ארכיון תג: אביב

אביב

המילה אביב נגזרה מן השורש אב"ב, שפירושו לצמוח, לפרוח. ומכאן קיים הביטוי "נקטף באִבּוֹ", כלומר נקטף בצמיחתו, עוד בטרם הסתיימה. בלשון המקרא ובלשון חכמים למילה אביב יש שני פירושים, ואלו הם: 1. השיבולים כשהן כבר בקנה ועודן ירוקות, כגון "וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל" (שמות ט, לא); "על שלשה סימנין מעברין את השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה" (תוספתא, סנהדרין, ב, ב); 2. עת השנה אחרי החורף כשהתבואה ירוקה בשדה, התקופה שבין הפריחה והבשלת התבואה בשדה. בספרות התלמודים והמדרשים העתיקים הפירוש הוא עונת השנה אחרי הסתיו, מן ניסן ועד תמוז, כגון "דרוד אחד לא יבשר האביב" (נוה שלום, א, ו). בעברית החדשה אביב הוא כינוי פיוטי לשנות הנעורים, כגון "ורנים בי עשרים אביביי" (רחל).