כפר תבור בילקוט הכזבים

ילקוט הכזבים הוא אסופת סיפורי מעשיות קצרצרים, ספק בדיחות, ספק בדותות, שהועלו על הכתב לאחר שסופרו מפה לאוזן במהלך שנות הארבעים. המהדורה הראשונה של הספר התפרסמה ב-1956. את הסיפורים ליקטו דן בן אמוץ וחיים חפר. בספר, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוכנסו 167 סיפורים. הספר מתאר את הוויי הפלמ"ח במהלך שנות הארבעים. בסיפורים האלה מוזכרים בני כפר תבור, או מסחה בלשונם.[1] מבחינת אנשי הפלמ"ח, בני מסחה היו קבוצת שוליים. המסחאים מתוארים עממיים, פשוטים, דוברי עברית עילגת ובעלי מעט קשיי תפיסה. להלן הסיפורים שמוזכרים בהם כפר תבור או תושביה:

המנון הפלמ"ח

המנון הפלמ"ח החל בתור שיר הפלמ"ח, נהפך לשיר הפלוגות, ולבסוף התקבע בתור המנון הפלמ"ח. זרובבל גלעד (1912–1988), משורר, עורך ומתרגם, הוא שחיבר את השיר. גלעד סיפר שגויס בסוף שנת 1941 לפלוגה א של הפלמ"ח, והצטרף באיחור לקורס הטירונים שנערך בקיבוץ אלונים. לדבריו, ביום האחרון של הקורס הטיל עליו מפקד הקורס מאיר דוידסון לחבר עד הערב שיר למסיבת הסיום. המפקד הציע לשחררו מהאימונים, אולם גלעד סירב להצעה. עם זה, הוא הבטיח לכתוב את השיר המבוקש בשעה שימלא את תורו בשמירה במהלך יום האימונים. ואכן כך היה. את השיר המוגמר, הלוא הוא שיר הפלמ"ח, הביא גלעד למסיבה.

קומזיץ

מאמר זה עוסק במילה קומזיץ ובשינויים שחלו בה במרוצת השנים. המילה קומזיץ מקורה ביידיש, ופירושה בוא שֵב. הפירוש המקורי של המילה קומזיץ הוא סעודת רעים הנערכת בחיק הטבע, קרי פיקניק. למשל, בעיתון על המשמר מ-21 באפריל 1953 התפרסמה ידיעה בזו הלשון: "כיכר ציון דמתה בשעות הצהריים ל'קומזיץ' מזרחי גדול, כשעל אי-התנועה שבמרכזה ישבו משפחות-משפחות, בעיקר כורדים ממעברת קאסטל בתלבושותיהם הססגוניות, ואכלו את פיתן שהביאו אתם בסלים גדולים, ולקינוח הסעודה – ארטיק". מילה עתיקה לקומזיץ היא טוזיג, הנזכרת בתלמוד הבבלי: "[גוי] שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד אותו היום ואותו האיש מיהא אסור אמר רב יצחק בר רב משרשיא בטווזיג תנן ושאר כל הדברים סתמן מותר" (מסכת עבודה זרה יד, א).