המילה צעצועים (רבים של צעצוע) היא מילה יחידאית במקרא. היא מוזכרת בדברי הימים ב ג, י: "וַיַּעַשׂ בְּבֵית-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כְּרוּבִים שְׁנַיִם–מַעֲשֵׂה, צַעֲצֻעִים; וַיְצַפּוּ אֹתָם, זָהָב". היו שפירשו צעצועים צורה חלופית לשעשועים. ומאחר שמונח זה חל על תינוקות, התקבלה הדעה שלכרובים היו פני תינוקות. הכוונה בכרובים ליצורים מיתולוגיים מכונפים, המורכבים מווריאציות שונות של חיות ואנשים: ראש של אדם, גוף של אריה וכנפי נשרים. היו גם שפירשוה צאצאים, וגם על פי פירוש זה עניינה תינוקות. רש"י, למשל, פירש באופן זה. הוא כתב על אתר: "דוגמתו (ישעיהו כ"ב) הצאצאים והצפיעות ותרגומו ובניא תבנית ילדים וילדות עשה לכרובים כרביא ושל עץ היו ושוב ויצפהו זהב (ובמלכים א' ו') ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן וכל מה שבפנים מעץ אינו רוצה להזכיר בזה הספר משום כבודו".
אחרים גזרו את המילה מלשון צוע בערבית, שפירושה ליצור או לעצב על ידי יציקת מתכת. והיו שתיקנו את המילה וגרסו מֵעֵצִים לפי הנאמר במלכים א ו, כג שהכרובים היו עשויים עצי שמן. בעברית החדשה התקבלה המשמעות של כלי למשחק ולשעשועים בהשפעת המילה ביידיש צאַצקע, שפירושה צעצוע. למשל, בעיתון המליץ מ-18 בפברואר 1873: "ממחרת יום ו' 17 יאנואר באו המקטרג והחוקר, הרופא של הערכאות, ואחד השוטרים למעון באלליאק אל החדר אשר שם הילדה האומללה, וסביבה כלי משחק וצעצועים למכביר".
נקודת ראות 