ארכיון תג: לדינו

פוסטמה

המילה פוסטמה נכנסה לסלנג בשנות ה-60 של המאה העשרים. מקור המילה בלדינו, שפירושה כיב, פצע מוגלתי. הפוסטמה יוחסה בתחילה לשני המינים, אך כעת היא מקובלת לכינוי האישה בלבד.  יש למילה כמה משמעויות. משמעות אחת היא אישה עצלה. למשל, בעיתון דבר מ-28 בספטמבר 1983 כתוב כך: "מי שלא עושה את זה מתוארת כיושבת בית, לא עושה כלום, בקיצור פוסטמה, 'לא עשתה כלום עם עצמה'". התפתחה גם המשמעות של אישה לא חכמה. למשל, בעיתון מעריב מ-2 בספטמבר 1985 נכתב כך: "ואיך זה יכול להיות שעזב את הבית הנאה, את המשפחה-לדוגמה שהקים, איך נטש את שמו הטוב ואת יישוב-הדעת שלו לטובת אותה פוסטמה וולגארית, זו שיש לה שדיים כל-כך גדולים ושכל כל-כך קטן?" למילה פוסטמה יש גם משמעות של אדם רע ומאוס. הדבר ניכר ביצירה זבובים של אהרן מגד: 

שתיקה. ולאחר רגע: "תשמע, יחזקאל, האם עלי לחזור על מה שאמרתי לך כבר מאה ואחת פעמים, שאני לא נותנת לך פרוטה כל זמן שאתה לא מתחיל לעבוד? בכל עבודה! תשטוף צלחות במסעדה שפה מעבר לרחוב, גם בנֵי הרוקפלרים באמריקה עושים זאת, תעשה שליחויות לחנות הירקות ברחוב שלך, העיקר שתעבוד! שתשתכר משהו! אז אהיה מוכנה להלוות לך לא חמישים לירות לכמה ימים אלא חמש מאות לעשר שנים! ללא ריבית! תתקע את זה לראש העיקש שלך, יחזקאל! אתה עוד מעט בן עשרים ושש, ביוני תהיה בן עשרים ושש נכון? ואני לא גמ"ח, מצטערת."

"תודה," טרקתי את שפופרת הטלפון.

פוסטמה, לחשתי לעצמי.

פיתה

פיתה היא לחם עגול ושטוח. מקור המילה פיתה ביוונית, והיא חדרה לעברית בתיווך הלדינו. יש שבטעות סבורים שהמילה היא מן הארמית פִּתָּא. כך אפשר למצוא במילון אבן שושן. אך אין זה נכון, כי אז הטעם היה צריך להיות במלרע ולא במלעיל. מהעברית חדרה המילה פיתה לארצות המערב.

המילה פיתה מתועדת כבר ב-1730 בכתיב פיטה בילקוט "מעם לועז" לר' יעקב כולי. בפי היהודים הספרדים רווח הניב "אָרוֹבָ'ה פִּיטָאס (פיתה'ס) אִי בֵּיזָה מְזוּזָאס' (מזוזה'ס)" [=גונב פיתות ומנשק מזוזות] במשמעות קרובה ל"טובל ושרץ בידו". כמו כן רווח בלשון הדיבור הביטוי "לו פ'אִיזוֹ פִּיתָה" [=עשה ממנו פיתה], שפירושו העליב אותו, בִּייש אותוֹ, ועוד ביטויים שהתגלגלו גם לסלנג הישראלי. יש להעיר שבערבית יש כמה מילים לפיתה, כגון 'כמאג'ה' (كماجة), 'ח'בז ערבי' (خبز عربي) ו'עיש בלדי' (عيش بلدي). המילה פיצה קשורה למילה פיתה. המילה פיתה נדדה מהיוונית לאיטלקית, בניבים של דרום איטליה עוותה המילה פיתה ונהפכה לפיצה.

טוב שכן קרוב מאח רחוק

הפתגם טוב שכן קרוב מאח רחוק מקורו בספר משלי. פירוש הפתגם הוא ששכן, הקרוב אליך קרבה גאוגרפית, טוב מאחֵר שהוא בן משפחה, הגר במרחק רב, שֶכּן התראוּת רצופה ויומיומית עם השכן יש בה כדי להביא לקרבה רגשית, ואילו אח המתגורר בריחוק מקום מתנתק רגשית מאחיו, ואינו ער למצוקותיו.

להלן כמה פירושים לדברים. רש"י כותב על אתר: "טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו'". מצודת דוד כותב על אתר: "יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרע אהוב מאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך". ואילו מלבי"ם כותב על אתר: "מי שהוא קרוב לך על ידי שהוא שוכן אצלך תמיד ממי שהוא רחוק, הגם שהוא אח".

פתגם זה חדר גם ללדינו:  mejor es un buen vino que un hermano o un primo   [= עדיף שכן טוב מאח או מבן דוד]. פתגם זה קיים גם בערבית. בערבית אומרים: جَارُكَ ٱلْقَرِيب وَلَا أَخُوكَ ٱلْبَعِيد [=שכנך הקרוב ולא אחיך הרחוק]. פתגם דומה קיים גם ביידיש: גלײַכער אַ היימישער גנבֿ איידער אַ פֿרעמדער רבֿ [=עדיף גנב מוּכר מרב זר].