ארכיון תג: עריכת ספרי עיון ומחקר

פוסטמה

המילה פוסטמה נכנסה לסלנג בשנות ה-60 של המאה העשרים. מקור המילה בלדינו, שפירושה כיב, פצע מוגלתי. הפוסטמה יוחסה בתחילה לשני המינים, אך כעת היא מקובלת לכינוי האישה בלבד.  יש למילה כמה משמעויות. משמעות אחת היא אישה עצלה. למשל, בעיתון דבר מ-28 בספטמבר 1983 כתוב כך: "מי שלא עושה את זה מתוארת כיושבת בית, לא עושה כלום, בקיצור פוסטמה, 'לא עשתה כלום עם עצמה'". התפתחה גם המשמעות של אישה לא חכמה. למשל, בעיתון מעריב מ-2 בספטמבר 1985 נכתב כך: "ואיך זה יכול להיות שעזב את הבית הנאה, את המשפחה-לדוגמה שהקים, איך נטש את שמו הטוב ואת יישוב-הדעת שלו לטובת אותה פוסטמה וולגארית, זו שיש לה שדיים כל-כך גדולים ושכל כל-כך קטן?" למילה פוסטמה יש גם משמעות של אדם רע ומאוס. הדבר ניכר ביצירה זבובים של אהרן מגד: 

שתיקה. ולאחר רגע: "תשמע, יחזקאל, האם עלי לחזור על מה שאמרתי לך כבר מאה ואחת פעמים, שאני לא נותנת לך פרוטה כל זמן שאתה לא מתחיל לעבוד? בכל עבודה! תשטוף צלחות במסעדה שפה מעבר לרחוב, גם בנֵי הרוקפלרים באמריקה עושים זאת, תעשה שליחויות לחנות הירקות ברחוב שלך, העיקר שתעבוד! שתשתכר משהו! אז אהיה מוכנה להלוות לך לא חמישים לירות לכמה ימים אלא חמש מאות לעשר שנים! ללא ריבית! תתקע את זה לראש העיקש שלך, יחזקאל! אתה עוד מעט בן עשרים ושש, ביוני תהיה בן עשרים ושש נכון? ואני לא גמ"ח, מצטערת."

"תודה," טרקתי את שפופרת הטלפון.

פוסטמה, לחשתי לעצמי.

המילית נא במקרא

המילית נא מופיעה במקרא כמילית עזר כארבע מאות פעם. היא מתבארת ברוב המקרים כלשון בקשה. במקצתם – כמילה שאין בה תוכן מיוחד, כמו אפוא, אכן. כבר אמרו בתלמוד: "אין נא אלא לשון בקשה" (ברכ' ט)

לפי מילון התנ"ך של שטיינברג, נא היא מילת קריאה, הבאה לעורר ולהטות לחפצו את זולתו, כגון "שא נא עיניך" (בראשית יג יד); "הבט נא השמימה" (שם טו ה). וכן היא באה לחזק את מילת הבקשה אנא, כגון "אנא שא נא פשע אחיך" (בראשית נ, יז). ותמיד היא באה לתת לדברים טעם של בקשה, כגון "איעצך נא עצה" (מ"א א, יב) – עניינו הבה שמעי לעצתי. ויש שהמדבר מזרז את עצמו במילת נא, כגון "אסרה נא ואראה" (שמות ג, ג). אם נא עניינו כמו לוּ, המתנה על הדבר המבוקש, כגון "אם נא מצאתי חן בעיניך" (בראשית יח, ג). ויש שבאה מילת נא רק כדי להטעים את הדיבור לשומע, כגון "הנה נא ידעתי כי אשת יפת מראה את" (בראשית יב, יא). אפשר לראות שאין במילון זה פירוש הקשור לזמן. גם במילון בן-יהודה אין משמעות של כעת, עכשיו.

אבן ג'נאח בספר השורשים מבאר שפירוש המילית נא הוא או עתה או בקשה. כאשר מבקש אהרן ממשה להתפלל עבור מרים "אל נא תהי כמת…" (במדבר יב, יב) פירש ג'נאח את נא כלשון תחינה ובקשה. בדברי משה "אל נא רפא נא לה" (שם, יג) הוא ביאר את ההופעה הראשונה של המילה לשון בקשה, ואת השנייה עתה, כלומר "בבקשה רפא עתה לה". לעומת זאת, ראב"ע מעדיף לפרש את כל ההופעות של המילה "נא" באותה משמעות. כך כתב ראב"ע בפירושו לשמות ד, יג:  "…כבר פירשתי כי כל נא במקרא כמו עתה. וככה 'דבר נא באזני העם' (שמות יא, ב), 'שמע נא יהושע' (זכריה ג, ח), 'יומת נא את האיש הזה' (ירמיה לח, ד), 'אוי נא לנו כי חטאנו' (איכה ה, טז)". ראב"ע מסביר בשיטתיות את כל ההופעות של המילה "נא" בלשון "עתה" בלבד.

רס"ג אינו מתרגם כלל את המילית נא, מפני שלטעמו היא איבר אנקליטי ללא הטעמה מִשל עצמו. כלומר מילית זו אינה תורמת כלל להבנת המשפט, ולכן אפשר להשמיטה.

ראליה בתנ"ך: צמחים

המקרא משופע באזכורים של הצומח הארץ-ישראלי. שאלת זיהוי הצומח המקראי העסיקה את הפרשנים, את המתרגמים ואת החוקרים במרוצת השנים, מימי חז"ל ועד העת החדשה. חז"ל היו הראשונים שהתמודדו עם שאלת הזיהוי של צמחי המקרא. בספרות חז"ל יש תיאורים מורפולוגיים של הצמחים ופֵרותיהם, שבהם אפשר להסתייע לשם שחזור וזיהוי. לעיתים אפשר לדלות מספרות חז"ל אינפורמציה מדויקת על הצמחים הנזכרים בתנ"ך. תרגומי המקרא הקדומים, השבעים, אונקלוס, יונתן, הוולגטה והפשיטא, התמודדו גם הם עם שאלת זיהוי הצומח שבמקרא בבואם לתרגם את המקרא. גם פרשני המקרא שבימי הביניים תרמו רבות לזיהוי צמחי המקרא, וראש לכולם רס"ג.

להמשיך לקרוא

סטוץ

סטוץ היא מילה בסלנג, והיא נכנסה לעברית בסוף שנות ה-70. לפי רוביק רוזנטל, המילה סטוץ נולדה משיבוש-קיצור של המשפט היידישאי "עס טוט זיך", שפירושו "נעשה", או "מתרחש", במשמעות מהומה קטנה. ואילו לפי האנציקלופדיה האטימולוגית של הוצאת אוקספורד, המילה סטוץ הגיעה לשפה העברית ממשחק קלפים גרמני ששמו סטוס. זוהי גרסה מוקדמת של משחק ההימורים בלאק ג'ק, ובו השחקן שמחזיק את הבנק משחק מול כל האחרים. המילה הגרמנית סטוס באה מיידיש מהמילה שטוס. המילה שטוס ביידיש מקורה במילה העברית שטות.

משמעותה הראשונית של המילה סטוץ היא עניין, עסק, אירוע פיקנטי, "קטע". לדוגמה, בעיתון מעריב מ-23 במרס 1979 כתוב: "האיטלקים תופסים סטוץ בכל פעם שהאפיפיור עומד על מרפסת ארמונו שבקריית הוותיקן". כלומר, האיטלקים מתלהבים ("עושים עניין") כשרואים את האפיפיור על המרפסת. עוד דוגמה מעיתון חדשות מ-13 ביולי 1986: "נבנתה תשתית יפה מאוד לפסטיבל, שיצמח ויתפתח עם הנוף והתפאורה הטבעית, שיהיה מיוחד לעיר הזאת. לא סתם סטוץ, אלא יסחוף אנשים לתרבות".

המשמעות של המילה סטוץ התרחבה למפגש מיני חד-פעמי, וזוהי המשמעות היחידה היום. למשל, בעיתון חדשות מ-22 בדצמבר 1988 כתוב כך: "רונית הייתה בחודש השמיני של ההריון כשהתחיל העניין, והיא לקחה מאוד קשה את העובדה שהייתי עם מישהי אחרת. הסברתי לה שהיה סטוץ, ואני מאוד מצטער על מה שהיה". 

עגבנייה

עגבנייה היא ירק גינה ממשפחת הסולניים. מוצא העגבנייה באמריקה הטרופית, וממנה הובאה לאירופה במאה ה-16. עד למאה ה-18 נמנעו בני אירופה מלאכול את העגבנייה מחשש שיש בה רעלים. והיא שימשה צמח נוי ורפואה. נראה שבארץ ישראל בזכות אקלימה הנוח נפוצה העגבנייה כבר בתחילת המאה ה-19. ידוע שבאיטליה נפוץ גידול העגבנייה שנים רבות קודם שנפוץ בארצות אירופה האחרות. מאיטליה ודאי הובאה העגבנייה לארץ. מעיד על כך השם הערבי בנדורה, שאינו אלא גלגולו של הכינוי האיטלקי pomodoro.

להמשיך לקרוא

על תרגום המונח קריסיס לעברית

על תרגום המונח קריסיס לעברית

היפוקרטס (460–370 לפנה"ס (?)), המכוּנה בספרות הערבית אבוקראט או בקראט, נחשב לגדול הרופאים של יוון העתיקה, אשר השפיע על התפתחות תורת הרפואה שאחריו. הוא כונה אבי הרפואה. אחד העקרונות ברפואה ההיפוקרטית היה ה'קריסיס' ((krisis. 'קריסיס' הוא השלב הקריטי במחלה, שלב ההכרעה, ובו ניכר בעליל המאבק בין הטבע לבין המחלה, שתוצאותיו או שהחולה יתגבר על המחלה או שימות. ה'קריסיס' תורגם לערבית 'בחראן' (بحران). זהו הפירוש במילונות הערבית: "البُحْران (طب) تغيّر مفاجئ يحدث لمريض الحُمّى الحادّة، يصحبه عرق غزير وانخفاض سريع في درجة الحرارة" [='אלבחראן' (מונח ברפואה) הוא שינוי פתאומי, שמתרחש לחולה הקדחת החדה, ומלווים אותו זיעה מרובה וירידה מהירה בדרגת החום].

להמשיך לקרוא

מג'דרה

מג'דרה היא מאכל מזרחי, העשוי מאורז או מבורגול ועדשים. מקור המילה מג'דרה הוא ערבית. השורש הוא ג'ד"ר. בבניין ראשון جَدِرَ הפירוש הוא חלה באבעבועות, כוסה באבעבועות. וגם בבניין שני הפירוש הוא חלה באבעבועות. ובבינוני פעול של בניין שני (مُجَدَّر) הפירוש הוא נגוע בסימני אבעבועות. והתבשיל אכן נראה בגלל העדשים שהוא מכוסה באבעבועות.

המג'דרה היא מאכל אהוב הן בקרב היהודים הן בקרב הלא יהודים. במצרים היו היהודים מבשלים בימי חמישי מג'דרה, כי יום חמישי הוא יום כביסה. ולא היה זמן להכין אוכל, ומאכל זה אינו מסובך להכנה. אצל היהודים הפרסים נהגו לאכול מג'דרה בחג השבועות. הוסיפו לאורז לא רק עדשים, אלא עוד קטניות כמו לוביה. ולכבוד שבועות הוסיפו גם מעדני חלב, כגון יוגורט, שמנת ואשל. ואילו בקרב ערביי יפו והמשולש מקובל לאכול את המג'דרה באורז עם עדשים ירוקות קטנות. אך בקרב ערביי צפון הארץ המג'דרה עשויה מבורגול במקום האורז.

מאתר פודי

לוקשים

ביידיש פירוש המילה לוקש (כתיב ביידיש: לאָקש, וברבים לאָקשן) הוא רצועות בצק דקות שבושלו במים. מילה זו חדרה ליידיש דרך הפולנית מהפרסית העתיקה (lakhshah), שמשמעותה "חלקלק". גם אטריות הלקסה (laksa)  האינדונזיות קיבלו את שְמן מאותה המילה. אליעזר בן-יהודה חידש את המילה אטרייה בתור חלופה ללאקשן. מקור המילה אטרייה מיוונית itria, שפירושו מאפה בצק. בתלמוד הירושלמי נזכרת אטריתא המתבשלת בנוזלים בקדרה (לעומת אטריתא הנאפית יבשה), ומכאן המשמעות המוּכרת כיום. במילון למונחים לחג השבועות, שפרסם ועד הלשון ב-1912, הופיעה בפעם הראשונה המילה אטרייה. בעיתונות הופיעה המילה אטריות כבר בתחילת המאה העשרים. למשל, בעיתון הזמן מ-28 במאי 1905 כתוב כך: "השלחן התמלא בקוגלים שונים, ועל פי הקוגלים אפשר היה להכיר את בעלותיהן 'קוגל של אטריות' – מבעל בית זקן המתנהג על פי הדרך הישן". יש להעיר שהמילה קיימת גם בערבית (إطرية), ופירושה, לפי המילונים הערביים, ضَرْبٌ من الطعام كالخيوطِ يُتَّخَذُ من الدَّقيقِ أَشْبَه بالكنافة [= סוג של מאכל כמו חוטים מקמח בדומה לכנאפה].

ביידיש יש פתגמים רבים בהקשר לאטריות. להלן כמה דוגמאות: אַ סך זמירות און ווינציק לאָקשן [=הרבה זמירות ומעט אטריות]. הכוונה היא לדיבורים בעלמא. עוד פתגם: אויסכאַפּן די לאָקשן [=לחטוף את האטריות לפני האחרים]. הכוונה היא להקדים מישהו. ובהקשר הזה עוד פתגם:  כאַפּ נישט די לאָקשן פֿאַר שבת [=אל תחטוף את האטריות לפני שבת]. והכוונה היא שלא להיות פזיזים ולא לפעול בטרם עת. הדולרים מכונים גרינע לאָקשן [=אטריות ירוקות]. פתגם אחר הוא תּורת לאָקשן [=תורת הלוקשים]. הכוונה היא קשקושים, דברי הבל. והפתגם שטאָפּן אים מיט לאָקשן [=הלעיט אותו באטריות] חדר גם לסלנג בעברית. הכוונה היא מכר לו לוקשים, האכיל אותו לוקשים, ובמילים אחרות עבד עליו. מקור הביטוי הוא בשטייטלים במזרח אירופה. המארחים ביקשו, ככל הנראה, לחסוך במנה העיקרית, ולכן האביסו את אורחיהם באטריות זולות.  

חוץ מזה, ללוקש יש עוד כמה משמעויות בעברית, ואלו הן: 1. כינוי לתלוש המשכורת בצורת סרט מוארך שניתן לעובד, ובו פירוט כל ניכויי המיסים, החובות ושאר החשבונות. למשל, בעיתון מעריב מ-19 בינואר 1988 כתוב: "לוקש מצומק לנשיא, לשרים ולשופטים"; 2. בשנות ה-60 כונו מכוניות מארצות הברית בשם לוקש. היו כאלו שכונו לוקש גדול, ונכללו בהן מכוניות כמו קדילק, ביואיק, קרייזלר, פונטיאק ואולדסמוביל. והיו מכוניות שכונו לוקש קטן, ובהן נכללו מכוניות כגון פורד, שברולט ופליימות. ובשפת הפלמ"ח כונה אדם גבוה ורזה לוקש.

כללי יסוד בתורת הניקוד

(בכל הנוגע לניקוד טקסטים אפשר לפנות אליי בטלפון 050-4517258; hadpe@walla.com)

  1. כלל ההברות והתנועות

כל הברה פתוחה ובלתי מוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

כל הברה פתוחה ומוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

כל הברה סגורה ובלתי מוטעמת – תנועתה קטנה תמיד.

כל הברה סגורה ומוטעמת – תנועתה גדולה תמיד.

לדוגמה: – במילה כַּדּוּר (=כַּדְ-דּוּר)  ההברה הראשונה לא מוטעמת וסגורה, ולכן תנועתה קטנה (פתח). ההברה השנייה סגורה ומוטעמת, ולכן התנועה גדולה (שורוק).

– במילה אֻרְוָה ההברה הראשונה סגורה ולא מוטעמת, ולכן תנועתה קטנה (קיבוץ). ההברה השנייה מוטעמת ופתוחה, ולכן ניקודה קמץ.

להמשיך לקרוא

קובץ תיקוני לשון מספר 2

עוד תיקוני לשון, שהם המשך לקובץ מספר אחת.

להמשיך לקרוא