ארכיון קטגוריה: נוף מולדתי

מי הגה את השם ישראל למדינה?

המאמר הזה עוסק בתהליך קביעת השם ישראל למדינתו. שמות רבים הוצעו למדינה טרם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח. לבסוף בישיבת מנהלת העם, שהתכנסה ב-12 במאי 1948, ערב ההכרזה הוחלט על השם ישראל למדינה שתקום. רבים זקפו לעצמם את הגיית השם, ומאמר זה יסקור את אותם אנשים שטענו להיות הראשונים שחשבו על השם ישראל.

למאמר לחץ כאן.

משפחת כהן בכפר תבור: לקט סיפורים

דוד כהן ואהרן כהן, ממייסדי כפר תבור, וצאצאיהם תרמו רבות לפיתוח המושבה כפר תבור. ליקטתי קמצוץ של סיפורים עליהם מחומר היסטורי ומספרים על המושבה. מסיפורים אלו עולה הוויי החיים שלהם במושבה. אשמח לקבל עוד סיפורים מבני המשפחה הענפה.

לקריאת החוברת לחץ כאן

איטה ושלמה וילדר

שלמה וילדר נולד בשנת 1847 בעיר מוינשט שברומניה, ונפטר בזיכרון יעקב בשנת 1935. שלמה נישא לאיטה בשנת 1877. איטה אף היא נולדה במוינשט בשנת 1856, ונפטרה בשנת 1941 בזיכרון יעקב. שלמה ואיטה וילדר יצאו מהעיר מוינשט בשנת 1882 לארץ ישראל עם בִתם הבכורה רחל. עִמם עלה גר אחיה של איטה משה יעקב אריזון, שהיה אז בן עשר. הם היו מן המתיישבים הראשונים של זמארין, הלוא היא זיכרון יעקב. רחל נישאה לאהרן כהן, ויחד היו ממייסדי כפר תבור. בנם משה יעקב כהן, סבא רבא שלי, היה ראש המועצה הראשון של כפר תבור. להמשיך לקרוא

דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת. להמשיך לקרוא

אלקה גודל – המיילדת הראשונה של כפר תבור

אלקה גודל נולדה בירושלים בשכונת מאה שערים בשנת 1879. היא נכדתו של יעקב ספיר, חוקר כתבי יד, שד"ר ומחבר הספר אבן ספיר. חיתנוה בגיל צעיר, אך כשבגרה התגרשה מבעלה. לאחר מכן  נסעה לווינה ללמוד מיילדוּת. אביה תמך בה כלכלית. הוא שלח לה שתי לירות סטרלינג כל שלושה חודשים, אך הסכום לא הספיק לה למחייתה. בלית ברירה פנתה להרצל, שהתעניין בכל יהודי מארץ ישראל שהגיע לווינה, וביקשה את עזרתו. בשנת 1901 סיימה את לימודיה וחזרה מווינה לארץ ישראל. מפאת גילה הצעיר שלח אותה יק"א לזיכרון יעקב לשמש מחליפה למיילדת המקומית. מכיוון שהייתה אז צעירה, שטרם חוותה בעצמה לידה, קיבלו אותה בי המושבה בחוסר אמון. ורק לאחר כמה לידות מוצלחות השתנה היחס כלפיה, והיא הוזמנה מרצון ליילד. גודל סיכמה תקופה זו באומרה: "בזיכרון רכשתי את הפרקטיקה המקצועית שלי במקצוע העזרה בהבאת ילדים לעולם". להמשיך לקרוא

מוות מקדחת בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים

ארבעה אחים של סבא רבא שלי משה יעקב כהן מתו מקדחת. כך סיפר על דרך מותו של בנימין, אחד האחים, בספר המסחאים של מרדכי קרניאל: בשנים הראשונות למושבה כפר תבור לא היו רופאים במקום. הרוקח נתן תרופות לחולים. חולה אנוש היה נשלח לבית החולים בטבריה או לבית החולים בנצרת או לבית החולים בזיכרון יעקב. בנימין חלה בקדחת. בלע חינין (תרופה לקדחת), אך מצבו החמיר. המשפחה החליטה להעבירו לטיפולו של ד"ר הלל יפה בזיכרון יעקב, כי הסבים משה ואיטה וילדר גרו במקום. על משה יעקב כהן הוטל להסיע את בנימין לרופא. החולה והמלווה רכבו על פרדות. בדרך, במרחק לא רב מזיכרון יעקב, גבר חוליו של בנימין. נעצרו למנוחה קלה, ולפתע ראה האח שבנימין מפרפר. הוא ניסה להחיותו, אך ללא הצלחה, ובנימין לבסוף מת. משה יעקב כהן הרים את אחיו בנימין, העמיס אותו על גב הפרדה, קָשַרוֹ בחגורות, והובילו לבית הסבים בזיכרון יעקב. בנימין נטמן בבית העלמין של זיכרון יעקב. להמשיך לקרוא

יוחנן פערלאָוו

לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה כתבתי כמה מילים ביידיש לשיעור יידיש בבר-אילן על קורות חייו של יוחנן פרלוב בשואה ועל הקשר שלו לסבא רבא שלי הרב בנימין גרושבסקי. להלן הדברים: להמשיך לקרוא

סיפורים מכפר תבור בנושא ביטחון

סיפורים מכפר תבור בנושא ביטחון

להלן סיפור של השומר אברהם דרויָן, יליד פתח תקווה ומרכז ארגון השומרים העבריים, מתוך הספר יחידי מול שדות על רכישת כלי נשק מכפר כמא בעזרתו של מיכאל ז'יבליק, בן כפר תבור:

קיץ 1935. מאז עזב את השמירה בכפר סבא, חלפו שש שנים. בשנים אלו התחלפו בה כמה שומרים, ולכולם היה נכון לעזור ולתרום מניסיונו בכל עת שביקשו זאת. בייחוד התיידד עם חנן ז'יבליק, עלם צעיר שהגיע מכפר תבור, והתמסר לשמירה בכל נפשו ומאודו. דרוין ידע שהוא עושה את עבודתו בנאמנות. הוא ראה בו אח צעיר. ביתו של דרוין היה תמיד פתוח לפניו. יחסי ידידות התפתחו גם עם הוריו ועם אחיו. להמשיך לקרוא

יוסף טרומפלדור לא היה גיבור

סבא רבא שלי ירושלים סגל עלה ארצה עם משפחתו ב-1913, והוא בן 15. המשפחה התיישבה בבית אחותו שבכפר תבור. לאחר שעזבו הוריו לתל אביב, נשאר ירושלים בגליל, ובה הסתובב בין המושבות. שם הכיר את יוסף טרומפלדור. ירושלים מספר עליו: "הוא היה גבוה ונחמד ודיבר במבטא רוסי כבד. כמו שכולם יודעים, יד שמאל שלו הייתה קטועה, ואת המושכות היה מחזיק מתחת לבית השחי. ביד ימין החזיק תמיד שוט". להמשיך לקרוא

דוד כהן מכפר תבור: כותב הקמעות

אני מביאה ככתבו וכלשונו חיבור שכתבתי לשיעור יידיש למתמחים באוניברסיטת בר-אילן אצל הגב' ורד קופל:

איך וויל דערציילן אַ מעשֹה וועגן דוד כהן. דוד כהן איז געווען איינער פֿון די גרינדער פֿון כפֿר-תּבֿור. דוד כהן איז געזעסן אויף אַ באַנק אין דער קליניק פֿון כפֿר-תּבֿור. אויף דער פּאָדלאָגע איז געזעסן אַ פֿרוי פֿון איינער פֿון די בעדואינערע שבֿטים וואָס האָבן זיך געפֿינען לעבן כפֿר-תּבֿור. זי האָט געפּרוווּט צו זייגן איר עופֿעלע, אָבער דאָס עופֿעלע האָט געוויינט אָן הפֿסקה. דוד כהן האט געזען אַז דאָס עופֿעלע און זיַין מוטער זיַינען מאָגער. און די ציצקע פֿון דער פֿרוי איז געווען אויסגעמאָגערט. כהן האָט געטראַכט אַז דאָס עופֿעלע איז הונגעריק. דערפֿאַר האָט ער דערקלערט דער פֿרוי ווי קאָכן אַ קאַשע פֿאַר איר עופֿעלע. די פֿרוי איז צוריקגעגאַנגען אין איר שבֿט. מיט עטלעכע וואָכן שפּעטער איז די פֿרוי געקומען אין כהן'ס הויז מיט איר עופֿעלע. דעם עופֿעלע'ס בעקלעך זיַינען געווען פֿול און רויט.  זי האָט געברענגט כהנען אַ מתּנה. און זי האָט אים געבעטן אַז ער זאָל שריַיבן אַ קמיעלע פֿאַר איר. כהן האָט גענומען אַ פּאַפּיר און האָט געשריבן עפּעס. זי האָט געהאָנגען  דאָס קמיעלע אַרום דעם עופֿעלע'ס האַלדז מיט אַ שנירל. די כהן'ס עצות זיַינען געווען העלפֿיק, וויַיל  די עופֿעלעך'ס פּראָבלעמען זיַינען געווען פּשוטע פּראָבלעמען. אַזוי איז דוד כהן געווען דער שריַיבער די קמיעלעך פֿאַר די בעדואינער. איין טאָג האָט מען אים געפֿרעגט וואָס ער שריַיבט אינעם פּאַפּיר. האָט  ער געענטפֿערט: "די פֿינף קופים". "וואס איז די פֿינף קופים?" האָט כהן געענטפֿערט: "קליינע קינדער קאַקן קליינע קופּעלעך".