ארכיון קטגוריה: נוף מולדתי

גטו

גטו הוא רחוב היהודים, מקום מושב מיוחד ליהודים בעיר כדי להפרידם ולהבדילם משאר התושבים בין באונס בין ברצון. מקור הביטוי אינו ברור. לפי מילון אבן-שושן, המילה גטו היא מהמילה האיטלקית borghetto, שפירושה פרוור. לפי סברה אחרת, המילה גטו באה מהמילה האיטלקית ghetto, שפירושה בית יציקה. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב-1516 בסביבת בית יציקה. הוא שכן באי מבודד, שהיה אפשר להגיע אליו בשני גשרים, שהיו נסגרים בלילה. ויש עוד סברה, שהמילה באה בכלל מהמילה העברית גט.

להמשיך לקרוא

הסולל – כלי ללימוד עברית

מטרת המאמר היא להראות כיצד תרם כתב העת הסולל, שראה אור במהלך שנת תרפ"א, להחדרת העברית בקרב פועלי העבודות הציבוריות, עולי העלייה השלישית, ולהפיכתה מלשון יחידים ללשון רבים. אך תחילה יוצג כתב העת.

להמשיך לקרוא

קיוסק

מקור המילה קיוסק הוא מפרסית (کوشک – כּוּשׁכּ). פירושה בפרסית הוא ארמון או אכסדרה. המילה חדרה לתורכית, ובה נהגתה כּוֹשְׁכּ (köşk). בתורכית פירוש השם ביתן. השם נגע לסוג המבנה שממוקמת בו עמדת המכירה. ואכן, הקיוסק הקלסי הוא ביתן קטן ממדים, מעוגל או רב-צלעות. המוכר משרת מתוכו לקוחות העומדים מחוצה לו דרך חלון שירות. מהתורכית חדר השם לשפות אירופה. לעברית הגיע השם, ככל הנראה, מהרוסית, ובה נהגה קִיוֹסְק (Киоск). הקיוסקים נזכרים לראשונה בעיתונות העברית רק בשנות העשרים. למשל, בעיתון הצפירה מ-7 באוגוסט 1921 כתוב: "האינבליד היהודי פנה עוד פעם בבקשה אל המגיסטרט, שירשה לו לערוך קיוסק לממכר עיתונים ברחוב גולוחובסקי". ולפני כן דובר על אוהל לממכר גזוז.

להמשיך לקרוא

מתכונים מימיה הראשונים של כפר תבור

מהמזונות שהיו בבית התקינו מאכלים. כך פעמים רבות נוצרו מתכונים טעימים, שעברו מדורי דורות. כרמלה אליאל-פיזם נולדה ב-1928 בכפר תבור, תשיעית מתוך עשרה ילדים. סביה של כרמלה מצד אביה יוסף נמנו עם הסובוטניקים מחבל אסטרחן ליד הים הכספי, שהתגיירו והגיעו לארץ מתוך זיקה לציונות. אמהּ שושנה נולדה בצפת, ומשפחתה הגיעה לצפת בעלייה החסידית  בגיל 23 נישאה כרמלה ונולדו לה ארבעה ילדים. את קורותיה בכפר תבור היא מספרת בספרהּ האוטוביוגרפי ארבע עונות. בספר היא חושפת מתכונים שהתקינו מהגידולים שגידלו בגן הירק ובשדה. במאמר זה אציג את המתכונים של משפחת אליאל ואת הרקע להם:

להמשיך לקרוא

המאכלים שאכלו הראשונים בכפר תבור

במאמר זה אדון בתבשילים שבישלו האיכרים בכפר תבור בעשורים הראשונים לייסוד המושבה ואת הדרכים שהשיגו את חומרי הגלם להם. איכרי כפר תבור סיפקו את צורכיהם בעצמם, כמו שנראה בהמשך: כל מוצרי החלב, אפיית לחם והכנת ריבות. לכל חצר הייתה חאכורה, גן ירק. גידלו בה ירקות לתצרוכת עצמית. בחורף גידלו סלק, גזר, צנון, צנונית, בצל ירוק, קולורבי, כרוב, כרובית וחסה. ובקיץ גידלו מלפפונים, קישואים, עגבניות, תירס, חמניות, פול ואפונה.

להמשיך לקרוא

יצחק הלל כהן – מן הראשונים שעלו ארצה בעלייה בלתי לגלית

יצחק הלל כהן נולד בעיירה מחמודיה במחוז דוברודז'ה שברומניה בשנת 1876. קיבל חינוך תורני וחילוני. הוא גדל בבית ציוני. עלה ארצה ב-1889. הוא היה ממתנחליה הראשונים של באר טוביה. ב-1895 נשא לאישה את חנה בת נחמן מרקוס מפתח תקווה. ב-1919 עבר לתל אביב, ופתח בה בית מסחר לתבואות ולזרעים. הוא נפטר ב-1958 ונטמן בבית העלמין בקריית שאול.

להמשיך לקרוא

אשר ארליך – מורה בבית הספר בכפר תבור

אשר ארליך נולד ב-1878 במושבה החקלאית היהודית נהר-טוב שבפלך חרסון שבאוקראינה. כשהיה ארליך בן אחת עשרה, עזב את המושבה כדי ללמוד תורה בישיבת ליובביץ'. הוא הוסמך לרבנות. שנים רבות שימש רב בעיירות שונות, ובד בבד למד מדעים מדויקים וחינוך באוניברסיטה של אודסה. בזמן לימודיו התמסר לפעילות ציונית. ב-1898 מוּנה למזכיר ההסתדרות הציונית באוקראינה, וב-1899 ייצג ארליך תנועה זו בקונגרס הציוני השלישי.

להמשיך לקרוא

נחליאלי

נחליאלי הוא סוג של ציפורי שיר הבאות לארץ ישראל בחורף. הנחליאלים ניזונים מחרקים. מקורם דק וישר, רגליהם גבוהות, זנבם צר וארוך. הם מיטיבים לרוץ ולעוף. בלכתם הם מניעים את זנבם. המין הנפוץ ביותר אצלנו הוא הנחליאלי הלבן (Motacilla alba), החורף בכל רחבי הארץ: גבו אפור, מצחו ותחתית גופו לבנים, עורפו וחזהו שחורים.

שלום יעקב אברמוביץ (1836–1917), הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, שקד עשר שנים, מ-1862 ועד ל-1872, על כתיבת החיבור תולדות הטבע, המחולק לשלושה כרכים. החיבור שלו הוא לרוב תרגום של ספרי זואולוגיה גרמניים, אך הוא הוסיף גם קטעים משלו. הכרך השני עוסק בבעלי כנף, ויצא לאור ב-1866. בכרך זה חידש מנדלי שמות לכמה בעלי כנף. את ה-Bachstelze תרגם נחליאלי. השם מבוסס על שם המקום נחליאל, המופיע במדבר כא, יט. על הבחירה בשם כתב: "שם העוף הזה, כשם יתר בני מינו, הוא מפני שדרכו לשכון אצל נחלי מים". שאול טשרניחובסקי (1875–1943) יצא נגד חידוש זה. הוא אהב לקרוא בשמות מדויקים כל צמח וחי, וסבר שיש לקרוא לציפור זנבנוע, משום שהסימן העיקרי שלה הוא ניע זנבה הארוך. השם זנבנוע מבוסס על שם הציפור ברוסית.

יוסף ויתקין – המנהל הראשון של בית הספר בכפר תבור

יוסף ויתקין נולד בעיירה מוהילב שברוסיה הלבנה ב-1876. האב שמעון ויתקין ניהל חדר, ששולבו בו לימודי קודש בלימודי ההשכלה הכללית. הבן יוסף מעולם לא למד במסגרת פורמלית, ועל חינוכו נאבקו זה בזה הסב חסיד חב"ד והאב המשכיל. בנערותו למד יידיש, עברית, רוסית, גרמנית, וצרפתית ואף מדעי הטבע. הוריו של ויתקין נחרדו כאשר ביקש בנם את רשותם לעזבם ולעלות לארץ ישראל. ויתקין, שכיבד את הוריו כל ימי חייו, לא רצה לנטוש אותם ללא ברכת הדרך. זמן רב ניסו ההורים למנוע את רוע הגזירה עד שמיעט לדבר וגזר על עצמו תענית. בסופו של דבר התגברו על דאגתם, העניקו לו את ברכתם, והוא עלה ארצה לבדו בגיל 21 בשנת 1897. עבודתו הראשונה בארץ הייתה סבל ביקב של ראשון לציון. אך במהרה נעשה מורה, וב-1898 החל ללמד בבית הספר בגדרה. לאחר מכן התמנה למנהל בית הספר שם. מגדרה הוא עבר לראשון לציון כדי לנהל את בית הספר שם. להמשיך לקרוא

אורליה (ארנקה) פולק – אשת סוד במחלקה הפוליטית באושוויץ

המחלקה הפוליטית באושוויץ, שהייתה ממוקמת בבניין של מטה האס-אס, הייתה המרכז האדמיניסטרטיבי של כל המחנות בשלזיה עילית שבפולין. כל ההתכתבות של מחנה אושוויץ עברה במחלקה מיון. נשים יהודיות דוברות גרמנית עבדו במחלקה הפוליטית בתפקידי מזכירות. היו להן תנאים טובים משהיו לשאר האסירות, שכן האס-אס דאג לסביבה תברואתית נאותה יותר לאסירות שעימן בא במגע יומיומי. אחרי הכול לא רצו אנשי האס-אס להידבק במחלות שהשתוללו במחנה. אותן נשים לבשו שמלות אסירות אפורות וסינרים, ועטו על ראשן מטפחות לבנות. הנשים שעבדו בשביל האס-אס שוכנו באושוויץ בבניין המטה, בניין דו-קומתי גדול, ולא בבירקנאו. אסור היה שתימצא כינה אחת על הנשים, מפני שהכינים היו הגורם העיקרי להתפשטות מגפת הטיפוס, שהשתוללה בבירקנאו. להמשיך לקרוא