Tag Archives: לשון חכמים

תכשיט

המילה תכשיט שייכת לחטיבה של ספרות התלמודים והמדרשים העתיקים. הפירושים שלה הם עדי, מעשה קישוט, חפץ שאדם מתקשט בו, כגון "תכשיטי נשים" (פסחים ג, א); קישוט, נוי, תוספת חן, כגון "אם לרפואה כדי לכחול עין אחת, אם לתכשיט כדי לכחול שתי עיניים" (שבת ח, לג). 

המילה תכשיט נכנסה ליידיש מהעברית. אך במרוצת הזמן קיבלה משמעות אירונית, והיא כינוי לקונדס ולמזיק, ובייחוד לנער שובב ופוחז. למשל, ביצירה של נחום-מאיר שייקביץ' (1849–1905) "דער קאָרטן-שפּילער" [=הקלפן] כתוב כך: "דו וועסט פֿון דיַין תכשיט לאָזערקע אַ מאָל האָבן אַזעלכע חרפּות און בושות…" [=יהיו לך פעם מהתכשיט שלך לאזרקע כאלו חרפות ובושות].  המילה תכשיט במשמעות האירונית חדרה לעברית, ובעיקר לסלנג. ההגייה היא מלעילית ולא מלרעית. דוגמה לשימוש האירוני במילה תכשיט ביצירתו של י"ל פרץ (1852–1915) "תמונות מעולם-התוהו": "הכּוֹל יודעים את ה"תכשיט" כעוכר ישׂראל גמור, כאיש אשר בהפקירא ניחא ליה".

נוסחאות לשון ביצירותיו של לוין קיפניס

לֶוִין קִיפְּנִיס (1894–1990) היה סופר ומשורר ילדים ישראלי. הוא חתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978. יצירתו מצטיינת בשפה עשירה, ברורה ומדויקת ובתכנים החינוכיים שבה. לוין קיפניס חיבר כ-800 סיפורים, 600 שירים וכמאה ספרים לילדים. הוא גם תרגם ועיבד יצירות רבות ממיטב ספרות העולם לילדים. מאמר זה מבקש להראות את ההשפעה הרבה של לשון המקרא ושל לשון חכמים על כתיבתו של לוין קיפניס. להמשיך לקרוא