ארכיון תג: כפר תבור

כפר תבור בילקוט הכזבים

ילקוט הכזבים הוא אסופת סיפורי מעשיות קצרצרים, ספק בדיחות, ספק בדותות, שהועלו על הכתב לאחר שסופרו מפה לאוזן במהלך שנות הארבעים. המהדורה הראשונה של הספר התפרסמה ב-1956. את הסיפורים ליקטו דן בן אמוץ וחיים חפר. בספר, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוכנסו 167 סיפורים. הספר מתאר את הוויי הפלמ"ח במהלך שנות הארבעים. בסיפורים האלה מוזכרים בני כפר תבור, או מסחה בלשונם.[1] מבחינת אנשי הפלמ"ח, בני מסחה היו קבוצת שוליים. המסחאים מתוארים עממיים, פשוטים, דוברי עברית עילגת ובעלי מעט קשיי תפיסה. להלן הסיפורים שמוזכרים בהם כפר תבור או תושביה: להמשיך לקרוא

סיפורי לידות מכפר תבור

בשנים הראשונות לייסוד המושבה ילדו הנשים בבית בסיועה של מיילדת, ולא תמיד המיילדת הייתה מוסמכת. המיילדת הלא מוסמכת כונתה בּוֹבֶּה (ביידיש סבתא) במאמר זה מובא לקט של סיפורים על לידות מכפר תבור. להמשיך לקרוא

צימרמן

צימרמן הוא כינוי ישראלי לאי-התאמה בולטת בין מילים למנגינה ולחוסר מוזיקליות של שיר. מקור הביטוי הוא בשיר מתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים "אז הלכנו אל צימרמן". בני נוער מכפר תבור ניסו להתאים מילים ללחן שחיבר מרדכי זעירא לשיר "חבר'ה לצים, חבר'ה יאטים, בחורים כארזים". הביטוי אף הוכנס למילון העולמי לעברית מדוברת של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה: "צימרמן – כינוי לשיר, הכתוב בחרוזים, כשהמשקל לא נשמר מפאת חוסר כישרון, והדבר מעורר גיחוך". להמשיך לקרוא

סיפורה של פועלת עברייה בכפר תבור

במאמר הזה אני מצטטת את דבריה של הניה פקלמן על קורותיה בכפר תבור מתוך ספרהּ חיי פועלת בארץ. הניה פקלמן נולדה ב-1903 בבסרביה, ונפטרה ב-1940 בתל אביב. היא הייתה פועלת וחלוצה בת העלייה השלישית. ב-1935 הוציאה לאור במימון עצמי את ספרהּ, ובו הביאה בגוף ראשון את סיפור חייה. בקטע המצוטט היא מגוללת את שעבר עליה בתור פועלת בכפר תבור ואת היחס של שאר הפועלים, שעבדו בכפר תבור, אליה. בכפר תבור עסקה בעיקר בעבודות הקשורות לטבק. להמשיך לקרוא

תנועת בני בנימין וייסוד העיר נתניה

בשנות העשרים הראשונות של המאה העשרים הקימו צעירים בני המושבות הוותיקות ארגון ששמו בני בנימין על שם בנימין-אדמונד דה רוטשילד. מנהיגיה הבולטים היו עובד בן עמי וגד מכנס מפתח תקווה ואלכסנדר אהרונסון מזיכרון יעקב. מטרתו הייתה לעזור למעוניינים מקרב בני האיכרים לייסד מושבות חדשות. מאחר שלא היה להם סיכוי להיעזר בקרנות הלאומיות, הואיל ואלו העדיפו לסייע להתיישבות השיתופית, הקימו בנק משלהם. מטרתו להעניק למתיישבים הלוואות לצורך זה. מזכיר הארגון היה עובד בן עמי. הוא יזם בשנת 1928 הקמת מושבה לצעירי המושבות בשרון בשטח שהתאים לפרדסנות. היוזמים בחרו בשם המיועד למושבה החדשה – נתניה – בתקווה לזכות במענק נדיב מנתן שטראוס הציוני העשיר מארצות הברית. למגינת ליבם, לא עמד האיש בציפיותיהם, ועם זאת זכה בכל זאת ששמו יונצח במושבה החדשה. תוך חיפוש השטח לרכישה הגיעו דרך מתווך לשיח' של הכפר הקטן אום-חאלד, ממערב לבית ליד. המקום היה רחוק מכל יישוב וללא דרכי גישה. להמשיך לקרוא

יעקב גורקי – האיש שהסגיר את חסן בק לבריטים

יעקב גורקי עלה לארץ בהיותו בן עשר מחבל פודיליה שברוסיה עם דודו ישראל אשכנזי, ממייסדי יסוד המעלה. יעקב נישא לדבורה לבית גולדמן בשנת 1899 בראש פינה. בתם הבכורה אסתר נולדה ב-1900 בראש פינה. בשנת 1901 הגיע יעקב גורקי עם הקבוצה הראשונה שהקימה את כפר תבור. לאחר שנה הצטרפה אליו אשתו. בכפר תבור נולדו לבני הזוג עוד שישה ילדים. גורקי נפטר בשנת 1951, ונקבר בנתניה. יעקב גורקי היה חבר ועד המושבה. והוא נחשב לאיש אמיץ ולפרש מעולה. עלילות גבורה רבות נרקמו סביב גורקי, שהיה כינויו אבו לייזר. דוגמה למעלליו מתוך ספרו של עבר הדני ההתיישבות בגליל התחתון: להמשיך לקרוא

קפה ציברוכן

קפה ציברוכן (שבור ביידיש) היה חנות המכולת של אליהו אלישע מכפר תבור. אליהו אלישע נולד בטבריה בשנת 1898, והיה חייל בגדוד העברי. בשנת 1920 הגיע לכפר תבור. חנות המכולת נמצאה בקצה הצפוני של כפר תבור. הכביש המחבר את עפולה במערב עם טבריה במזרח עבר בעיקול לצידה של החנות. חנות זאת הייתה מעין כולבו. היה אפשר לקנות בה חוץ מדברי מזון ומשקאות גם פריטים שמועילים לעבודות הבית ולגינה, כגון מעדר, את חפירה, מגרפה, פטיש וצבת. להמשיך לקרוא

דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת. להמשיך לקרוא

אלקה גודל – המיילדת הראשונה של כפר תבור

אלקה גודל נולדה בירושלים בשכונת מאה שערים בשנת 1879. היא נכדתו של יעקב ספיר, חוקר כתבי יד, שד"ר ומחבר הספר אבן ספיר. חיתנוה בגיל צעיר, אך כשבגרה התגרשה מבעלה. לאחר מכן  נסעה לווינה ללמוד מיילדוּת. אביה תמך בה כלכלית. הוא שלח לה שתי לירות סטרלינג כל שלושה חודשים, אך הסכום לא הספיק לה למחייתה. בלית ברירה פנתה להרצל, שהתעניין בכל יהודי מארץ ישראל שהגיע לווינה, וביקשה את עזרתו. בשנת 1901 סיימה את לימודיה וחזרה מווינה לארץ ישראל. מפאת גילה הצעיר שלח אותה יק"א לזיכרון יעקב לשמש מחליפה למיילדת המקומית. מכיוון שהייתה אז צעירה, שטרם חוותה בעצמה לידה, קיבלו אותה בי המושבה בחוסר אמון. ורק לאחר כמה לידות מוצלחות השתנה היחס כלפיה, והיא הוזמנה מרצון ליילד. גודל סיכמה תקופה זו באומרה: "בזיכרון רכשתי את הפרקטיקה המקצועית שלי במקצוע העזרה בהבאת ילדים לעולם". להמשיך לקרוא

דוד כהן מכפר תבור: כותב הקמעות

אני מביאה ככתבו וכלשונו חיבור שכתבתי לשיעור יידיש למתמחים באוניברסיטת בר-אילן אצל הגב' ורד קופל:

איך וויל דערציילן אַ מעשֹה וועגן דוד כהן. דוד כהן איז געווען איינער פֿון די גרינדער פֿון כפֿר-תּבֿור. דוד כהן איז געזעסן אויף אַ באַנק אין דער קליניק פֿון כפֿר-תּבֿור. אויף דער פּאָדלאָגע איז געזעסן אַ פֿרוי פֿון איינער פֿון די בעדואינערע שבֿטים וואָס האָבן זיך געפֿינען לעבן כפֿר-תּבֿור. זי האָט געפּרוווּט צו זייגן איר עופֿעלע, אָבער דאָס עופֿעלע האָט געוויינט אָן הפֿסקה. דוד כהן האט געזען אַז דאָס עופֿעלע און זיַין מוטער זיַינען מאָגער. און די ציצקע פֿון דער פֿרוי איז געווען אויסגעמאָגערט. כהן האָט געטראַכט אַז דאָס עופֿעלע איז הונגעריק. דערפֿאַר האָט ער דערקלערט דער פֿרוי ווי קאָכן אַ קאַשע פֿאַר איר עופֿעלע. די פֿרוי איז צוריקגעגאַנגען אין איר שבֿט. מיט עטלעכע וואָכן שפּעטער איז די פֿרוי געקומען אין כהן'ס הויז מיט איר עופֿעלע. דעם עופֿעלע'ס בעקלעך זיַינען געווען פֿול און רויט.  זי האָט געברענגט כהנען אַ מתּנה. און זי האָט אים געבעטן אַז ער זאָל שריַיבן אַ קמיעלע פֿאַר איר. כהן האָט גענומען אַ פּאַפּיר און האָט געשריבן עפּעס. זי האָט געהאָנגען  דאָס קמיעלע אַרום דעם עופֿעלע'ס האַלדז מיט אַ שנירל. די כהן'ס עצות זיַינען געווען העלפֿיק, וויַיל  די עופֿעלעך'ס פּראָבלעמען זיַינען געווען פּשוטע פּראָבלעמען. אַזוי איז דוד כהן געווען דער שריַיבער די קמיעלעך פֿאַר די בעדואינער. איין טאָג האָט מען אים געפֿרעגט וואָס ער שריַיבט אינעם פּאַפּיר. האָט  ער געענטפֿערט: "די פֿינף קופים". "וואס איז די פֿינף קופים?" האָט כהן געענטפֿערט: "קליינע קינדער קאַקן קליינע קופּעלעך".