ארכיון תג: עריכת ספרי עיון ומחקר

טיפים לכתיבה ממזגת

כדי לקבל את מרב הנקודות בחלק זה בבחינת הבגרות בלשון, כדאי לנקוט את הצעדים האלה:

להמשיך לקרוא

שביתה

המילה שביתה גזורה מן השורש המקראי שב"ת. היא מופיעה בספרות התלמודים והמדרשים. ויש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. הפסקת העבודה בשבת, מנוחת השבת, קיום מצוות המנוחה ביום השבת, כגון "שהוא מצוּוה על שביתת בהמתו כמוהו" (ירושלמי, שבת ז ב); 2. שהייה ביום השבת, בילוי השבת, כגון "שביתתי במקום פלוני" (עירובין נא ב).

בימי הביניים קיבלה המילה שביתה משמעות רחבה יותר, והיא חדילה ממעשה, כגון "שביתה מן המעשה ההוא… שביתת הפה והלב מלהרהר ומלדבר" (אברהם בר חיא הנשיא, הגיון הנפש). כלומר אין מדובר רק בהפסקה בשבת, אלא בהפסקה בכלל. המילה שביתה בעברית החדשה היא מטפורה. במקורות פירוש המילה הוא, כאמור, הימנעות ממלאכה בשבת או בחג. בעברית החדשה משמש מונח זה להפסקת עבודה של עובדים בתור אמצעי לחץ על המעביד להיענות לתביעותיהם.

באנגלית שביתה היא strike. פירושה המילולי הוא הכאה. המשמעות באנגלית של לסרב לעבוד כדי להכריח את המעביד לקבל את דרישות העובדים התקבלה רק ב-1768. החלו להשתמש ב-strike לציון שביתה, כי משמעות אחרת של הפועל היא הנמיך, הוריד. במחאת המלחים, שנערכה ב-1768, הורידו המלחים את מוטות המפרשים כדי למנוע מן הספינה להפליג. ובתור מטפורה מאז ועד היום משתמשים ב-strike כדי להביע את הימנעות העובדים מעבודה להשגת תביעותיהם. באשר לערבית, השורש ضرب בבניין ראשון משמעו הכה, הלקה כמו המשמעות של strike באנגלית. ובבניין רביעי בהשפעת האנגלית המשמעות היא שָבַת. מכאן ששביתה בערבית إضراب, שם הפעולה של בניין רביעי [=קרי: אִצְ'רַאב], היא שאילת משמעות מן האנגלית.

שבט ערב אל-צבח – שבט בדואי הקרוב לכפר תבור

שבט ערב אל-צבח ישב כשני קילומטרים ממערב לכפר תבור. מוצאו של השבט הוא כנראה מאזור הלג'ה הגדולה בצפון חוראן. השבט חדר לארץ ישראל דרך בקעת הירמוך ובקעת הירדן בסוף המאה ה-17 עם בני שבט אחר, בני צקר. בני השבט מאמינים כי הם צאצאי צבחה, בתו של המצביא המוסלמי ח'אלד אבן אל-וליד (584–642), ומכאן שמם. השבט מורכב מארבעה פלגים: מוקטרן, שדידה, דהיראת ושבלי. עוד מימי הקמת המושבות הראשונות בגליל התחתון, עוד מתקופת השומר, ולאחר מכן בעת מאורעות הדמים, וביתר שאת בעת מלחמת העצמאות, היה שבט ערב אל-צבח מעושי הצרות ליהודים ומשופכי דמם. השבט ערב אל-צבח היה ידוע בתור שבט לוחם מאז ומעולם. על חרבם חיו בני השבט, גידלו צאן, ונודעו בפשיטות השוד הגדולות שלהם. בני השבט הטילו אימה על אזורים נרחבים בגליל ובעמק.

ב-25 באוקטובר 1901 עלו עשרים משפחות יהודיות על הקרקע של הכפר מסחה. באותו היום הופיעו מולם כמה בדואים, ובראשם ראש השבט השיח' חאמיד שהאב. ראש השבט הציע להם את חסותו תמורת תשלום משכורת חודשית קבועה. ואם יסרבו להצעתו, יהיו חייהם של המתיישבים היהודים ורכושם בסכנה. לא היה מנוס מלקבל את הצעת החסות, וחאמיד שהאב הפך לאחראי לביטחון המושבה. שלטון החסות נמשך חמש שנים. אך באוקטובר 1906 התקוטט שהאב עם אחד האיכרים שבכפר תבור, ובמהלך התגרה הרג אותו. מחשש לנקמת דם נמלט שהאב לעבר הירדן המזרחי. אך כעבור כחצי שנה שב לגליל התחתון והמשיך במעשיו. השלטון התורכי החליט לחסלו, ושלח בעקבותיו יחידת ז'נדרמים צ'רקסים. הם ניסו ללכדו, והציבו לו מארבים, אך הוא הצליח לחמוק מהם. באחד הימים הפתיע אותו אחד מאנשי הכוח בעת שהיה שקוע בתפילה באוהלו והרגוֹ בירייה. לאחר מותו של שהאב, שארגן את השבט והעלה את רמת חייו, נחלש כוחו של השבט, אבל הוא המשיך לפגוע במתיישבי כפר תבור. אנשי השבט גנבו יבולים חקלאיים, הסיגו זכויות מים, ועדריהם עלו על חלקות זרועות. לא במקרה הוקם השומר בגליל התחתון, ודווקא בכפר תבור.

ערב מאורעות 1936–1939 היה לשבט 300 אוהלים. משהתחילו המאורעות, הפעילו טרור בלתי פסוק נגד תושבי המושבות כפר תבור וסג'רה. ולכן מצב כפר תבור במאורעות היה קשה מאוד. בני המושבה נמצאו בסכנת נפשות תמידית. להלן כמה דוגמאות לטרור שהפעילו בני השבט צבח אל-ערב נגד כפר תבור בתקופת המאורעות: ב-8 בינואר 1936 עלו בדואים משבט ערב אל-צבח על אדמת כפר תבור וחרשו אותה. יצאו אנשי השבט לקצור תבואה משדות כפר תבור. ומה שכן האיכרים הצליחו לקצור ולהוביל לגורן, הציתו אנשים מהשבט.

ב-20 במאי השתלטו בני השבט על מכון המים של כפר תבור. המכונאים גורשו, ומפתחות המכון נגזלו מידיהם. לאחר מכן התנפלו על יוסף אליאל, והכו אותו מכות נמרצות. כמו כן מאות פורעים מהשבט עמדו בדרך בין סג'רה לכפר תבור ורגמו באבנים כל מכונית יהודית שעברה שם. במרס 1937 גנבו שני בדואים, ששימשו רועי צאן בכפר תבור, מביתו של מוכתאר כפר תבור ביום שלא היה המוכתאר במושבה.

ב-1948 אל שבט ערב אל-צבח הצטרפו שכירי חרב יגוסלבים. אנשי השבט התירו לכנופיות להקים בסיסים בשטחיהם. צעירים מהשבט אף חברו לפעולות שנערכו נגד יישובים עבריים. בעת הקרב הגדול על משמר העמק, שנערך באפריל 1948, הגיע אל מאהל שבט ערב אל-צבח חבלן ממפקדת אל-קאוקג'י. זה היה גרמני יליד בית לחם הגלילית, ושמו מקס. עם כמה מתנדבים מבני השבט יצא לפוצץ את הגשר שעל כבש כפר תבור-עפולה. אך הפעולה כשלה.

שיא פעילותם של הזבידים במלחמת השחרור היה במרס 1948. מאות מהם תקפו כיתת סיור מבית קשת, והרגו שבעה מבין שמונת אנשיה. את המארב תכננו הזבידים בקפידה. בין ההרוגים היה עלי בן צבי, בנו של יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל. יחידות של גולני שנזעקו למקום נכנסו בקרב עם אנשי הכנופיות, ובמהלך הלחימה נהרגו עוד לוחמים יהודים. הכוח היהודי נאלץ לסגת, ורק כעבור יומיים לאחר משא ומתן הוחזרו גוויותיהם של שבעת אנשי בית קשת.

כמו כן, ב-6 במאי 1948 תקפו יחידות גדוד ברק את הכפר סג'רה ואת מאהלי שבט ערב אל-צבח. הבדואים מפלג הט'היראת הופתעו, ורבים מהם נפגעו בעודם במיטותיהם. ואילו אחרים נמלטו לעבר נצרת ודבוריה. במקום נמצאו הבגדים ותרמילי הצד של סיירי בית קשת. בהתקפת נגד גדולה מכיוון גבעות כפר כנה ומכיוון דבוריה הוסבו אבדות רבות לכוחותינו. אלו נאלצו לסגת בשטח פתוח, ונחלצו רק בסיוע מטוס פרימוס ואש מרגמה.

במלחמת העצמאות ברחו שלושה מפלגי השבט לסוריה, לירדן וללבנון. ורק הפלג שבלי נותר בישראל, והוא נאחז במורד הצפוני של הר תבור. במקום זה הקים את היישוב שבלי – אם אל-ע'נם. כיום זהו אחד מיישובי הבדואים המתקדמים, שיש לו מועצה מקומית, ותושביו חיים מעבודה שכירה. הצעירים משרתים בזרועות הביטחון השונות. היו אף שיצאו לקצונה. חיילי השבט נודעו בתור חיילים נועזים, ובעיקר הצטיינו בתור גששים. כמה מבני השבט קיבלו ציונים לשבח על מעשי גבורה. שישה מבני השבט נפלו במילוי תפקידם במערכות ישראל. השנה 2021 נבחר בן הכפר סמל פאלח שיבלי למצטיין הנשיא.

לחם

המילה לחם מקורה במקרא. ולה כמה משמעויות, ואלו הן: 1. מזון מקמח חיטה וכדומה, העשוי בצק ואפוי בתנור, כגון "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם" (בראשית כא, יד); 2. שם כולל למזונות העיקריים למיניהם, כגון "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (דברים י, יח); קיצור של כיכר לחם, חלת לחם, כגון: "… וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן" (שמואל א כה, יח).

בערבית פירוש המילה לחם הוא בשר (لحم). גם בעברית המקראית ללחם הייתה גם משמעות של בשר. את המילה וּלְחֻמָם בצפניה א, יז ("וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים כִּי לַיהוָה חָטָאוּ וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים") פירש רש"י: "בשרם ול' ערבי בשר קורין אל לחם". הן בעברית הן בערבית אחת המשמעויות של לחם הוא המזון העיקרי שצורך האדם. השמיים הדרומיים, בפרט הרועים, שהיה עיקר מזונם הבשר, השתמשו למזון זה בשם לחם. והשמים הצפוניים, שהיה עיקר מזונם  מהחיטה וכדומה, השתמשו בשם לחם למזון הזה.

לימון

לימון הוא אחד ממיני פרי ההדרים, בעל טעם חמוץ. הוא הכלאה של אתרוג וחושחש. מוצא הלימון, כנראה, מהאזורים הטרופיים שממזרח להימלאיה ומאזור פנג'ב שבגבול הודו-פקיסטן. תחילת תפוצת הלימון בעולם הייתה בפרס, ומשם הופץ למזרח התיכון. לאחר מכן, במאה ה-12, הביאו סוחרים ערבים את הלימון לאיטליה ולספרד. ובמאה ה-15 הופץ הלימון לעולם החדש בזמן מסעות קולומבוס, וסקו דה-גאמה ואחרים.

להמשיך לקרוא

לזיהוי זמרת הארץ לפי רס"ג

רס"ג מזהה פעמים רבות את הריאליה המופיעה בתנ"ך שלא כמו הפרשנים שלפניו. הוא מתאים את הזיהויים למקובל בתקופתו. הדבר ניכר בזיהויים שלו למוצרים שבזמרת הארץ, כמו שמנותחים במאמר.

לקריאה לחץ כאן.

גטו

גטו הוא רחוב היהודים, מקום מושב מיוחד ליהודים בעיר כדי להפרידם ולהבדילם משאר התושבים בין באונס בין ברצון. מקור הביטוי אינו ברור. לפי מילון אבן-שושן, המילה גטו היא מהמילה האיטלקית borghetto, שפירושה פרוור. לפי סברה אחרת, המילה גטו באה מהמילה האיטלקית ghetto, שפירושה בית יציקה. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב-1516 בסביבת בית יציקה. הוא שכן באי מבודד, שהיה אפשר להגיע אליו בשני גשרים, שהיו נסגרים בלילה. ויש עוד סברה, שהמילה באה בכלל מהמילה העברית גט.

להמשיך לקרוא

הסולל – כלי ללימוד עברית

מטרת המאמר היא להראות כיצד תרם כתב העת הסולל, שראה אור במהלך שנת תרפ"א, להחדרת העברית בקרב פועלי העבודות הציבוריות, עולי העלייה השלישית, ולהפיכתה מלשון יחידים ללשון רבים. אך תחילה יוצג כתב העת.

להמשיך לקרוא

קיוסק

מקור המילה קיוסק הוא מפרסית (کوشک – כּוּשׁכּ). פירושה בפרסית הוא ארמון או אכסדרה. המילה חדרה לתורכית, ובה נהגתה כּוֹשְׁכּ (köşk). בתורכית פירוש השם ביתן. השם נגע לסוג המבנה שממוקמת בו עמדת המכירה. ואכן, הקיוסק הקלסי הוא ביתן קטן ממדים, מעוגל או רב-צלעות. המוכר משרת מתוכו לקוחות העומדים מחוצה לו דרך חלון שירות. מהתורכית חדר השם לשפות אירופה. לעברית הגיע השם, ככל הנראה, מהרוסית, ובה נהגה קִיוֹסְק (Киоск). הקיוסקים נזכרים לראשונה בעיתונות העברית רק בשנות העשרים. למשל, בעיתון הצפירה מ-7 באוגוסט 1921 כתוב: "האינבליד היהודי פנה עוד פעם בבקשה אל המגיסטרט, שירשה לו לערוך קיוסק לממכר עיתונים ברחוב גולוחובסקי". ולפני כן דובר על אוהל לממכר גזוז.

להמשיך לקרוא

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.