ארכיון תג: משמעויות של מילים

גיא ההרגה

מאמר זה עוסק בשינויים שחלו במשמעות הביטוי גיא ההרגה. הביטוי גיא ההרגה מופיע בירמיה ז, לב ובירמיה יט, ו, ומשמעו שדה מלחמה, שדה קטל. מצודת דוד בפירושו לירמיה ז, לב כותב: "… גיא ההרגה – כי שמה יפלו הרוגים רבים". בעברית החדשה התקבלו עוד שתי משמעויות לביטוי זה, והן מהלכות זו לצד זו. המשמעות הראשונה היא מקום הרג מכוון של יחידים לאו דווקא בזמן מלחמה. לדוגמה, בעיתון דבר התפרסה ב-7 ביולי 1933 הכתבה הזאת: "בוקר אחד התפשטה השמועה שפקיד צבא פולני שנשבה יהיה נדון ביריה במגרש העיר, ומשום 'למען ישמעו ויראו' באה הפקודה שאנשי העיר לומזא יבואו לראות גורל מורד במלכות. בין ההמון הרב אנשים, נשים וטף. באתי גם אנוכי עם אחוזת מרעי נערים כמוני ועמדנו בעין חצי-עיגול סביב גיא ההרגה". להמשיך לקרוא

קלפי

המילה קלפי מלשון חכמים, ומקורה ביוונית. פירושה תיבה או קופסה שמטילים בה גורלות, לדוגמה "טרף בקלפי והעלה שני גורלות" (יומא ד, א). כך גם הפירוש במקורות קדומים יותר. למשל, במדרש אגדה (מהדורת בובר) על פרשת מצורע כתוב "ומהו קלפי? כמו ארגז קטן". והרמב"ם בפירוש המשנה, מסכת יומא, פרק ג כותב שפירוש המילה קלפי הוא קופסה. כיום מתכוונים לקופסה ששמים בה פתקים לבחירות. המין של המילה קלפי הוא נקבה, ואף הצורה קַלְפֵּי מותרת. צורת הרבים היא קלפיות.

בעשורים הראשונים של המאה ה-20 היו שסברו שמין המילה זכר. על כך כותב יצחק אבינרי  בספרו יד הלשון: "השמוש בקלפי לפני שלשים שנה היה נתון במבוכה רבה: מינו לא היה מסוים, ויש שהשתמשו בו בלשון זכר, וגם צורתו ברבים לא היתה קבועה: קלפיות, קלפות וגם קלפאות (ולפיכך כתבו לפעמים ביחיד קלפאה). אף ביאליק כתב בלשון זכר: 'הקלפי המשותף' (בסוף מאמרו 'משנה לעם'). לפיכך הערתי כי היחיד – קלפי, והוא לשון נקבה, וברבים – קלפיות. התקון נקלט בזמן קצר, ועכשיו לא עוד ישתבשו בזה. אך אין להקפיד על פא דגושה וצרויה: הפא של קלפי רפה וחרוקה, כשגור בפינו, ואין להדר אחרי ההגיה היוונית".[1]


[1] בכל המילונים כתובה הצורה קלפּי בדגש בפ"א. רק במילונו של יהודה גור מצויה הצורה קלפֵי בלא דגש בפ"א.