ארכיון תג: עריכת תזות ודוקטורטים

ייתור מילים בתרגום

פעמים רבות מתרגמים מתרגמים מילולית, ובתרגום יש מילים רבות שאפשר להשמיטן בעברית. בשל כך הנוסח הסופי מסורבל מאוד. במאמר הזה אתן דוגמאות למילים שאפשר להשמיט בעברית, וכך הטקסט יהיה נהיר יותר ופחות מסורבל. להמשיך לקרוא

חנה (בעלול) יזרעאלי – המורה הראשונה בכפר תבור

חנה יזרעאלי נולדה בעיר פלובדיב שבבולגריה בשנת 1891. היא עלתה ארצה בשנת 1894. יזרעאלי למדה בבית ספר עברי לבנות בנווה שלום בהנהלתה של רוזה יפה, אחותו של הרופא הלל יפה. בבית ספר זה הוכשרה למעשה יזרעאלי לשמש מורה לשפה העברית ביישובים שנוסדו בגליל התחתון. ובתום הלימודים בשנת 1903 נשלחה ללמד בכפר תבור.

להמשיך לקרוא

עדלאידע

עדלאידע היא כינוי מקובל להילולת פורים, הכוללת תהלוכות ושעשועים בהמון, קרנבל עממי. תהלוכת העדלאידע הראשונה בארץ נערכה בתל אביב ב-1912 ביוזמתו של אברהם אלדמע, אומן ומורה לאומנות בגמנסיה הרצלייה. בתהלוכה זו הייתה של תלמידים מחופשים, שצעדו לאורך רחובה הראשי של העיר רחוב הרצל. התהלוכות בשנים שלאחר מכן כבר היו מתוכננות, ומסלולן היה ארוך יותר. המיצגים בתהלוכות כללו  נושאים לאומיים, כגון העליות לארץ, חלוצים וחלוצות, שבטי ישראל, לצד נושאים פורימיים.

השם שניתן לאותה תהלוכה היה קרנבל. בשנת 1932 הוחלט להכריז על תחרות לשם עברי למילה הלועזית קרנבל. עיריית תל אביב הקימה ועדה מיוחדת של אנשי עט, וזו קיבלה מן הציבור לא פחות מ-253 הצעות שונות, ובהן 209 שמות עבריים לתהלוכת המסכות. חיים נחמן ביאליק הציע את השם פּוּרָה, שאול טשרניחובסקי הציע את השם אסתורת, ואברהם שלונסקי הציע את השם צהלולה. השם שהתקבל בסופו של דבר היה עדלֹידע, והוא לא היה אחד מהשמות שהציע הציבור, כי אם הצעתו של חבר הוועדה הסופר י"ד ברקוביץ.

השם עדלֹידע מורכב משלוש מילים: עד לא ידע, לפי אמרה של רבא בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה ז' ע"ב: "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר צריך אדם לשתות בפורים עד שלא ידע להבדיל בין ארור המן לבין ברוך מרדכי. יש בשם עדלידע מין חיקוי לשם אולימפיאדה. אך, הייתה התנגדות לשם זה. היו שאמרו שלפי חוקי ההברה העברית אי אפשר לקבלו, כי מדובר בברבריסמוס לשוני. היו שהתמרמרו שהשם שנבחר היה של חבר בוועדה לקביעת השם שיחליף את השם קרנבל. למערכות העיתונים בארץ הגיבו תגובות רבות נגד השם עדלידע, למשל בעיתון דואר היום מ-25 בפברואר 1932 כתב הקורא ש' לבונסקי: "טובי סופרנו כאבו וילדו את… 'עדלידע'! קשה מאוד להתרגל לשם הזה. למי שיש לו בפיו שיניים כואבות, רחמנא ליצלן, אינני מיעץ אפילו להתחיל להתרגל לזה! השאר לנו 'עדלידע' בבחינת נר חנוכה: לראותם לבד ולא להשתמש בה!"

בית ספר תרבות בעיירה לנין

העיירה לנין ממוקמת במחוז הומל שבבלארוס. בעיירה לנין גרו 1,000 יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי. בית ספר תרבות הוקם בעיירה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיה מסונף למרכז התרבות בוורשה. בית ספר תרבות היה בית ספר עברי וציוני, ושפת ההוראה בו הייתה עברית. בכל שנה למדו בו כ-150 ילדים ב-4–5 כיתות. המורים היו לרוב בני ערם אחרות, ונשלחו לעיירה מטעם מרכז התרבות בוורשה חוץ מהמורה א"ל זייציק, שנמנה עם תושבי העיירה, ולימד קרוב ל-50 שנה. לאחר סיום בית ספר תרבות המשיכו בעלי היכולת והאמצעים ללמוד בגימנסיה העברית בפינסק, בסמינר למורים בווילנה או בבית הספר המקצועי אורט שבבריסק.

אחרי הלימודים נפגשו בני הנוער במועדון תרבות, ובו היה אפשר לקרוא עיתונים וירחונים בכל מיני שפות. בו גם נערכו אסיפות והרצאות מפי שליחים מארץ ישראל. ליד המועדון הייתה ספרייה עשירה. רוב הספרים בה היו בעברית וביידיש. עם העברת השליטה לסובייטים ב-1939 נהפך בית הספר העברי למוסד סובייטי, ושפת הלימוד בו הייתה יידיש.

הגרמנים כבשו את לנין ב-18 ביולי 1941. ב-10 במאי 1942 הוקם בלנין גטו. הגטו עצמו חוסל ס-13 באוגוסט 1942. כוחות צבא ומשטרה רצחו את 1,100 יושביו בבורות מחוץ לעיירה. אחד הנרצחים היה מנחם מנדל גלנסון. אביו צבי יקותיאל היה סוחר, ונשוי לחיה-שרה. סבו ר' ישראל גלנסון היה הגבאי של בית הכנסת של העיירה. למנחם מנדל, יליד 1930, היו שישה אחים: אריה (לייב), יליד 1913; חיים, יליד 1917; רחל, ילידת 1920; שלמה, יליד 1924; אליעזר (לייזר), יליד 1926, ואהרן גלינסון, יליד 1914, שרד במלחמה, ועלה לארץ ישראל. אריה, חיים, שלמה ואליעזר נהרגו בעת שברחו ממחנה העבודה הנצביץ'. ב-1938, כשהיה מנחם מנדל תלמיד כיתה בי"ת בבית הספר בלנין, כתב בחוברת ד' של כתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בי"ח אייר תרצ"ו (10 במאי 1936) איך התחילו ילדי לנין ללמוד עברית. כך הוא מספר:

עיירתנו לנין היא קטנה. בלנין יש בית ספר עברי בן ארבע מחלקות. עד השנה הזאת תלמידי בית הספר דיברו יהודית. השנה התחילו תלמידים לדבר עברית.

איך זה נעשה? מדודגרודק באו שלושה תלמידים מאגודת "בני יהודה". הילדים התאספו, וגם אני הייתי בתוכם. נשבענו לדבר רק עברית. כעבור כמה ימים נסעו התלמידים מבני יהודה בשלום. כמעט כל הילדים התחילו לדבר עברית. עכשיו יש כבר ארבעים ילד השייכים לאגודת "בני יהודה" ומדברים רק עברית.

שפעת

שפעת היא מחלה נגיפית מידבקת, המופיעה בצורת מגפה, וניכרת בחום, בכאב ראש, בכאבי שרירים, בכאבי בטן ובדלקת בדרכי הנשימה העליונים. בשנת תרנ"ג (1893) הציע אליעזר בן-יהודה בעיתונו הצבי את השם שפעת למחלה. בעיתון הצבי מח' באב תרנ"ג (21.7.1893) נכתב כך: "… החולים רבים, וכעשרה, חמשה עשר מתים בכל יום, ואנשים רבים אשר הלכו מעירנו שמה לבריאותם לרחץ בים שבו כל עוד נפשם בקרבם: רזים, דלים, רבים בכאב עינים, בקדחת, בשפעת". בהערה למילה שפעת נכתב שם: "שם עברי, על פי משקל שמות המחלה, לה'אינפלואינציה' על פי משמעות המילה הזאת". להמשיך לקרוא

אברהם (רומי) בן-פורת – ממקימי המודיעין הקרבי

אברהם בן-פורת נולד בווינה שבאוסטריה ב-1924 בשם אברהם שווגר, ועלה ארצה בשנת 1934 עם הוריו ושני אחיו. המשפחה התיישבה בתל אביב. במהלך חייו שינה את שם המשפחה משווגר לבן-פורת. ב-1941 התגייס בן-פורת לפלוגה ד' של הפלמ"ח, שעסקה באימונים ובעבודה. והיה למעשה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח. בן-פורת יצא לקורס מ"כים ולקורס סיירים. והוא החל לפעול בחוליית הסיירים, שאספה ידיעות באזור עין שמר והמשולש בעבור הצבא האוסטרלי. בשנים 1943–1946 השתתף בן-פורת בקורס מ"מים, והתמנה למפקד הסיירים בפלוגה ד', שעסקה בהכנת תיקי שטח, תיקי כפרים ותיקי צירים. הוא הדריך בנושא טופוגרפיה, ועסק בפעילות במסגרת המרי בבריטים. בעת שירותו בפלמ"ח פיתח בן-פורת את תורת המודיעין, ואותה העביר במסגרת הפיקוד והסיור. בסוף 1946 השתחרר ושובץ לרזרבה. להמשיך לקרוא

תשבץ

המילה תשבץ היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בשמות פרק כח, פסוק ד: "אֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ-לִי". רש"י כתב בפירושו על אתר: "תשבץ – עשויין משבצות לנוי והמשבצות הם כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב למושב קביעת אבנים טובות ומרגליות כמו שנאמר באבני האפוד מוסבות משבצות זהב ובלע"ז קוראין אותו קשטונ"ש (קאסטן)". אם כן, פירוש המילה תשבץ במקרא היא רקמת ארג משבצות, רקמת מקלעת קנים.

בעת החדשה המילה תשבץ היא כינוי לחידת מילים – מציאת מילים וקביעתן בתוך משבצות לפי רמזי מפתח, הניתן ליד החידה. התשבצים העבריים הראשונים התפרסמו בשנות העשרים של המאה העשרים, והם נקראו תחילה סבך מילים, חידוד מוח או חידת שתי וערב. את השם המפורש תשבץ העניק המורה, הסופר והמשורר יהודה קדיש סילמן (1880–1937), שפרסם בירושלים שבועון ספרותי ששמו אספקלריה, ובמסגרתו השתמש לראשונה בעבור חידה לשונית זו בצירוף המילים חידת תשבץ. במרוצת הזמן התקצר השם חידת תשבץ לתשבץ.

דוגמה לתשבץ, שפורסם בעיתון דואר היום מ-13 במרס 1931.

http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1931%2F03%2F13&id=Ar00607&sk=14140B6F

יצירות של ילדים מלפני השואה

בכתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בוורשה בשנים תרצ"ו-תרצ"ט, התפרסמו יצירות של הקוראים. כל היצירות נכתבו בעברית צחה, ובהן מכתבים למערכת, סיפורים, שירים וחידות. הכול היו על הוויי החיים בגולה. במאמר זה הבאתי את יצירותיהם של שישה ילדים ונערים, שמהם נרצחו בשואה חמישה. לכל כותב צירפתי את קורות חייו. השישה הם יוכבד צחובוי (בת 8) מקוריץ; זאב (וולף) שטרום (בן 8) מלודמיר; יצחק הס (בן 10) מנובי-סונץ'; תאודורה בוכנר (בת 11) מזבירצ'ה; אשר דבורצקי (בן 11) מאיביה ותמר בוסליק (בת 14) מרובנה. לקריאת המאמר לחץ כאן.

לביבות

המילה לביבות מופיעה כבר בתנ"ך. וכך כתוב: "וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת /וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ח–ט). לפי התיאור מדובר במאכל שעשוי מבצק שמבשלים אותו, ויוצקים אותו בקערה. אך לא ברור מהי הצורה של חתיכות הבצק הללו, שהכינה תמר. יש אומרים שהייתה להן צורת לב, ועל כן נקראו לביבה. ויש אומרים לביבות כי הן מושכות את הלב לתאוות המאכל. רס"ג תרגם זלאביה, שהוא מאכל מתוק, הנעשה מבלילת קמח חיטה ומטוגן בשמן עמוק, ולרוב בסירופ סוכר. רש"י כותב על אתר: "ותחלוט סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואחר כך בשמן". ורד"ק פירש: "הוא הבצק הרקיק שקולין אותו במשרת". אליעזר בן-יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית בערך לבִבה: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטגן בשמן ובדבש וכדומה". להמשיך לקרוא

גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש". להמשיך לקרוא