חיסון הוא חיזוק, סיגול כושר התנגדות, מצב של תנגודת לאינפקציה: חיסון הגוף באמצעות תרכיבים היוצרים נוגדנים נגד מחלה מסוימת (חיסון פעיל) או חיסון על ידי הזרקת נסיוב (חיסון סביל). הראשון שטבע את המילה חיסון היה יצחק בן יוסף טובים, דוקטור לחוכמת הרפואה בפטרבורג, בעיתון המליץ מ-29 במאי 1896. אך השם שנתן היה דווקא חוסן. המילה חוסן מופיעה במקרא, ופירושה כוח ועוצמה, כגון "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן…" (משלי כז, כד).
וכך הסביר טובים את משמעות השם: "… בחרתי בשם 'חוסן', אשר יכון באחת למושג 'אומץ' ולמושג 'מחסה'. לפי זה תהיה הוראת שם התואר 'חסון' – אימון בלעז – כלומר בלתי מוכשר לחלות חלי ידוע וענין הפעלים 'חסן' ו'החסין' – אימוניזירן בלעז – כלומר הנחיל אדם או חיה את הכשרון לעמוד נגד חלי ידוע ולבלתי חלות אותו…"
הפעם הראשונה שהשתמשו במילה חיסון היה ב-1925 בעיתון היום (ורשה), שיצא לאור ב-18 בינואר 1925, וכך נכתב: "החיסון [ש]הוא לגוף האדם ע"י מחלה מתדבקת הוא חיסון טבעי, ולכוח ההתנגדות הנמצא בגוף ע"י הרכבתו של ארס מוחלש קוראים חִסון מלאכותי".
נקודת ראות 