המאמר המוסגר

לפי מילון אבן שושן, מאמר מוסגר הוא משפט צדדי המובא במשפט מורכב. מאמר זה מסביר כיצד מי שאומר פסוק ומבליע בו דיבור מסיים את דבריו. הכלל בלשון עברי הוא  כשאנחנו פותחים פסוק או עניין, ומשהו מתארך לנו בפתיחה הזאת, אם מפני שהוא ארוך כשהוא לעצמו ואם מפני שמתבקש לנו להיכנס לתוך דברי עצמנו ולפרש ולהרחיב דבר (במה שקרוי דיגרֶסיה בלעז), עד שאנחנו מוצאים את עצמנו מופלגים מראשית הדברים – כשאנחנו חוזרים אל המקום שהפלגנו משם אנחנו יכולים לחבר את דברינו על ידי חזרה או כמין חזרה על הפתיחה הראשונה. למשל, בסנהדרין ו ע"ב כתוב: "מנַיִין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר, מנַיין שלא ישתוק?" חזר אפוא האומר על מילת מנַיין בשביל לחבר את שאלתו לפתיחתה.

סמיכות מפורקת

מאמר זה עוסק בשימושים הנפוצים בעברית בסמיכות מפורקת. סמיכות היא צירוף שמות מהודק, שאינו נפרד על ידי שום מילה או אות חוץ מה"א הידיעה. השם הראשון הוא נסמך, והשני הוא סומך. סמיכות מפורקת נוצרת כאשר מילת היחס של מפרידה בין הנסמך לסומך, כגון הבית של הנשיא. הסמיכות המפורקת מיוחדת ללשון חז"ל. רצוי שלא להפריז בשימוש במילת היחס של, ויש להשתמש במידת האפשרות בצורת הסמיכות הקצרה והברורה, ולפיכך אין לומר שירות של חובה, נאומו של הנשיא, אלא שירות חובה, נאום הנשיא.

תורת הסגנון

עורך לשון אינו ממונה רק על לשון הטקסט, על התחביר ועל אוצר המילים שלו, אלא גם על הלכידות שלו (קוהרנטיות). הקוהרנטיות היא מושג מתחום הבלשנות, וכוונתו יחסי המשמעות הגלומים בין חלקי הטקסט, הנהפכים לגלויים באמצעות תהליך של אינטרפרטציה שמבצע הקורא או המאזין. טקסט קוהרנטי הוא טקסט בעל משמעות ובעל מבנה תקין בעיני הדוברים הילידים של אותה שפה. הילכך, על העורך לדאוג שהטקסט מלוכד סביב נושא אחד, ושאין בו סטיות מן העיקר. לשם כך עליו להשמיט קטעים חוזרים או שאין להם תרומה של ממש לטקסט, לסדר את הפרקים ואת תת-הפרקים לפי סדר הגיוני, לחלק מחדש פסקאות באופן שתעסוק כל פסקה ברעיון אחד. בזכות הקפדה מדוקדקת על הקוהרנטיות של הטקסט הרעיונות שבו נהירים, והטקסט זורם.  

הנפש הפועלת

חשוב שהכתיבה תהיה רהוטה כדי שיהיו הדברים ברורים לקורא. פעמים רבות הכותבים מערפלים את דבריהם בשל אי הצבת הנושא שעליו מדברים בתור נושא[1] המשפט ובשל שימוש בפועלי פקק, כגון הביא לידי, גרם ל.[2] ובמקרים אלו בדרך כלל הדבר שהם מדברים עליו נדחק לסוף המשפט, ומבחינה תחבירית מקבל מעמד של משלים פועל.[3] דווקא הצבת המילים שאליהם מתכוון הכותב בתפקיד נושא (וכדאי אף להציבן בראש המשפט, אם כי הדבר אינו הכרחי) מסייעת לקורא להבין במה המשפט עוסק.  

האספה נערכה

ברצוני לייחד מאמר זה לפועל התקיים. לפועל זה משמעויות מספר, והן: 1. התגשם, התמלא, בא והיה, כגון "בתי, נתקיימה נבואתך" (סוטה יג, א); 2. החזיק מעמד, נשאר לימים רבים, השתמר, כגון "שאם יפָּתח אחד מהם… אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך" (ברכת אשר יצר); 3. התאשר, ניתן לו תוקף, כגון "אם יש עליו עוררים, יתקיים בחותמיו" (גטין א, ג). במרוצת הזמן נוסף לפועל זה עוד משמעות, והיא: נערך, בוצע. הכוונה היא לרוב לאירועים.