Tag Archives: עריכת תזות ודוקטורטים

תעתיק מילים שאולות מיוונית

בישיבה ריג של האקדמיה ללשון העברית בענייני דקדוק, שנערכה ב-5 בינואר 1994, נקבע שמילים ממוצא יווני שהתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן, למשל פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון. על החלטות אלו חזרו בישיבה שט, שנערכה ב-29 ביוני 2009. לעומת זאת, דוד בן-גוריון פסק שכל מילה יוונית שנתקבלה בתלמוד ובה יש סמ"ך, תיכתב בסמ"ך ולא בזי"ן. מאמר זה עוסק בדרכים של דוד בן-גוריון לקדם פסיקה זו ובהתנגדות שהתעוררה בעקבות זאת. להמשיך לקרוא

יוזמה

מאמר זה עוסק במילה יוזמה ובדרכים השונות שהוצעו לקרוא אותה. אליעזר בן-יהודה הוא שחידש את המילה הזאת על משקל חוכמה. כך הוא כותב במילונו מילון הלשון העברית: "שם הפעולה ועצם המעשה שיזם איש לעשות. נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בספרות". דוד בן-גוריון סבור שאליעזר בן-יהודה טעה במילונו בניקוד המילה יוזמה. הוא סבור שיש לנקד יִזמה בחיריק מתוך הסתמכותו על ניקוד המילים בתנ"ך. ויש לציין שבמילונו של יהודה גור מלון עברי קיימות שתי הצורות זו לצד זו: יָזְמָה ויִזְמָה. להמשיך לקרוא

פיילה

 מאמר זה עוסק במילה פיילה (פַּיְלָה בניקוד). מילה זו בשימוש בסלנג. פיילה היא גיגית גדולה, בעלת תחתית שטוחה ושתי ידיות מצדדיה להרמה ולתלייה. בתחילה הייתה עשויה מעץ, מפח מגוולן או מפח פלדה מצופה אמייל, ולאחר מכן גם מפלסטיק. היא נגזרת מהמילה פְּיָלֵי הנזכרת במשנה: "כיצד מטהרין את המצורע: היה מביא פיילי של חרס חדשה, ונותן לתוכה רביעית מים, ומביא שתי ציפורים דרור" (נגעים יד, א). במשנה הכוונה לכלי גדול לנוזלים – ליין, למים וכדומה. בעניין הזה כתוב בעיתון מעריב מ-9 במאי 1980: "לעומת זאת היו היוונים נוהגים לנסך יין מתוך פיילה, אותה קערית שטוחה הנזכרת בספרות היוונית ומתוארת בציורי הכלים היווניים". לפי מילון הסלנג המקיף, מקור המילה מלדינו. להמשיך לקרוא

שירים ביידיש בנושא ט"ו בשבט

להלן קובץ של שלושה שירים ביידיש, העוסקים בעצים. לנוחיות הקוראים הוספתי לכל שיר מקראה למילים קשות והפניה לקובץ קול.

לידער וועגן ביימער

עוילם-גוילם

מאמר זה עוסק בביטוי עולם-גולם. הוא ביטוי סלנג, שמקורו מהיידיש. הוא נהגה עוילם-גוילם לפי ההגייה האשכנזית, היוצרת למעשה חריזה. מקור שתי המילים עולם וגולם הוא במקרא. המילה גולם מופיעה פעם אחת במקרא, בתהלים קלט, פסוק ט"ז: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם". רוב המופעים שלה במשנה, בתלמוד ובמדרשים. פירוש המילה גולם הוא דבר בלי צורה, שעוד לא נשלמה צורתו. ובהשאלה, אדם שאין לו דעת, שאינו בעל דרך ארץ. להמשיך לקרוא

עשרת הדיברות לכתיבה אקדמית

לאחר ניסיון של עשר שנים בעריכה של טקסטים אקדמיים אני מגישה לקורא את עשר העצות שלי לכתיבת תזה מנצחת. להלן העצות:

1. יש להקפיד לכתוב שאלת מחקר מתוחמת למקום ולתקופה מוגדרים ומצומצמת לתחום דעת אחד. על שאלת המחקר ראה מאמרי: https://hadarperry.wordpress.com/2016/12/18/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8/. להמשיך לקרוא

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

מיַין ירושלים

דברים שכתבתי לשיעור יידיש בנושא ירושלים:

מיַין טאָכטער הייסט כרמל אויפֿן נאָמען פֿון דער שטאָט ירושלים. כרמל איז איינער פֿון די נעמען פֿון ירושלים לויט אַ פּסוק פֿון ספֿר ישעיהו: "און דער מדבר װעט אַ פֿרוכטגאָרטן װערן, און דער פֿרוכטגאָרטן װעט פֿאַר אַ װאַלד גערעכנט װערן". די סיבות זיַינען אַז מיַין  עלטער-זיידע האָט געהייסן ירושלים. און איך בין אַ ציוניסטקע, און איך גלייב אַז ירושלים רעפּרעזענטירט דאָס גאַנצע לאַנד.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.

 

הודי חמודי

שם השיר במקור היה למה. את השיר הודי חמודי כתב משה דפנא (1884–1963), משורר ומחנך, על נכדו אהוד, כשהיה בזמן כתיבת השיר בן שלוש (1942). את השיר הלחין נחום נרדי. אהוד נולד ברעננה, גדל ולמד בחברת הילדים של קיבוץ מעוז-חיים. כשהיה ילד שנא אהוד דפנא את השיר. בעת מלחמת העצמאות, כשישבו הכול במקלט, השמיעו את השיר, ומיד קם אהוד וברח החוצה אף על פי שהיישוב היה תחת הפגזה כבדה. כשהתבגר, למד דפנא לאהוב את השיר. להמשיך לקרוא