ארכיון קטגוריה: נוף מולדתי

יוסף באו – הזייפן של המוסד

יוסף באו היה צייר, מאייר, גרפיקאי, קריקטוריסט ומחלוצי האנימטורים בארץ. הוא נולד ב-1920 בקרקוב שבפולין ונפטר בישראל ב-2002. בשנת 1938 החל ללמוד אומנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. אבל בלימודיו הספיק ללמוד קליגרפיה של אותיות גותיות, ובזכות זאת ניצלו חייו. להמשיך לקרוא

שמות של ילדים שנולדו לבני העלייה הראשונה – מקרה בוחן כפר תבור

במאמר זה אסקור את שמות הילדים שנולדו למשפחות המייסדים בכפר תבור. אתמקד בעיקר בשמות החדשים, שלא היו מקובלים בגולה. רוב השמות היו שמות מסורתיים. אך היו שמות שסימלו את יצירתם של העברי החדש בארץ, שייצגו באמצעות שמם את התחייה הלאומית. ושמות אחרים היו קשורים להתיישבות בארץ ולעבודת השדה.

לקריאת המאמר לחצו כאן.

חנה (בעלול) יזרעאלי – המורה הראשונה בכפר תבור

חנה יזרעאלי נולדה בעיר פלובדיב שבבולגריה בשנת 1891. היא עלתה ארצה בשנת 1894. יזרעאלי למדה בבית ספר עברי לבנות בנווה שלום בהנהלתה של רוזה יפה, אחותו של הרופא הלל יפה. בבית ספר זה הוכשרה למעשה יזרעאלי לשמש מורה לשפה העברית ביישובים שנוסדו בגליל התחתון. ובתום הלימודים בשנת 1903 נשלחה ללמד בכפר תבור.

להמשיך לקרוא

עדלאידע

עדלאידע היא כינוי מקובל להילולת פורים, הכוללת תהלוכות ושעשועים בהמון, קרנבל עממי. תהלוכת העדלאידע הראשונה בארץ נערכה בתל אביב ב-1912 ביוזמתו של אברהם אלדמע, אומן ומורה לאומנות בגמנסיה הרצלייה. בתהלוכה זו הייתה של תלמידים מחופשים, שצעדו לאורך רחובה הראשי של העיר רחוב הרצל. התהלוכות בשנים שלאחר מכן כבר היו מתוכננות, ומסלולן היה ארוך יותר. המיצגים בתהלוכות כללו  נושאים לאומיים, כגון העליות לארץ, חלוצים וחלוצות, שבטי ישראל, לצד נושאים פורימיים.

השם שניתן לאותה תהלוכה היה קרנבל. בשנת 1932 הוחלט להכריז על תחרות לשם עברי למילה הלועזית קרנבל. עיריית תל אביב הקימה ועדה מיוחדת של אנשי עט, וזו קיבלה מן הציבור לא פחות מ-253 הצעות שונות, ובהן 209 שמות עבריים לתהלוכת המסכות. חיים נחמן ביאליק הציע את השם פּוּרָה, שאול טשרניחובסקי הציע את השם אסתורת, ואברהם שלונסקי הציע את השם צהלולה. השם שהתקבל בסופו של דבר היה עדלֹידע, והוא לא היה אחד מהשמות שהציע הציבור, כי אם הצעתו של חבר הוועדה הסופר י"ד ברקוביץ.

השם עדלֹידע מורכב משלוש מילים: עד לא ידע, לפי אמרה של רבא בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה ז' ע"ב: "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר צריך אדם לשתות בפורים עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי. יש בשם עדלידע מין חיקוי לשם אולימפיאדה. אך, הייתה התנגדות לשם זה. היו שאמרו שלפי חוקי ההברה העברית אי אפשר לקבלו, כי מדובר בברבריסמוס לשוני. היו שהתמרמרו שהשם שנבחר היה של חבר בוועדה לקביעת השם שיחליף את השם קרנבל. למערכות העיתונים בארץ הגיבו תגובות רבות נגד השם עדלידע, למשל בעיתון דואר היום מ-25 בפברואר 1932 כתב הקורא ש' לבונסקי: "טובי סופרנו כאבו וילדו את… 'עדלידע'! קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה! השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם לבד ולא להשתמש בה!"

בית ספר תרבות בעיירה לנין

העיירה לנין ממוקמת במחוז הומל שבבלארוס. בעיירה לנין גרו 1,000 יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי. בית ספר תרבות הוקם בעיירה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיה מסונף למרכז התרבות בוורשה. בית ספר תרבות היה בית ספר עברי וציוני, ושפת ההוראה בו הייתה עברית. בכל שנה למדו בו כ-150 ילדים ב-4–5 כיתות. המורים היו לרוב בני ערם אחרות, ונשלחו לעיירה מטעם מרכז התרבות בוורשה חוץ מהמורה א"ל זייציק, שנמנה עם תושבי העיירה, ולימד קרוב ל-50 שנה. לאחר סיום בית ספר תרבות המשיכו בעלי היכולת והאמצעים ללמוד בגימנסיה העברית בפינסק, בסמינר למורים בווילנה או בבית הספר המקצועי אורט שבבריסק.

אחרי הלימודים נפגשו בני הנוער במועדון תרבות, ובו היה אפשר לקרוא עיתונים וירחונים בכל מיני שפות. בו גם נערכו אסיפות והרצאות מפי שליחים מארץ ישראל. ליד המועדון הייתה ספרייה עשירה. רוב הספרים בה היו בעברית וביידיש. עם העברת השליטה לסובייטים ב-1939 נהפך בית הספר העברי למוסד סובייטי, ושפת הלימוד בו הייתה יידיש.

הגרמנים כבשו את לנין ב-18 ביולי 1941. ב-10 במאי 1942 הוקם בלנין גטו. הגטו עצמו חוסל ס-13 באוגוסט 1942. כוחות צבא ומשטרה רצחו את 1,100 יושביו בבורות מחוץ לעיירה. אחד הנרצחים היה מנחם מנדל גלנסון. אביו צבי יקותיאל היה סוחר, ונשוי לחיה-שרה. סבו ר' ישראל גלנסון היה הגבאי של בית הכנסת של העיירה. למנחם מנדל, יליד 1930, היו שישה אחים: אריה (לייב), יליד 1913; חיים, יליד 1917; רחל, ילידת 1920; שלמה, יליד 1924; אליעזר (לייזר), יליד 1926, ואהרן גלינסון, יליד 1914, שרד במלחמה, ועלה לארץ ישראל. אריה, חיים, שלמה ואליעזר נהרגו בעת שברחו ממחנה העבודה הנצביץ'. ב-1938, כשהיה מנחם מנדל תלמיד כיתה בי"ת בבית הספר בלנין, כתב בחוברת ד' של כתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בי"ח אייר תרצ"ו (10 במאי 1936) איך התחילו ילדי לנין ללמוד עברית. כך הוא מספר:

עיירתנו לנין היא קטנה. בלנין יש בית ספר עברי בן ארבע מחלקות. עד השנה הזאת תלמידי בית הספר דיברו יהודית. השנה התחילו תלמידים לדבר עברית.

איך זה נעשה? מדודגרודק באו שלושה תלמידים מאגודת "בני יהודה". הילדים התאספו, וגם אני הייתי בתוכם. נשבענו לדבר רק עברית. כעבור כמה ימים נסעו התלמידים מבני יהודה בשלום. כמעט כל הילדים התחילו לדבר עברית. עכשיו יש כבר ארבעים ילד השייכים לאגודת "בני יהודה" ומדברים רק עברית.

אברהם (רומי) בן-פורת – ממקימי המודיעין הקרבי

אברהם בן-פורת נולד בווינה שבאוסטריה ב-1924 בשם אברהם שווגר, ועלה ארצה בשנת 1934 עם הוריו ושני אחיו. המשפחה התיישבה בתל אביב. במהלך חייו שינה את שם המשפחה משווגר לבן-פורת. ב-1941 התגייס בן-פורת לפלוגה ד' של הפלמ"ח, שעסקה באימונים ובעבודה. והיה למעשה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח. בן-פורת יצא לקורס מ"כים ולקורס סיירים. והוא החל לפעול בחוליית הסיירים, שאספה ידיעות באזור עין שמר והמשולש בעבור הצבא האוסטרלי. בשנים 1943–1946 השתתף בן-פורת בקורס מ"מים, והתמנה למפקד הסיירים בפלוגה ד', שעסקה בהכנת תיקי שטח, תיקי כפרים ותיקי צירים. הוא הדריך בנושא טופוגרפיה, ועסק בפעילות במסגרת המרי בבריטים. בעת שירותו בפלמ"ח פיתח בן-פורת את תורת המודיעין, ואותה העביר במסגרת הפיקוד והסיור. בסוף 1946 השתחרר ושובץ לרזרבה. להמשיך לקרוא

יצירות של ילדים מלפני השואה

בכתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בוורשה בשנים תרצ"ו-תרצ"ט, התפרסמו יצירות של הקוראים. כל היצירות נכתבו בעברית צחה, ובהן מכתבים למערכת, סיפורים, שירים וחידות. הכול היו על הוויי החיים בגולה. במאמר זה הבאתי את יצירותיהם של שישה ילדים ונערים, שמהם נרצחו בשואה חמישה. לכל כותב צירפתי את קורות חייו. השישה הם יוכבד צחובוי (בת 8) מקוריץ; זאב (וולף) שטרום (בן 8) מלודמיר; יצחק הס (בן 10) מנובי-סונץ'; תאודורה בוכנר (בת 11) מזבירצ'ה; אשר דבורצקי (בן 11) מאיביה ותמר בוסליק (בת 14) מרובנה. לקריאת המאמר לחץ כאן.

קורותיה של משפחה אחת בשואה

ב-1978 ממלאת סופי רולמן (Sophie Rollmann) דפי עד על משפחתה בשואה. דפי עד אלו הצטרפו למאגר קורבנות השואה של יד ושם. סופי רולמן נולדה בדארמשטאט (Darmstadt) שבגרמניה. היא כנראה ברחה לשווייץ בזמן המלחמה. ועד מותה בשנת 1985 חיה בעיר ציריך. אחיה מרטין רולמן (Martin Rollmann) היה דוקטור לכימיה. הוא נולד ב-1903. ב-1933 התגורר רולמן בעיר זלינגשטאט (Selingenstadt am Mein), הקרובה יחסית לעיר פרנקפורט. בליל הבדולח נלקחו רולמן ועוד עשרה יהודים לבית הכלא קלוסטרהוף (Klosterhof). משם הועבר רולמן למחנה הריכוז בוכנוולד (Buchenwald). וממנו הצליח לברוח, והגיע בסופו של דבר לקיבוץ תל יוסף. הוא נפטר בקיבוץ ב-25 באפריל 1993 ונטמן בבית הקברות שלו. גורלם של הוריהם אנה (Hanna) לבית זון (Sohn), הידועה בכינוי ג'והנה (Johana), ומוזס (Moses) היה פחות שפיר. הם הועברו למחנה הריכוז טרייזנשטאט (Theresienstadt) שבצ'כיה ב-27 בספטמבר 1942 ונספו בו. להמשיך לקרוא

תהלה (טילה) קלימנטובסקי – אשת עמל, שמירה ויצירה

תהלה נולדה בשנת תרל"ב (1872) בפיטרה-ניאמץ שברומניה להוריה אריה-לייב ולאה בלומנפלד, אשר החליטו לעלות לארץ ישראל בהגיע בניהם לגיל גיוס. בגלל סירובם של שלטונות תורכייה להתיר את כניסתם לארץ שהו תחילה בקפריסין, ומשם עלו בשנת 1884 לזיכרון יעקב. בה היו מהגרעין ההתיישבותי הראשון. בזיכרון יעקב למדה תחילה בבית הכנסת, ואחר כך הייתה לעזר להורים לבית ובמשק. להמשיך לקרוא

הסובוטניקים בכפר תבור

סבוטניקים הם בני קהילה רוסית-נוצרית, אשר התייהדה, ושהחלו חבריה לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות. מקצתם אף התגיירו רשמית. מקור השם סובוטניק הוא מהמילה הרוסית סובוטה Суббо́та [=שבת]. בכפר תבור התיישבו שתי משפחות של סובוטניקים, והן מטביוב ואליאל. להמשיך לקרוא