אלעזר הלוי סגל נולד בעיירה צ'אוס במחוז מוהילב שבבלארוס בשנת 1856. היה בקי במקורות, שומר מצוות, איש לשון וציוני. כשהיה סגל בן 13, החל לשקוד על הכנת קונקורדנציה קומפקטית לתנ"ך, והיא הודפסה לבסוף בווילנה לאחר 40 שנה בשנת 1909. עותק שלה קיים כיום בספרייה הלאומית. אלעזר גויס לצבא הרוסי ב-1876, כשהיה בן 21, ושירת בו חמש שנים רצופות. כשהשתחרר בגיל 26 למד אצל אחיו את מקצוע החריטה ועשיית חותמות וגלופות. באותה העת נישא לפסיה לבית קנטור. יום אחד נכנס קצין רוסי אל האח והזמין חותמת צבאית לפי דוגמה שהביא. אחר כך התברר שהקצין המזמין ניצל את החותמת להרקת מחסן אפסנאות צבאי ביום ראשון, שלא עבדו בו במחסן. והעונש שקיבל אלעזר על מכירת חותמת מזויפת היה הגליה לסיביר. בסיביר ישבה המשפחה באירקוטסק. שם נולדו לבני הזוג סגל שמונה ילדים, ואלו הם: אסתר פייגה (ילידת 1888), שטרנה (ילידת 1890), צביה (ילידת 1892), צבי (יליד 1894), אליהו (יליד 1896), מרדכי (יליד 1897), ירושלים, סבא רבא שלי (יליד 1898) וציון (יליד 1900). בבית דיברו רוסית ויידיש, אך הייתה שעה, שהיה חובה לדבר בה רק עברית. היה מותר באותה שעה לשאול בלועזית איך אומרים מילה מסוימת בעברית.
להמשיך לקרוא ←
בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים הקימו צעירים בני המושבות הוותיקות ארגון ששמו בני בנימין על שם בנימין-אדמונד דה רוטשילד. מנהיגיה הבולטים היו עובד בן עמי וגד מכנס מפתח תקווה ואלכסנדר אהרונסון מזיכרון יעקב. מטרתו הייתה לעזור למעוניינים מקרב בני האיכרים לייסד מושבות חדשות. מאחר שלא היה להם סיכוי להיעזר בקרנות הלאומיות, הואיל ואלו העדיפו לסייע להתיישבות השיתופית, הקימו בנק משלהם. מטרתו להעניק למתיישבים הלוואות לצורך זה. מזכיר הארגון היה עובד בן עמי. הוא יזם בשנת 1928 הקמת מושבה לצעירי המושבות בשרון בשטח שהתאים לפרדסנות. היוזמים בחרו בשם המיועד למושבה החדשה – נתניה – בתקווה לזכות במענק נדיב מנתן שטראוס הציוני העשיר מארצות הברית. למגינת ליבם, לא עמד האיש בציפיותיהם, ועם זאת זכה בכל זאת ששמו יונצח במושבה החדשה. תוך חיפוש השטח לרכישה הגיעו דרך מתווך לשיח' של הכפר הקטן אום-חאלד, ממערב לבית ליד. המקום היה רחוק מכל יישוב וללא דרכי גישה. להמשיך לקרוא ←
מאת hadarperry
|
פורסם בנוף מולדתי
|
גם בתגים אבו עלי, אום-חאלד, אליעזר גורקי, בני בנימין, חנינה כהן, יחיאל גולדנברג, יצחק מלר, כפר תבור, מיכאל שנקר, נתן אקסלרוד, נתן שטראוס, נתניה, עובד בן עמי, עריכת לשון, עריכת תזות ודוקטורטים, צבי פייקוביץ
|
דוד כהן ואהרן כהן, ממייסדי כפר תבור, וצאצאיהם תרמו רבות לפיתוח המושבה כפר תבור. ליקטתי קמצוץ של סיפורים עליהם מחומר היסטורי ומספרים על המושבה. מסיפורים אלו עולה הוויי החיים שלהם במושבה. אשמח לקבל עוד סיפורים מבני המשפחה הענפה.
לקריאת החוברת לחץ כאן
מאת hadarperry
|
פורסם בנוף מולדתי
|
גם בתגים אהרן כהן, דוד כהן, חיים כהן, חנה כהן, חסיה כהן, יגאל אלון, יהודה כהן, יוסף כהן, לובנוב, משה יעקב כהן, רויטל כהן (סגל)
|
סבא רבא שלי ירושלים סגל עלה ארצה עם משפחתו ב-1913, והוא בן 15. המשפחה התיישבה בבית אחותו שבכפר תבור. לאחר שעזבו הוריו לתל אביב, נשאר ירושלים בגליל, ובה הסתובב בין המושבות. שם הכיר את יוסף טרומפלדור. ירושלים מספר עליו: "הוא היה גבוה ונחמד ודיבר במבטא רוסי כבד. כמו שכולם יודעים, יד שמאל שלו הייתה קטועה, ואת המושכות היה מחזיק מתחת לבית השחי. ביד ימין החזיק תמיד שוט". להמשיך לקרוא ←
לפי מונחי המטבח של ועד הלשון לשנת תרצ"ח (1938), הארון המשמש לקירור מאכלים יכונה מְקֵרָה. מקור השם בתנ"ך, כגון "וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה" (שופטים ג, כד). לפי מלון התנ"ך של יהושע שטיינברג, הכוונה של המילה בתנ"ך היא שאיפת רוח קר בחום קיץ.
להמשיך לקרוא ←
מאמר זה מתמקד בגירוש תושבי תל אביב למושבות הגליל התחתון. בערב פסח תרע"ז, ב-28 במרס 1917, הכריז המושל ג'מאל פאשה (1872–1922) על גירוש כללי של יהודים מיפו ומסביבותיה. מועד הגירוש היה מידי. לתושבי העיר לא ניתן זמן להתארגנות, והפקודה הוצאה אל הפועל עוד באותו היום. מיד לאחר שניתנה פקודת הגירוש החלו יהודי תל אביב ויפו בהכנות לקראת המסע צפונה. כבר ביום המחרת, ב-29 במרס 1917, פנה מאיר דיזנגוף למושבות הגליל בקריאה נרגשת ובבקשת עזרה דחופה לתושבי תל אביב ויפו. להמשיך לקרוא ←
מאמר זה עוסק בסבי ז"ל, יהודה כהן, דור שני למייסדי כפר תבור, ובתרומתו לפיתוחה של המושבה. תחילה אציג את תולדות חייו של סבו מצד אביו, אהרן כהן, ושל אביו, משה יעקב כהן. להמשיך לקרוא ←
קולנוע עדן הוא הראינוע הראשון של תל אביב, שהוקם ב-1914. הבניין עומד ברחוב לילינבלום שבנווה צדק. הקולנוע כלל שני אולמות: תחילה נבנה אולם עם גג (אולם החורף), וכעבור שנים אחדות נוסף אולם הקיץ (חסר גג, ובו הוקרנו הסרטים תחת כיפת השמים). בכל אולם היו 800 מקומות ישיבה. משה אברבנאל, סוחר אריגים, שעלה ארצה מפלך מוהילב (רוסיה) ב-1913, החליט להקים בית ראינוע בעיר. הצטרף אליו לשותפות מרדכי וייסר, אחד מ-60 מייסדי העיר תל אביב. הוזמן במיוחד מהנדס מגרמניה כדי להקים את הבניין. הראינוע הופעל על חשמל לראשונה בתל אביב הקטנה. את השם "עדן" נתן הסופר ש' בן-ציון. ב-1913 קיבלו אברבנאל ווייסר מוועד תל אביב זיכיון בלעדי להפעילו שלוש עשרה שנים. הסרטים הראשונים שהוקרנו בו היו אילמים, והם היו "ימי פומפיאה האחרונים" ו"ספרטקוס". הוקרנו בו בתחילת דרכו בעיקר סרטים רוסיים. אירועים מיוחדים נערכו בו: הרצאות, כינוסים, קונצרטים, מופעי בלט קבלות פנים לאנשים רמי-מעלה, כגון הלורד אלנבי והלורד בלפור, נשפי פורים, בחירת "מלכת אסתר". גם האופרה הראשונה בתל אביב הוצגה בו. להמשיך לקרוא ←
נקודת ראות 