דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת.

סיפור העלייה של אליהו-יצחק וסימה-רייזל לובנוב

"מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל"

(מתוך יומנה של חנה סנש)

אליהו-יצחק וסימה לובנוב היו הסבים של סבי יהודה כהן. מידע מועט יש עליהם. אליהו-יצחק לובנוב נולד ב-1866 במחוז מוגילב שבבלארוס. הוא היה בן דוד של הסופר יוסף חיים ברנר. הוא נפטר בשנת 1939 בכפר תבור. סימה-רייזל לובנוב (לבית מנושקין) נולדה בשנת 1869, והיא נפטרה בשנת 1945 בכפר תבור. לאליהו-יצחק ולסימה נולדו תשעה ילדים: זהבה, שמואל ומיכל (תאומים), שרה, נחמה, משה-אהרן, זלמן, לאה וחנה. מיכל התחתנה עם משה יעקב כהן, בן כפר תבור, ונולדו להם שישה ילדים: חיים, יהודה, אהרן, יוסף, חסיה וחנה. יהודה הוא סבי.