חמצן

המילה חמצן התחדשה במילון למונחי כימיה משנת תרפ"ח (1928). המחדש היה יחיאל מיכל פינס (1843–1913), סופר ציוני. הוא בחר במשקל פַּעְלָן, וקבע שאותיות השורש יהיו חמ"ץ, כמו oxygen באנגלית מן ὀξύς (אוֹקְסִיס), 'חומצה' ביוונית. המקור בתפיסה מדעית שרווחה בעבר, ולפיה חמצן הוא יסוד שיוצר חומצות. אליעזר בן-יהודה הציע את המילה אבחמץ, אך מילה זו לא נקלטה בשפה.

ולסיום, בדיחה על חמצן לכבוד פסח:

לניקוי ולהברקת כלי המטבח לקראת הפסח נזקקה אישה למעט חומץ …מיהרה האישה לחנות וביקשה בקבוק חומץ.  המוכרת סירבה לבקשתה, והבהירה לה שהחנות כבר הוכשרה לפסח, והחומץ חמץ.  המוכרת הסבירה לאישה שהמילה חומץ מכילה בתוכה את המילה חמץ, והוסיפה: "ולא יזיק לך בכלל לחיות שבוע בלי חמץ" ….

בתגובה שאלה האישה את המוכרת:  "ומה את נושמת עכשיו?"

ענתה המוכרת: "אני נושמת חמצן".

אמרה לה האישה: "את יודעת שחמצן הוא חמץ,  כי הוא מכיל בתוכו את המילה חמץ? אז לא יזיק לך לחיות שבוע בלי חמצן, הואיל שהוא גם כן חמץ…"

נחליאלי

נחליאלי הוא סוג של ציפורי שיר הבאות לארץ ישראל בחורף. הנחליאלים ניזונים מחרקים. מקורם דק וישר, רגליהם גבוהות, זנבם צר וארוך. הם מיטיבים לרוץ ולעוף. בלכתם הם מניעים את זנבם. המין הנפוץ ביותר אצלנו הוא הנחליאלי הלבן (Motacilla alba), החורף בכל רחבי הארץ: גבו אפור, מצחו ותחתית גופו לבנים, עורפו וחזהו שחורים.

שלום יעקב אברמוביץ (1836–1917), הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, שקד עשר שנים, מ-1862 ועד ל-1872, על כתיבת החיבור תולדות הטבע, המחולק לשלושה כרכים. החיבור שלו הוא לרוב תרגום של ספרי זואולוגיה גרמניים, אך הוא הוסיף גם קטעים משלו. הכרך השני עוסק בבעלי כנף, ויצא לאור ב-1866. בכרך זה חידש מנדלי שמות לכמה בעלי כנף. את ה-Bachstelze תרגם נחליאלי. השם מבוסס על שם המקום נחליאל, המופיע במדבר כא, יט. על הבחירה בשם כתב: "שם העוף הזה, כשם יתר בני מינו, הוא מפני שדרכו לשכון אצל נחלי מים". שאול טשרניחובסקי (1875–1943) יצא נגד חידוש זה. הוא אהב לקרוא בשמות מדויקים כל צמח וחי, וסבר שיש לקרוא לציפור זנבנוע, משום שהסימן העיקרי שלה הוא ניע זנבה הארוך. השם זנבנוע מבוסס על שם הציפור ברוסית.

פרפר

פרפר הוא חרק בעל זוג מחושים ושני זוגות כנפיים, בדרך כלל צבעוניות. את המילה פרפר חידש אליעזר בן-יהודה ב-1892. הוא השתמש לשם כך בפועל פִּרְפֵּר, הקיים במקרא, ובמילה פרפר, המופיעה במלכים ב ה, יב: "הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה". הכוונה בפרפר בספר מלכים לשם של נהר מגדולי נהרות דמשק. יש גם דמיון צלילים למילים שבלעז: בערבית המילה היא פֻרְפוּר (فرفور), בצרפתית  papilio ובאיטלקית parfala.