ארכיון תג: הקשר בין העברית לבין הערבית

לחם

המילה לחם מקורה במקרא. ולה כמה משמעויות, ואלו הן: 1. מזון מקמח חיטה וכדומה, העשוי בצק ואפוי בתנור, כגון "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם" (בראשית כא, יד); 2. שם כולל למזונות העיקריים למיניהם, כגון "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (דברים י, יח); קיצור של כיכר לחם, חלת לחם, כגון: "… וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן" (שמואל א כה, יח).

בערבית פירוש המילה לחם הוא בשר (لحم). גם בעברית המקראית ללחם הייתה גם משמעות של בשר. את המילה וּלְחֻמָם בצפניה א, יז ("וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים") פירש רש"י: "בשרם ול' ערבי בשר קורין אל לחם". הן בעברית הן בערבית אחת המשמעויות של לחם הוא המזון העיקרי שצורך האדם. השמיים הדרומיים, בפרט הרועים, שהיה עיקר מזונם הבשר, השתמשו למזון זה בשם לחם. והשמים הצפוניים, שהיה עיקר מזונם  מהחיטה וכדומה, השתמשו בשם לחם למזון הזה.