ארכיון תג: אליעזר בן-יהודה

עגבנייה

עגבנייה היא ירק גינה ממשפחת הסולניים. מוצא העגבנייה באמריקה הטרופית, וממנה הובאה לאירופה במאה ה-16. עד למאה ה-18 נמנעו בני אירופה מלאכול את העגבנייה מחשש שיש בה רעלים. והיא שימשה צמח נוי ורפואה. נראה שבארץ ישראל בזכות אקלימה הנוח נפוצה העגבנייה כבר בתחילת המאה ה-19. ידוע שבאיטליה נפוץ גידול העגבנייה שנים רבות קודם שנפוץ בארצות אירופה האחרות. מאיטליה ודאי הובאה העגבנייה לארץ. מעיד על כך השם הערבי בנדורה, שאינו אלא גלגולו של הכינוי האיטלקי pomodoro.

להמשיך לקרוא

לוקשים

ביידיש פירוש המילה לוקש (כתיב ביידיש: לאָקש, וברבים לאָקשן) הוא רצועות בצק דקות שבושלו במים. מילה זו חדרה ליידיש דרך הפולנית מהפרסית העתיקה (lakhshah), שמשמעותה "חלקלק". גם אטריות הלקסה (laksa)  האינדונזיות קיבלו את שְמן מאותה המילה. אליעזר בן-יהודה חידש את המילה אטרייה בתור חלופה ללאקשן. מקור המילה אטרייה מיוונית itria, שפירושו מאפה בצק. בתלמוד הירושלמי נזכרת אטריתא המתבשלת בנוזלים בקדרה (לעומת אטריתא הנאפית יבשה), ומכאן המשמעות המוּכרת כיום. במילון למונחים לחג השבועות, שפרסם ועד הלשון ב-1912, הופיעה בפעם הראשונה המילה אטרייה. בעיתונות הופיעה המילה אטריות כבר בתחילת המאה העשרים. למשל, בעיתון הזמן מ-28 במאי 1905 כתוב כך: "השלחן התמלא בקוגלים שונים, ועל פי הקוגלים אפשר היה להכיר את בעלותיהן 'קוגל של אטריות' – מבעל בית זקן המתנהג על פי הדרך הישן". יש להעיר שהמילה קיימת גם בערבית (إطرية), ופירושה, לפי המילונים הערביים, ضَرْبٌ من الطعام كالخيوطِ يُتَّخَذُ من الدَّقيقِ أَشْبَه بالكنافة [= סוג של מאכל כמו חוטים מקמח בדומה לכנאפה].

ביידיש יש פתגמים רבים בהקשר לאטריות. להלן כמה דוגמאות: אַ סך זמירות און ווינציק לאָקשן [=הרבה זמירות ומעט אטריות]. הכוונה היא לדיבורים בעלמא. עוד פתגם: אויסכאַפּן די לאָקשן [=לחטוף את האטריות לפני האחרים]. הכוונה היא להקדים מישהו. ובהקשר הזה עוד פתגם:  כאַפּ נישט די לאָקשן פֿאַר שבת [=אל תחטוף את האטריות לפני שבת]. והכוונה היא שלא להיות פזיזים ולא לפעול בטרם עת. הדולרים מכונים גרינע לאָקשן [=אטריות ירוקות]. פתגם אחר הוא תּורת לאָקשן [=תורת הלוקשים]. הכוונה היא קשקושים, דברי הבל. והפתגם שטאָפּן אים מיט לאָקשן [=הלעיט אותו באטריות] חדר גם לסלנג בעברית. הכוונה היא מכר לו לוקשים, האכיל אותו לוקשים, ובמילים אחרות עבד עליו. מקור הביטוי הוא בשטייטלים במזרח אירופה. המארחים ביקשו, ככל הנראה, לחסוך במנה העיקרית, ולכן האביסו את אורחיהם באטריות זולות.  

חוץ מזה, ללוקש יש עוד כמה משמעויות בעברית, ואלו הן: 1. כינוי לתלוש המשכורת בצורת סרט מוארך שניתן לעובד, ובו פירוט כל ניכויי המיסים, החובות ושאר החשבונות. למשל, בעיתון מעריב מ-19 בינואר 1988 כתוב: "לוקש מצומק לנשיא, לשרים ולשופטים"; 2. בשנות ה-60 כונו מכוניות מארצות הברית בשם לוקש. היו כאלו שכונו לוקש גדול, ונכללו בהן מכוניות כמו קדילק, ביואיק, קרייזלר, פונטיאק ואולדסמוביל. והיו מכוניות שכונו לוקש קטן, ובהן נכללו מכוניות כגון פורד, שברולט ופליימות. ובשפת הפלמ"ח כונה אדם גבוה ורזה לוקש.

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

הפגנה

הפגנה היא שם הפעולה של הפועל הפגין. במקורות נמצא גם הכתיב הבגין. אך בימינו הכתיב הנכון הוא רק הפגין. מוצא המילה הפגין מפרסית. וממנה חדרה ללשון חז"ל, ומשמעותה צעק. למשל, במסכת ראש השנה, יט, א כתוב: "… אמרה להם בואו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה". רש"י כתב על אתר: "הפגינו – צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליהם".

המשמעות המילולית של המילה demonstration היא חשיפה. ורק בהמשך התקבלה המשמעות של הפגנה: רצון העם נחשף על ידי יציאה לרחובות והבעת דעתו. באופן הזה תורגמה המילה גם לערבית: 'מט'אהרה' (مظاهرة). השורש 'ט'הר' מורה על גילוי או על חשיפה. אליעזר בן-יהודה החליט לתרגם את המילה demonstration על סמך הערבית. מכיוון שהעיצור ט' אינו קיים בעברית, החליף בן-יהודה אותו בעיצור זי"ן, וכך יצר את המילה מזהרה.  אך שמעון מנחם לזר יצא נגד חידוש זה של בן-יהודה, וטען שיש להשתמש במילה הפגין, שמופיעה כבר בתלמוד. להלן דבריו שהתפרסמו בעיתון המגיד בגיליון מ-25 בינואר 1890: "למושג 'דעמאָנסטרירען" אן עוד מלה מתאימה בלשוננו, וגם אי אפשר להשתמש במלה הזרה הזאת. ולדעתי נמצא המושג הזה בתלמוד (בבלי תענית י"ח ע"א): 'בואו והפגינו בלילה, עמדו והפגינו בלילה ואמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו לא בני אב אחד אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות קשות'. מי לא יראה, כי השתמשו קדמונינו בפעל 'הפגן' למושג 'דעמאנסטרירען' ממש?"

אביגדור הלוי מרמלשטיין תמך בעיתון המגיד מ-5 באפריל 1890 בהצעתו של שמעון מנחם לזר לקבוע את המילה הפגנה בתור תרגום למילה באנגלית demonstration. וכך הוא כותב: "… יתר טוב ומתאים יהיה הפועל 'הפגן', אשר דלה לנו מר לזר ממעמקי ים התלמוד: 'בוא והפגינו הלילה' (תענית י"ח ע"א). אחרי החפוש מצאתי גם בתרגום 'ישועתי אליך תבוא' מתורגם 'ופגינתי קדמך תיעול', ובב"ק קי"ה 'ועמד זה והפגין בלילה', פירוש: זעק".

אקדח

המילה אקדח היא מילה יחידאית במקרא, ומופיעה בישעיהו נד, יב: "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ". במקרא הכוונה באקדח לאבן יקרה. תרגום יונתן זיהה את אבני האקדח עם אבני גמר, כלומר אבני גחלת, מלשון קודחי אש. רש"י פירש שאבני אקדח הם "מין אבנים טובות בוערות כלפידים, והוא קרבונקל"א, כלשון גחלים". רבים מן המתרגמים בזמננו הסכימו לפירוש זה, ותרגמו carbuncle. להמשיך לקרוא

שפעת

שפעת היא מחלה נגיפית מידבקת, המופיעה בצורת מגפה, וניכרת בחום, בכאב ראש, בכאבי שרירים, בכאבי בטן ובדלקת בדרכי הנשימה העליונים. בשנת תרנ"ג (1893) הציע אליעזר בן-יהודה בעיתונו הצבי את השם שפעת למחלה. בעיתון הצבי מח' באב תרנ"ג (21.7.1893) נכתב כך: "… החולים רבים, וכעשרה, חמשה עשר מתים בכל יום, ואנשים רבים אשר הלכו מעירנו שמה לבריאותם לרחץ בים שבו כל עוד נפשם בקרבם: רזים, דלים, רבים בכאב עינים, בקדחת, בשפעת". בהערה למילה שפעת נכתב שם: "שם עברי, על פי משקל שמות המחלה, לה'אינפלואינציה' על פי משמעות המילה הזאת". להמשיך לקרוא

לביבות

המילה לביבות מופיעה כבר בתנ"ך. וכך כתוב: "וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת /וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ח–ט). לפי התיאור מדובר במאכל שעשוי מבצק שמבשלים אותו, ויוצקים אותו בקערה. אך לא ברור מהי הצורה של חתיכות הבצק הללו, שהכינה תמר. יש אומרים שהייתה להן צורת לב, ועל כן נקראו לביבה. ויש אומרים לביבות כי הן מושכות את הלב לתאוות המאכל. רס"ג תרגם זלאביה, שהוא מאכל מתוק, הנעשה מבלילת קמח חיטה ומטוגן בשמן עמוק, ולרוב בסירופ סוכר. רש"י כותב על אתר: "ותחלוט סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואחר כך בשמן". ורד"ק פירש: "הוא הבצק הרקיק שקולין אותו במשרת". אליעזר בן-יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית בערך לבִבה: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטגן בשמן ובדבש וכדומה". להמשיך לקרוא

גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש". להמשיך לקרוא

ריבה

ריבה היא ממרח מתוק עשוי מפירות מבושלים בסוכר. את המילה ריבה חידש אליעזר בן-יהודה בהשראת המילה הערבית מֻרַבָּא (קונפיטורה). הוא תלה את חידושו במילה ריבה הנזכרת בתלמוד הירושלמי בהקשר של טיגון מנחות. ואף סבר שיש קשר בינה לבין המילה הערבית. בעיתון הצבי משלושה במרס 1888 מסביר אליעזר בן-יהודה כיצד חידש מילה זו: להמשיך לקרוא

פרפר

פרפר הוא חרק בעל זוג מחושים ושני זוגות כנפיים, בדרך כלל צבעוניות. את המילה פרפר חידש אליעזר בן-יהודה ב-1892. הוא השתמש לשם כך בפועל פִּרְפֵּר, הקיים במקרא, ובמילה פרפר, המופיעה במלכים ב ה, יב: "הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה". הכוונה בפרפר בספר מלכים לשם של נהר מגדולי נהרות דמשק. יש גם דמיון צלילים למילים שבלעז: בערבית המילה היא פֻרְפוּר (فرفور), בצרפתית  papilio ובאיטלקית parfala. להמשיך לקרוא