חמצן

המילה חמצן התחדשה במילון למונחי כימיה משנת תרפ"ח (1928). המחדש היה יחיאל מיכל פינס (1843–1913), סופר ציוני. הוא בחר במשקל פַּעְלָן, וקבע שאותיות השורש יהיו חמ"ץ, כמו oxygen באנגלית מן ὀξύς (אוֹקְסִיס), 'חומצה' ביוונית. המקור בתפיסה מדעית שרווחה בעבר, ולפיה חמצן הוא יסוד שיוצר חומצות. אליעזר בן-יהודה הציע את המילה אבחמץ, אך מילה זו לא נקלטה בשפה.

ולסיום, בדיחה על חמצן לכבוד פסח:

לניקוי ולהברקת כלי המטבח לקראת הפסח נזקקה אישה למעט חומץ …מיהרה האישה לחנות וביקשה בקבוק חומץ.  המוכרת סירבה לבקשתה, והבהירה לה שהחנות כבר הוכשרה לפסח, והחומץ חמץ.  המוכרת הסבירה לאישה שהמילה חומץ מכילה בתוכה את המילה חמץ, והוסיפה: "ולא יזיק לך בכלל לחיות שבוע בלי חמץ" ….

בתגובה שאלה האישה את המוכרת:  "ומה את נושמת עכשיו?"

ענתה המוכרת: "אני נושמת חמצן".

אמרה לה האישה: "את יודעת שחמצן הוא חמץ,  כי הוא מכיל בתוכו את המילה חמץ? אז לא יזיק לך לחיות שבוע בלי חמצן, הואיל שהוא גם כן חמץ…"