ארכיון קטגוריה: עריכת לשון

ביטויים שמקורם בארמית

מי שאינו יודע ארמית, מוטב שימשוך ידו ולא יסתכן בביטויים זרים שאינו מבין אותם. כאן הכישלון אורב בכל פינה. יוּמרה של למדנות סופה ביזיון. אין ביטוי ארמי שאין לו מקבילה עברית מסורתית, מדויקת ונאה. כולן רשומות במילונים. לעולם התחליף העברי עדיף, ומטעם פשוט: מפני שהוא מובן יותר גם לקורא וגם לכותב, וקריאתו ושימושו מחוסנים יותר מפני שיבושי דקדוק. להמשיך לקרוא

על אודות

המילה אודות מופיעה בתנ"ך. היא באה תמיד בחיבור עם מילת היחס על. הצירוף על אודות מורה כי דבר פלוני הוא הדבר שעליו אנו מדברים, שבו אנו עסוקים, והוא נרדף עִם על דבר (about), כגון  "וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא, וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ" (בראשית כא, לב). המילה אודות גם מורה שדבר פלוני הוא סיבה לדבר מה ונרדף עִם בגלל, כגון "לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת [=בגלל] הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יג, כד). כמו כן, בספרות ימי הביניים מופיעה המילה אודות במשמעות עניין, מעשה, מקרה ומסיבות העניינים, כגון "ויקראו הערים ההם על שמותם או על שמות בניהם או על שם אודותיהם" (ספר הישר, נח).

במשפטים שהצירוף על אודות משמש בהם אפשר למעשה לוותר על המילה אודות, כגון 'ויגידו לו על הבאר אשר חפרו'. הוספת המילה אודות היא מעין הרחבה להבעת טיבו של הדבר, של האדם או של המעשה. ואולם בימינו רבים בוחרים לוותר דווקא על מילת היחס על ומסתפקים באודות לבדה, כגון "ויגד להם המעשה ויספר להם אודות קורותיו" (יוסיפון, פרק יא). המילה אודות לבדה נפוצה במיוחד באתרים במרשתת ככותרת לדף שבו מובא מידע על האתר (תרגום של about). שימושים אלו – המשמיטים דווקא את מילת היחס על, שהיא הרכיב החשוב יותר – נחשבים לא תקניים.

לסיכום, אין להשמיט את המילה על בצירוף על אודות, ואם כן רוצים להשמיט, אפשר להשמיט את המילה אודות ולהסתפק במילה על לבדה, כגון "סיפרתי לו על המקרה" במקום על אודות המקרה.

מילות חיבור

קישוריות היא החיבור בין חלקי הטקסט השונים. ללא הקישוריות חלקי הטקסט מנותקים זה מזה. הקישוריות מסייעת אפוא ליצור את הקשרים הלוגיים בטקסט, לחבר בין חלקי הטקסט השונים וללכד אותם ליחידה אחת. הקישוריות נוצרת על ידי אמצעים לשוניים שונים, ובהם מילות קישור, חזרות על מילה (אזכורים) וכינויים. במאמר הזה נתמקד במילות קישור. נביא רשימה של מילות קישור וביטויי קישור העוסקים בחיבור חלקי משפט. להמשיך לקרוא

ה"א הידיעה

בדקדוק של השפה העברית מכנים בשם ה״א הידיעה או ה״א היידוע את האות ה"א כאשר היא משמשת תווית יידוע לשם עצם או לשם תואר. ה"א הידיעה, לדעת המדקדקים, מילת רמז מקוצרת מן הַל או הן, ולפיכך בא אחריה דגש לתשלום האות (ל, ן) שנשמטה. מאמר זה עוסק בשימושי ה"א הידיעה בלשון העברית, ואלו הם: להמשיך לקרוא

בדיקת נתונים

עורך לשון קפדן בודק כל נתון שמופיע בכתב היד שהוא עורך. הדבר נכון בעיקר לחיבורים בעלי אופי אקדמי. אין הכוונה שהוא ילמד את הנושא שהוא עורך, אלא שיבדוק נתונים כמו רשימה ביבליוגרפית, תאריכים, כתיב של אנשים ומקומות, תפקידים של אישים, ציטוטים מן התנ"ך, הפניה למקורות קודש. בדיקה זו היא נוסף על ההקפדה שלא יהיו חזרות, שכתב היד יהיה כתוב לפי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון העברית ומפוסק לפי כלליה וכיוצא בזה.

טעויות רבות נופלות דווקא בפריטים שנראים שוליים. לדוגמה, בספר שערכתי נתן המחבר קיצור לכל פריט ביבליוגרפי. כלומר הפירוט המלא של הפריט נמצא רק ברשימה הביבליוגרפית שבסוף הספר, ובחיבור עצמו בהערות השוליים מוזכר רק הקיצור. להפתעתי גיליתי שיש פריטים שיש להם קיצור בחיבור עצמו, אך הם נעדרים מהרשימה הביבליוגרפית. הערתי למחבר על כך. בדיקה זו מונעת עגמת נפש בעת הוצאת הספר לאור. ייתכן שקורא היה מחפש קיצור כלשהו ברשימה הביבליוגרפית, ולא היה מוצא אותו. דעתו על הספר הייתה, בוודאי, שלילית במקרה הזה. עבודת מחקר של שנים הייתה יורדת לטמיון בגלל רשלנות כזאת. ופה נכנס עורך הלשון, שאמור למנוע מקרים כאלה. עוד דוגמה, בספר אחר שערכתי הפנה המחבר לספר שמות כג, פסוק מו. עיון בספר שמות מעלה כי אין כלל פסוק מו בפרק הנזכר. הערתי את תשומת לבו של הכותב. ואכן, התברר שמדובר בפרק כט. ושוב בדיקת הפסוק מנעה אי-נעימות לכותב.

לסיכומו של דבר, אין על עורך הלשון רק לבדוק שהטקסט זורם ושהוא כתוב כהלכה, אלא עליו גם לבדוק נתונים עד כמה שאפשר. עוד על נושא הנתונים שבספרים ראה מאמרי נתונים לא מדויקים.

וי"ו החיבור

לווי"ו החיבור משמעויות שונות, ובמאמר הזה נביא את העיקריות שבהן: להמשיך לקרוא

דוגמת עריכה

אני מתמחה בעריכת חיבורים אקדמיים מאז שנת 2007, בעיקר בתחום ההיסטוריה, שבו אני בקיאה. אני עורכת הצעות מחקר, תזות, דוקטורטים, מאמרים וספרים אקדמיים. אני מקפידה על אחידות בספר, על כתיב ופיסוק לפי כללי האקדמיה ללשון העברית, על ניכוש שגיאות תחביריות, על ביטול חזרות ומשפטים החורגים מהנושא, על ניסוח מחודש של משפטים מעורפלים ולא ברורים ועל שינויים במבנה הטקסט כדי לשמור על לכידותו. אני עורכת רק את הטעון שיפור תוך הקפדה על שמירה על סגנון הכותב.

אני מצרפת דוגמה לטקסט שערכתי בתחום ההיסטוריה של עם ישראל.

דוגמת עריכה

במידה ו

מאמר זה עוסק בצירופים במידה ש/במידה ו. לצירופים במידה ש או במידה ו להבעת תנאי אין אסמכתה בעברית הקלסית. בצירוף במידה ש יש להשתמש רק כשמתכוונים להביע משהו יחסי, הנמדד במידה, כגון "במידה שאדם מודד – בה מודדין לו" (משנה, סוטה א, ז). כשאין מדובר במידה, יש להשתמש בצירוף במקרה ש או במילית התנאי אם. משה שרת מספר בעניין הזה: "מטלפן אלי בני מקיבוץ חמדיה ואמר 'במידה ותבוא לבית שאן, תבוא לבקר אצלי'. צריך היה כמובן לומר 'אם תבקר אותי בבית שאן'. שאלתי אותו לאיזו מידה ממני הוא מתכוון – יד, רגל, ראש?". ובכל מקרה, הצירוף במידה ו אינו תקני בעברית, שכן אין להשתמש בווי"ו להבעת מילת שעבוד.

 

נקודתיים

המאמר הזה עוסק בשאלה מתי יש להוסיף נקודתיים במשפט. להלן החלטות האקדמיה ללשון העברית: הנקודתיים באות במקרים האלה:

א. לפני ציטוט או דיבור ישיר, למשל: וזה לשון החוק: "תפקיד המוסד הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית" וגו'.

ב. לפני פירוט שקדם לו ביטוי מכליל, למשל: לא רבים יכולים להתברך במידותיו כחוקר: עמקות בלתי מצויה, ארודיציה לאין קץ, יושר חסר־פשרות, אהבת האדם וחכמה אמתית וצרופה; ואלו הסוגיות שיידונו בישיבה: (א) מינוי מנכ"ל; (ב) הרחבת פעילות החברה; (ג) אישור התקציב.

ג. לפני מילים, צירופים או משפטים המוסרים את תוכן המוזכר לפניהם או את שמו, למשל: אדם זה נוכל ורמאי, בדאי, גנב, אף רוצח; בקיצור: ברייה מסוכנת; פרק א: תחולה; פרק ב: פירוש מילים וביטויים.

ד. לפני משפטים שהם הסבר של מה שקדם להם, למשל: מבחינת מקומו של ספר בן־סירא בהיסטוריה של הלשון העברית הוא ממלא חלל ריק: הוא חוליה יחידה כמעט בין ספרי המקרא המאוחרים ביותר לבין מגילות מדבר יהודה וספרות חז"ל; לעולם אי אתה יכול לעמוד על טיבו של אדם זה: יש שנהרג על שווה פרוטה ומגרש מלפניו כל פושט יד, ויש שעוברת עליו רוח נדיבה, והוא נותן דווקא במקום שלא ציפו לכך צדקה גדולה עד כדי להבהיל את המקבל.

 הערה: בשימושים ב–ד אפשר לשים לפעמים קו מפריד במקום הנקודתיים.

אות היחס בי"ת

בי"ת היחס מצטרפת כתחילית לשמות וגם לשם הפועל ולבינוני. לה הוראות רבות ושונות, ואלו הן: להמשיך לקרוא