ארכיון תג: עריכת לשון

כתיבה אסוציאטיבית

דבריי עוסקים בטקסטים אקדמיים, כלומר במחקרים. בטקסטים אקדמיים אַל לקורא לכתוב כתיבה אסוציאטיבית. כלומר אל לו לחרוג מהנושא שהוא כותב בו ולהתחיל לכתוב על נושא אחר, שיכול להיות קשור או משיק לתחום שהוא חוקר. כדי לשבר את האוזן, הטקסט משול לשביל ביער. הכותב פוסע בשביל אחד, ולפתע הוא עובר לשבילים אחרים, ולבסוף חוזר לשביל הראשי, שהחל בו. הקושי בכך שלכידות הטקסט נפגמת מכך. הקורא מוצף אינפורמציה שאינה קשורה לְמה שהוא קורא, והוא נאלץ לקרוא קטעים שקוטעים את חוט חשיבתו ומוציאים אותו מהבנת התזה העיקרית, שהכותב מבקש להעביר לו.    להמשיך לקרוא

סתיו

המילה סתיו מופיעה בשיר השירים ב, יא: "הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ". הכוונה היא לעונת החורף, לימות הגשמים בארץ ישראל. רש"י כותב על אתר: "סתו חורף תרגום סתוא". בספרות החדשה המילה סתיו מופיעה במשמעות של העונה שאחרי הקיץ (autumn) ולפני החורף, בערך החודשים תשרי, מרחשוון וכסלו, כגון "קיץ וחרף בידך כל אלה תקצף ובאלול הסתיו יקדמנו" (יל"ג, שלהי קיטא). גם בערבית המילה شتاء פירושה חורף, גשם. האלף בערבית התחלפה בווי"ו בעברית.

מחדל

השורש של המילה מחדל הוא חד"ל, ומילים משורש זה כבר קיימות במקרא, כגון "גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה–מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". בימי הביניים הפירוש היה מחסור, למשל "חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים" (סידור רס"ג). להמשיך לקרוא

מי הגה את השם ישראל למדינה?

המאמר הזה עוסק בתהליך קביעת השם ישראל למדינתו. שמות רבים הוצעו למדינה טרם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח. לבסוף בישיבת מנהלת העם, שהתכנסה ב-12 במאי 1948, ערב ההכרזה הוחלט על השם ישראל למדינה שתקום. רבים זקפו לעצמם את הגיית השם, ומאמר זה יסקור את אותם אנשים שטענו להיות הראשונים שחשבו על השם ישראל.

למאמר לחץ כאן.

טוב שכן קרוב מאח רחוק

הפתגם טוב שכן קרוב מאח רחוק מקורו בספר משלי. פירוש הפתגם הוא ששכן, הקרוב אליך קרבה גאוגרפית, טוב מאחֵר שהוא בן משפחה, הגר במרחק רב, שֶכּן התראוּת רצופה ויומיומית עם השכן יש בה כדי להביא לקרבה רגשית, ואילו אח המתגורר בריחוק מקום מתנתק רגשית מאחיו, ואינו ער למצוקותיו.

להלן כמה פירושים לדברים. רש"י כותב על אתר: "טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו'". מצודת דוד כותב על אתר: "יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרע אהוב מאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך". ואילו מלבי"ם כותב על אתר: "מי שהוא קרוב לך על ידי שהוא שוכן אצלך תמיד ממי שהוא רחוק, הגם שהוא אח".

פתגם זה חדר גם ללדינו:  mejor es un buen vino que un hermano o un primo   [= עדיף שכן טוב מאח או מבן דוד]. פתגם זה קיים גם בערבית. בערבית אומרים: جَارُكَ ٱلْقَرِيب وَلَا أَخُوكَ ٱلْبَعِيد [=שכנך הקרוב ולא אחיך הרחוק]. פתגם דומה קיים גם ביידיש: גלײַכער אַ היימישער גנבֿ איידער אַ פֿרעמדער רבֿ [=עדיף גנב מוּכר מרב זר].

איטה ושלמה וילדר

שלמה וילדר נולד בשנת 1847 בעיר מוינשט שברומניה, ונפטר בזיכרון יעקב בשנת 1935. שלמה נישא לאיטה בשנת 1877. איטה אף היא נולדה במוינשט בשנת 1856, ונפטרה בשנת 1941 בזיכרון יעקב. שלמה ואיטה וילדר יצאו מהעיר מוינשט בשנת 1882 לארץ ישראל עם בִתם הבכורה רחל. עִמם עלה גר אחיה של איטה משה יעקב אריזון, שהיה אז בן עשר. הם היו מן המתיישבים הראשונים של זמארין, הלוא היא זיכרון יעקב. רחל נישאה לאהרן כהן, ויחד היו ממייסדי כפר תבור. בנם משה יעקב כהן, סבא רבא שלי, היה ראש המועצה הראשון של כפר תבור. להמשיך לקרוא

רעשן

רעשן הוא כלי שעשועים של ילדים, המשמיע קול רעש אגב הנעה או סיבוב. הילדים נוהגים להרעיש ברעשנים כשמשמיעים את השם המן בקריאת המגילה בפורים. איתמר בן אב"י מספר בספר חצוף ארצישראלי שהוא המציא את המילה רעשן. כך הוא כותב (עמ' 46): "ומן הפועל רעש יצרתי רעשן של פורים". לרעשן קראו לפנים קשקשן. למשל, בספר הזיכרונות של מאיר יעקב פרייד (1871–1940), סופר ומתרגם יידי, ימים ושנים, שנכתב ביידיש במקור, ויצא לאור בשנים תרצ"ח–תרצ"ט, כתב המתרגם אברהם זמיר: "קשקשן אחד גדול (הותקן) לצרכי הקהלה (לפורים) דומה לפטיש גדול". כמו כן, ש"י עגנון כתב בעיתון מאזניים, שיצא לאור בטבת תשכ"ג: "קשקשן של פורים וסביבון של חנוכה".  להמשיך לקרוא

דת ולאומיות במושבות הגליל התחתון

הגליל התחתון היה אזור ההתיישבות היהודית האחרון בתקופת העלייה הראשונה. הפעילות באזור החלה בשנת 1899, כשנקנה גוש אדמות נרחב של 30,000 דונם לערך, ונוסדה חוות ההכשרה סג'רה. ב-1901 הוקמו המושבות מסחה (כפר תבור) יבנאל ומנחמיה (מלחמיה), ב-1902 הוקמה סג'רה (אילניה) ובית וגן ב-1903. רוב מייסדי מושבות הגליל התחתון היו ותיקים בארץ, ומנו בעיקר אנשי מושבות מחוסרות קרקע (בני איכרים, פועלים וותיקים), שהגיעו לגליל התחתון ממושבות הגליל העליון או השומרון. המתיישבים היו דתיים שומרי מצוות. במאמר הזה אבחן כיצד הצליחו המתיישבים למלא את המצוות למרות הקשיים שניצבו לפניהם, כגון מחסור בתשתיות של מים וחשמל והתנכלויות של בדואים מהסביבה דווקא בשבת. להמשיך לקרוא

אלקה גודל – המיילדת הראשונה של כפר תבור

אלקה גודל נולדה בירושלים בשכונת מאה שערים בשנת 1879. היא נכדתו של יעקב ספיר, חוקר כתבי יד, שד"ר ומחבר הספר אבן ספיר. חיתנוה בגיל צעיר, אך כשבגרה התגרשה מבעלה. לאחר מכן  נסעה לווינה ללמוד מיילדוּת. אביה תמך בה כלכלית. הוא שלח לה שתי לירות סטרלינג כל שלושה חודשים, אך הסכום לא הספיק לה למחייתה. בלית ברירה פנתה להרצל, שהתעניין בכל יהודי מארץ ישראל שהגיע לווינה, וביקשה את עזרתו. בשנת 1901 סיימה את לימודיה וחזרה מווינה לארץ ישראל. מפאת גילה הצעיר שלח אותה יק"א לזיכרון יעקב לשמש מחליפה למיילדת המקומית. מכיוון שהייתה אז צעירה, שטרם חוותה בעצמה לידה, קיבלו אותה בי המושבה בחוסר אמון. ורק לאחר כמה לידות מוצלחות השתנה היחס כלפיה, והיא הוזמנה מרצון ליילד. גודל סיכמה תקופה זו באומרה: "בזיכרון רכשתי את הפרקטיקה המקצועית שלי במקצוע העזרה בהבאת ילדים לעולם". להמשיך לקרוא

מוות מקדחת בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים

ארבעה אחים של סבא רבא שלי משה יעקב כהן מתו מקדחת. כך סיפר על דרך מותו של בנימין, אחד האחים, בספר המסחאים של מרדכי קרניאל: בשנים הראשונות למושבה כפר תבור לא היו רופאים במקום. הרוקח נתן תרופות לחולים. חולה אנוש היה נשלח לבית החולים בטבריה או לבית החולים בנצרת או לבית החולים בזיכרון יעקב. בנימין חלה בקדחת. בלע חינין (תרופה לקדחת), אך מצבו החמיר. המשפחה החליטה להעבירו לטיפולו של ד"ר הלל יפה בזיכרון יעקב, כי הסבים משה ואיטה וילדר גרו במקום. על משה יעקב כהן הוטל להסיע את בנימין לרופא. החולה והמלווה רכבו על פרדות. בדרך, במרחק לא רב מזיכרון יעקב, גבר חוליו של בנימין. נעצרו למנוחה קלה, ולפתע ראה האח שבנימין מפרפר. הוא ניסה להחיותו, אך ללא הצלחה, ובנימין לבסוף מת. משה יעקב כהן הרים את אחיו בנימין, העמיס אותו על גב הפרדה, קָשַרוֹ בחגורות, והובילו לבית הסבים בזיכרון יעקב. בנימין נטמן בבית העלמין של זיכרון יעקב. להמשיך לקרוא