ארכיון קטגוריה: נוף מולדתי

דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת. להמשיך לקרוא

אלקה גודל – המיילדת הראשונה של כפר תבור

אלקה גודל נולדה בירושלים בשכונת מאה שערים בשנת 1879. היא נכדתו של יעקב ספיר, חוקר כתבי יד, שד"ר ומחבר הספר אבן ספיר. חיתנוה בגיל צעיר, אך כשבגרה התגרשה מבעלה. לאחר מכן  נסעה לווינה ללמוד מיילדוּת. אביה תמך בה כלכלית. הוא שלח לה שתי לירות סטרלינג כל שלושה חודשים, אך הסכום לא הספיק לה למחייתה. בלית ברירה פנתה להרצל, שהתעניין בכל יהודי מארץ ישראל שהגיע לווינה, וביקשה את עזרתו. בשנת 1901 סיימה את לימודיה וחזרה מווינה לארץ ישראל. מפאת גילה הצעיר שלח אותה יק"א לזיכרון יעקב לשמש מחליפה למיילדת המקומית. מכיוון שהייתה אז צעירה, שטרם חוותה בעצמה לידה, קיבלו אותה בי המושבה בחוסר אמון. ורק לאחר כמה לידות מוצלחות השתנה היחס כלפיה, והיא הוזמנה מרצון ליילד. גודל סיכמה תקופה זו באומרה: "בזיכרון רכשתי את הפרקטיקה המקצועית שלי במקצוע העזרה בהבאת ילדים לעולם". להמשיך לקרוא

מוות מקדחת בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים

ארבעה אחים של סבא רבא שלי משה יעקב כהן מתו מקדחת. כך סיפר על דרך מותו של בנימין, אחד האחים, בספר המסחאים של מרדכי קרניאל: בשנים הראשונות למושבה כפר תבור לא היו רופאים במקום. הרוקח נתן תרופות לחולים. חולה אנוש היה נשלח לבית החולים בטבריה או לבית החולים בנצרת או לבית החולים בזיכרון יעקב. בנימין חלה בקדחת. בלע חינין (תרופה לקדחת), אך מצבו החמיר. המשפחה החליטה להעבירו לטיפולו של ד"ר הלל יפה בזיכרון יעקב, כי הסבים משה ואיטה וילדר גרו במקום. על משה יעקב כהן הוטל להסיע את בנימין לרופא. החולה והמלווה רכבו על פרדות. בדרך, במרחק לא רב מזיכרון יעקב, גבר חוליו של בנימין. נעצרו למנוחה קלה, ולפתע ראה האח שבנימין מפרפר. הוא ניסה להחיותו, אך ללא הצלחה, ובנימין לבסוף מת. משה יעקב כהן הרים את אחיו בנימין, העמיס אותו על גב הפרדה, קָשַרוֹ בחגורות, והובילו לבית הסבים בזיכרון יעקב. בנימין נטמן בבית העלמין של זיכרון יעקב. להמשיך לקרוא

יוחנן פערלאָוו

לכבוד יום הזיכרון לשואה ולגבורה כתבתי כמה מילים ביידיש לשיעור יידיש בבר-אילן על קורות חייו של יוחנן פרלוב בשואה ועל הקשר שלו לסבא רבא שלי הרב בנימין גרושבסקי. להלן הדברים: להמשיך לקרוא

סיפורים מכפר תבור בנושא ביטחון

סיפורים מכפר תבור בנושא ביטחון

להלן סיפור של השומר אברהם דרויָן, יליד פתח תקווה ומרכז ארגון השומרים העבריים, מתוך הספר יחידי מול שדות על רכישת כלי נשק מכפר כמא בעזרתו של מיכאל ז'יבליק, בן כפר תבור:

קיץ 1935. מאז עזב את השמירה בכפר סבא, חלפו שש שנים. בשנים אלו התחלפו בה כמה שומרים, ולכולם היה נכון לעזור ולתרום מניסיונו בכל עת שביקשו זאת. בייחוד התיידד עם חנן ז'יבליק, עלם צעיר שהגיע מכפר תבור, והתמסר לשמירה בכל נפשו ומאודו. דרוין ידע שהוא עושה את עבודתו בנאמנות. הוא ראה בו אח צעיר. ביתו של דרוין היה תמיד פתוח לפניו. יחסי ידידות התפתחו גם עם הוריו ועם אחיו. להמשיך לקרוא

יוסף טרומפלדור לא היה גיבור

סבא רבא שלי ירושלים סגל עלה ארצה עם משפחתו ב-1913, והוא בן 15. המשפחה התיישבה בבית אחותו שבכפר תבור. לאחר שעזבו הוריו לתל אביב, נשאר ירושלים בגליל, ובה הסתובב בין המושבות. שם הכיר את יוסף טרומפלדור. ירושלים מספר עליו: "הוא היה גבוה ונחמד ודיבר במבטא רוסי כבד. כמו שכולם יודעים, יד שמאל שלו הייתה קטועה, ואת המושכות היה מחזיק מתחת לבית השחי. ביד ימין החזיק תמיד שוט". להמשיך לקרוא

דוד כהן מכפר תבור: כותב הקמעות

אני מביאה ככתבו וכלשונו חיבור שכתבתי לשיעור יידיש למתמחים באוניברסיטת בר-אילן אצל הגב' ורד קופל:

איך וויל דערציילן אַ מעשֹה וועגן דוד כהן. דוד כהן איז געווען איינער פֿון די גרינדער פֿון כפֿר-תּבֿור. דוד כהן איז געזעסן אויף אַ באַנק אין דער קליניק פֿון כפֿר-תּבֿור. אויף דער פּאָדלאָגע איז געזעסן אַ פֿרוי פֿון איינער פֿון די בעדואינערע שבֿטים וואָס האָבן זיך געפֿינען לעבן כפֿר-תּבֿור. זי האָט געפּרוווּט צו זייגן איר עופֿעלע, אָבער דאָס עופֿעלע האָט געוויינט אָן הפֿסקה. דוד כהן האט געזען אַז דאָס עופֿעלע און זיַין מוטער זיַינען מאָגער. און די ציצקע פֿון דער פֿרוי איז געווען אויסגעמאָגערט. כהן האָט געטראַכט אַז דאָס עופֿעלע איז הונגעריק. דערפֿאַר האָט ער דערקלערט דער פֿרוי ווי קאָכן אַ קאַשע פֿאַר איר עופֿעלע. די פֿרוי איז צוריקגעגאַנגען אין איר שבֿט. מיט עטלעכע וואָכן שפּעטער איז די פֿרוי געקומען אין כהן'ס הויז מיט איר עופֿעלע. דעם עופֿעלע'ס בעקלעך זיַינען געווען פֿול און רויט.  זי האָט געברענגט כהנען אַ מתּנה. און זי האָט אים געבעטן אַז ער זאָל שריַיבן אַ קמיעלע פֿאַר איר. כהן האָט גענומען אַ פּאַפּיר און האָט געשריבן עפּעס. זי האָט געהאָנגען  דאָס קמיעלע אַרום דעם עופֿעלע'ס האַלדז מיט אַ שנירל. די כהן'ס עצות זיַינען געווען העלפֿיק, וויַיל  די עופֿעלעך'ס פּראָבלעמען זיַינען געווען פּשוטע פּראָבלעמען. אַזוי איז דוד כהן געווען דער שריַיבער די קמיעלעך פֿאַר די בעדואינער. איין טאָג האָט מען אים געפֿרעגט וואָס ער שריַיבט אינעם פּאַפּיר. האָט  ער געענטפֿערט: "די פֿינף קופים". "וואס איז די פֿינף קופים?" האָט כהן געענטפֿערט: "קליינע קינדער קאַקן קליינע קופּעלעך".

הסליק בכפר תבור

לרגל יום השנה למותו של סבי יהודה כהן ז"ל אביא סיפור ששמעתי ממנו. מן הסיפור הזה ומסיפורים אחרים חונכתי לאהבת הארץ והמולדת. לשמחתי, הדברים אף מובאים בספר כפר תבור (מסחה), שיצא לאור לרגל חגיגות 75 שנה לכפר תבור.

סליק הוא כינוי למחבוא מחתרתי לנשק. ארגון ההגנה בנה סליקים בכל רחבי הארץ. סליק קטן היה בכפר תבור, מושבה בגליל התחתון שהוקמה ב-1901. סבי יהודה כהן (1922–2013) היה הממונה על הסליק. יהודה כהן נולד בכפר תבור, והוא דור שני למייסדי הכפר. מגיל 16 (1938), בזמן מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, היה כהן פעיל בהגנה. בסליק היו כ-30 רובים, מקלע רקם פולני, כ-500 כדורים לכל רובה, מרגמה 2, פגזים ורימוני יד. להמשיך לקרוא

פיילה

 מאמר זה עוסק במילה פיילה (פַּיְלָה בניקוד). מילה זו בשימוש בסלנג. פיילה היא גיגית גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתלייה. בתחילה הייתה עשויה מעץ, מפח מגוולן או מפח פלדה מצופה אמייל, ולאחר מכן גם מפלסטיק. היא נגזרת מהמילה פְּיָלֵי הנזכרת במשנה: "כיצד מטהרין את המצורע: היה מביא פיילי של חרס חדשה, ונותן לתוכה רביעית מים, ומביא שתי ציפורים דרור" (נגעים יד, א). במשנה הכוונה לכלי גדול לנוזלים – ליין, למים וכדומה. בעניין הזה כתוב בעיתון מעריב מ-9 במאי 1980: "לעומת זאת היו היוונים נוהגים לנסך יין מתוך פיילה, אותה קערית שטוחה הנזכרת בספרות היוונית ומתוארת בציורי הכלים היווניים". לפי מילון הסלנג המקיף, מקור המילה מלדינו. להמשיך לקרוא

משה וגיטל כ"ץ – מראשוני חובבי ציון ברומניה

"קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (מיכה ב, יב)

משה כ"ץ היה רב, שוחט ומוהל במחמודיה, כפר קטן בחבל דוברודזה שברומניה. משה כ"ץ, שהיה מוצאו מליטא, התייתם בילדותו. בן שלוש עשרה היה משה כ"ץ כשגמר את תלמודו בישיבה והוסמך לרבנות. באותה העת בערך באה לליטא משלחת יהודים לחפש להם רב, שוחט ומוהל לקהילתם. על אף גילו הצעיר נפלה בחירתם על משה כ"ץ, והוא נענה להזמנתם ועבר מליטא לרומניה. לימים עבר לחבל דוברודזה, והתיישב, כאמור, בכפר מחמודיה. שם נוסף על תפקידי כהונתו החל גם בכתיבת ספרים על תורת הקבלה וספר על צמחי מרפא. משה כ"ץ נשא את איטה לאישה אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה, שילדה לו שני בנים. איטה כ"ץ הייתה ממשפחה מיוחסת. ארבע בנות ושלושה בנים ילדה גיטל:  דוד, אהרן (ראש משפחתנו), יצחק הלל, פרידה, חנה, מלכה ודבורה. להמשיך לקרוא