ארכיון תג: נקודתיים

נקודתיים

המאמר הזה עוסק בשאלה מתי יש להוסיף נקודתיים במשפט. להלן החלטות האקדמיה ללשון העברית: הנקודתיים באות במקרים האלה:

א. לפני ציטוט או דיבור ישיר, למשל: וזה לשון החוק: "תפקיד המוסד הוא לכוון את התפתחות הלשון העברית" וגו'.

ב. לפני פירוט שקדם לו ביטוי מכליל, למשל: לא רבים יכולים להתברך במידותיו כחוקר: עמקות בלתי מצויה, ארודיציה לאין קץ, יושר חסר־פשרות, אהבת האדם וחכמה אמתית וצרופה; ואלו הסוגיות שיידונו בישיבה: (א) מינוי מנכ"ל; (ב) הרחבת פעילות החברה; (ג) אישור התקציב.

ג. לפני מילים, צירופים או משפטים המוסרים את תוכן המוזכר לפניהם או את שמו, למשל: אדם זה נוכל ורמאי, בדאי, גנב, אף רוצח; בקיצור: ברייה מסוכנת; פרק א: תחולה; פרק ב: פירוש מילים וביטויים.

ד. לפני משפטים שהם הסבר של מה שקדם להם, למשל: מבחינת מקומו של ספר בן־סירא בהיסטוריה של הלשון העברית הוא ממלא חלל ריק: הוא חוליה יחידה כמעט בין ספרי המקרא המאוחרים ביותר לבין מגילות מדבר יהודה וספרות חז"ל; לעולם אי אתה יכול לעמוד על טיבו של אדם זה: יש שנהרג על שווה פרוטה ומגרש מלפניו כל פושט יד, ויש שעוברת עליו רוח נדיבה, והוא נותן דווקא במקום שלא ציפו לכך צדקה גדולה עד כדי להבהיל את המקבל.

 הערה: בשימושים ב–ד אפשר לשים לפעמים קו מפריד במקום הנקודתיים.