חיה-שרה מרמור – האישה הגיבורה

חיה-שרה הייתה בתם של דבורה והרב נפתלי-קדיש מלמד (פוזנר). היא נולדה בשנת 1870 בכפר איבניץ, עיירה באזור מינסק בבלארוס.  אביה של חיה-שרה מרמור שלח אותה ב-1882 בהיותה בת 12 לארץ, אל קרוביה, שהם ממשפחת צלליכין, ממשפחות הבילויים בראשון לציון ובגדרה, כי אמר האב: "נדר נדרתי, בתי, כי בהגיעך למצוות, תהיי עולה לארץ, כשם שנער עולה לתורה ונהייה בר-מצווה". הנערה הופקדה בידי משפחת נוסעים, והחלה נעה-ונדה בין קרוביה. חיה-שרה עבדה בגדרה ובראשון לציון, השתכרה בתפירה, עד שיום אחד בא יהודה-לייב מרמור, שהיה לו מעמד בפקידות, והציע לה להינשא. הנערה היססה, כי לא כך תיארה את נישואיה בלי אב ואם לשאול את עצת פיהם. אך מכיוון שהאם מתה בגולה, נאותה למרמור. השניים נישאו ב-1888 בראשון לציון, והלכה אחריו למקום עבודתו בזיכרון יעקב. שם עבד שלוש שנים עד שיעץ להם בנשימול, מנהל הפקידות בזיכרון יעקב: "18 משפחות פועלים יוצאות למטולה להתיישב. סעו גם אתם עמהם". ויצאו למטולה ברכיבה על חמורים.