ס בעקלעך זיַינען געווען פֿול און רויט.  זי האָט געברענגט כהנען אַ מתּנה. און זי האָט אים געבעטן אַז ער זאָל שריַיבן אַ קמיעלע פֿאַר איר. כהן האָט גענומען אַ פּאַפּיר און האָט געשריבן עפּעס. זי האָט געהאָנגען  דאָס קמיעלע אַרום דעם עופֿעלע'ס האַלדז מיט אַ שנירל. די כהן'ס עצות זיַינען געווען העלפֿיק, וויַיל  די עופֿעלעך'ס פּראָבלעמען זיַינען געווען פּשוטע פּראָבלעמען. אַזוי איז דוד כהן געווען דער שריַיבער די קמיעלעך פֿאַר די בעדואינער. איין טאָג האָט מען אים געפֿרעגט וואָס ער שריַיבט אינעם פּאַפּיר. האָט  ער געענטפֿערט: "די פֿינף קופים". "וואס איז די פֿינף קופים?" האָט כהן געענטפֿערט: "קליינע קינדער קאַקן קליינע קופּעלעך".

סופגנייה

מאמר זה עוסק במקור השם סופגנייה. הסופגנייה היא עוגה עגולה, רכה ותפוחה כעין ספוג, המטוגנת בשמן עמוק, בייחוד לימי החנוכה. דוד ילין הוא שחידש בשנת 1896 את המילה סופגנייה מן המילה סופגן בתוספת הסיומת xיָּה. המילה הופיעה בספר שתרגם בשנת תרנ"ז המוכיח מוקפילד: "כי בהעשות הספגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן". ולאחר מכן הופיעה המילה בספר שתרגם בשנת תרנ"ב ספורי אלף לילה ולילה: "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". ובהערה שם כתוב: "מיני מאפה רכים". חיים נחמן ביאליק התנגד לחידוש הזה של דוד ילין, ובמקומו הציע את הצורה אספוגים על משקל אתרוגים. להמשיך לקרוא

תכשיט

המילה תכשיט שייכת לחטיבה של ספרות התלמודים והמדרשים העתיקים. הפירושים שלה הם עדי, מעשה קישוט, חפץ שאדם מתקשט בו, כגון "תכשיטי נשים" (פסחים ג, א); קישוט, נוי, תוספת חן, כגון "אם לרפואה כדי לכחול עין אחת, אם לתכשיט כדי לכחול שתי עיניים" (שבת ח, לג). 

המילה תכשיט נכנסה ליידיש מהעברית. אך במרוצת הזמן קיבלה משמעות אירונית, והיא כינוי לקונדס ולמזיק, ובייחוד לנער שובב ופוחז. למשל, ביצירה של נחום-מאיר שייקביץ' (1849–1905) "דער קאָרטן-שפּילער" [=הקלפן] כתוב כך: "דו וועסט פֿון דיַין תכשיט לאָזערקע אַ מאָל האָבן אַזעלכע חרפּות און בושות…" [=יהיו לך פעם מהתכשיט שלך לאזרקע כאלו חרפות ובושות].  המילה תכשיט במשמעות האירונית חדרה לעברית, ובעיקר לסלנג. ההגייה היא מלעילית ולא מלרעית. דוגמה לשימוש האירוני במילה תכשיט ביצירתו של י"ל פרץ (1852–1915) "תמונות מעולם-התוהו": "הכּוֹל יודעים את ה"תכשיט" כעוכר ישׂראל גמור, כאיש אשר בהפקירא ניחא ליה".

חכם בלילה

מאמר זה עוסק בביטוי חכם בלילה. מקור הביטוי ביידיש (הגייה: כאָכעם-באַליַילע). חכם בלילה הוא דיבור הלצי, וכוונתו כי רק בלילה, כשהאדם ישן, יוכל להיחשב לחכם, אבל לא בהקיץ. כלומר הכוונה היא בלשון סגי נהור לאדם טיפש. בסיפור "אַ מענה-לשון פֿון אַ שטיפמאַמע" [מענה-לשון של אם חורגת] עורך הילד היתום לקסיקון של כל קללותיה של אמו החורגת. באות חי"ת הילד מכניס את הביטוי חכם-בלילה. להמשיך לקרוא

שירים ביידיש בנושא ט"ו בשבט

להלן קובץ של שלושה שירים ביידיש, העוסקים בעצים. לנוחיות הקוראים הוספתי לכל שיר מקראה למילים קשות והפניה לקובץ קול.

לידער וועגן ביימער

עוילם-גוילם

מאמר זה עוסק בביטוי עולם-גולם. הוא ביטוי סלנג, שמקורו מהיידיש. הוא נהגה עוילם-גוילם לפי ההגייה האשכנזית, היוצרת למעשה חריזה. מקור שתי המילים עולם וגולם הוא במקרא. המילה גולם מופיעה פעם אחת במקרא, בתהלים קלט, פסוק ט"ז: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם". רוב המופעים שלה במשנה, בתלמוד ובמדרשים. פירוש המילה גולם הוא דבר בלי צורה, שעוד לא נשלמה צורתו. ובהשאלה, אדם שאין לו דעת, שאינו בעל דרך ארץ. להמשיך לקרוא

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

מיַין ירושלים

דברים שכתבתי לשיעור יידיש בנושא ירושלים:

מיַין טאָכטער הייסט כרמל אויפֿן נאָמען פֿון דער שטאָט ירושלים. כרמל איז איינער פֿון די נעמען פֿון ירושלים לויט אַ פּסוק פֿון ספֿר ישעיהו: "און דער מדבר װעט אַ פֿרוכטגאָרטן װערן, און דער פֿרוכטגאָרטן װעט פֿאַר אַ װאַלד גערעכנט װערן". די סיבות זיַינען אַז מיַין  עלטער-זיידע האָט געהייסן ירושלים. און איך בין אַ ציוניסטקע, און איך גלייב אַז ירושלים רעפּרעזענטירט דאָס גאַנצע לאַנד.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.