דת

מקור המילה דת בפרסית. מובנה בשפת המקור (data) הוא חוק. והכוונה היא שמה שניתן, נתון. כלומר מה שניתן על יד המלך או האל, הוא החוק. המילה דת מופיעה בתנ"ך בספרים המאוחרים: אסתר, דניאל ועזרא. בלשון חז"ל נעשתה משמעות אמונה, רליגיה, חוקי האמונה ומצוותיה, כגון "… ואין המרת דת פוסלת בתרומה…" (פסחים צו א). לבסוף חדרה המילה דת ליידיש, והיא נהגית בהגייה האשכנזית דוֹס (דל"ת בחולם, והתי"ו נשמעת כסמך). המילה חזרה לעברית בהגייה האשכנזית. והיא כינוי בסלנג לאדם דתי או חרדי.