זאב שטורם – ילד מוכשר בכתיבה

זאב שטורם נולד בלודמיר ב-1930 ונספה בשואה ב-1942. זאב אהב לכתוב בעברית שירים וסיפורים. יצירותיו שהתפרסמו בכתב העת עולמי הקטן מוצגים במאמר זה. יהי זכרו ברוך!

לקריאת המאמר לחץ כאן.

משפחת רמו בגטו ברסט ליטובסק (בריסק)

לפני כמה שנים נכנסתי למאגר שמות קורבנות השואה של יד ושם. הקלדתי בחיפוש מורחב בשורת שם המצהיר את שמו של סבא רבא שלי הרב בנימין גרושבסקי ז"ל. מן החיפוש עלה שהוא מילא 49 דפי עד. היו שמות משפחה שונים, ואחד מהם היה רמו. מצאתי שרמו היה שם הנעורים של אימו של בנימין. מאותו הרגע התחלתי לחקור את משפחת רמו ואת תולדותיה. סיכום של המחקר שלי מובא במאמר זה. יהיה זכרם ברוך של בני המשפחה שנספו בשואה.

לקריאה יש ללחוץ כאן.

גטו

גטו הוא רחוב היהודים, מקום מושב מיוחד ליהודים בעיר כדי להפרידם ולהבדילם משאר התושבים בין באונס בין ברצון. מקור הביטוי אינו ברור. לפי מילון אבן-שושן, המילה גטו היא מהמילה האיטלקית borghetto, שפירושה פרוור. לפי סברה אחרת, המילה גטו באה מהמילה האיטלקית ghetto, שפירושה בית יציקה. הגטו הראשון הוקם בוונציה ב-1516 בסביבת בית יציקה. הוא שכן באי מבודד, שהיה אפשר להגיע אליו בשני גשרים, שהיו נסגרים בלילה. ויש עוד סברה, שהמילה באה בכלל מהמילה העברית גט.

יוסף באו – הזייפן של המוסד

יוסף באו היה צייר, מאייר, גרפיקאי, קריקטוריסט ומחלוצי האנימטורים בארץ. הוא נולד ב-1920 בקרקוב שבפולין ונפטר בישראל ב-2002. בשנת 1938 החל ללמוד אומנות פלסטית באוניברסיטת קרקוב, אך מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו. אבל בלימודיו הספיק ללמוד קליגרפיה של אותיות גותיות, ובזכות זאת ניצלו חייו.

שואה

המילה שואה מופיעה בתנ"ך בכמה משמעויות, ואלו הן: 1. שממה, כגון "יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא: יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל" (צפניה א, טו). רש"י כתב על אתר: "יום שואה: לשון שממון"; 2. חושך, כגון "וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה תָבוֹא, כֶּעָנָן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ תִּהְיֶה–אַתָּה, וְכָל-אֲגַפֶּיךָ, וְעַמִּים רַבִּים, אוֹתָךְ" (יחזקאל לח, ט). רש"י כתב על אתר: "כחשך המכסה את הארץ, שואה ברואינ"ה בלע"ז"; 3. אסון וחורבן, כגון "וּמַה-תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא…" רש"י כתב על אתר: "שואה: לשון חורבן".

בית ספר תרבות בעיירה לנין

העיירה לנין ממוקמת במחוז הומל שבבלארוס. בעיירה לנין גרו 1,000 יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי. בית ספר תרבות הוקם בעיירה לאחר מלחמת העולם הראשונה, והיה מסונף למרכז התרבות בוורשה. בית ספר תרבות היה בית ספר עברי וציוני, ושפת ההוראה בו הייתה עברית. בכל שנה למדו בו כ-150 ילדים ב-4–5 כיתות. המורים היו לרוב בני ערם אחרות, ונשלחו לעיירה מטעם מרכז התרבות בוורשה חוץ מהמורה א"ל זייציק, שנמנה עם תושבי העיירה, ולימד קרוב ל-50 שנה. לאחר סיום בית ספר תרבות המשיכו בעלי היכולת והאמצעים ללמוד בגימנסיה העברית בפינסק, בסמינר למורים בווילנה או בבית הספר המקצועי אורט שבבריסק.

אחרי הלימודים נפגשו בני הנוער במועדון תרבות, ובו היה אפשר לקרוא עיתונים וירחונים בכל מיני שפות. בו גם נערכו אסיפות והרצאות מפי שליחים מארץ ישראל. ליד המועדון הייתה ספרייה עשירה. רוב הספרים בה היו בעברית וביידיש. עם העברת השליטה לסובייטים ב-1939 נהפך בית הספר העברי למוסד סובייטי, ושפת הלימוד בו הייתה יידיש.

הגרמנים כבשו את לנין ב-18 ביולי 1941. ב-10 במאי 1942 הוקם בלנין גטו. הגטו עצמו חוסל ס-13 באוגוסט 1942. כוחות צבא ומשטרה רצחו את 1,100 יושביו בבורות מחוץ לעיירה. אחד הנרצחים היה מנחם מנדל גלנסון. אביו צבי יקותיאל היה סוחר, ונשוי לחיה-שרה. סבו ר' ישראל גלנסון היה הגבאי של בית הכנסת של העיירה. למנחם מנדל, יליד 1930, היו שישה אחים: אריה (לייב), יליד 1913; חיים, יליד 1917; רחל, ילידת 1920; שלמה, יליד 1924; אליעזר (לייזר), יליד 1926, ואהרן גלינסון, יליד 1914, שרד במלחמה, ועלה לארץ ישראל. אריה, חיים, שלמה ואליעזר נהרגו בעת שברחו ממחנה העבודה הנצביץ'. ב-1938, כשהיה מנחם מנדל תלמיד כיתה בי"ת בבית הספר בלנין, כתב בחוברת ד' של כתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בי"ח אייר תרצ"ו (10 במאי 1936) איך התחילו ילדי לנין ללמוד עברית. כך הוא מספר:

עיירתנו לנין היא קטנה. בלנין יש בית ספר עברי בן ארבע מחלקות. עד השנה הזאת תלמידי בית הספר דיברו יהודית. השנה התחילו תלמידים לדבר עברית.

איך זה נעשה? מדודגרודק באו שלושה תלמידים מאגודת "בני יהודה". הילדים התאספו, וגם אני הייתי בתוכם. נשבענו לדבר רק עברית. כעבור כמה ימים נסעו התלמידים מבני יהודה בשלום. כמעט כל הילדים התחילו לדבר עברית. עכשיו יש כבר ארבעים ילד השייכים לאגודת "בני יהודה" ומדברים רק עברית.

יצירות של ילדים מלפני השואה

בכתב העת עולמי הקטן, שיצא לאור בוורשה בשנים תרצ"ו-תרצ"ט, התפרסמו יצירות של הקוראים. כל היצירות נכתבו בעברית צחה, ובהן מכתבים למערכת, סיפורים, שירים וחידות. הכול היו על הוויי החיים בגולה. במאמר זה הבאתי את יצירותיהם של שישה ילדים ונערים, שמהם נרצחו בשואה חמישה. לכל כותב צירפתי את קורות חייו. השישה הם יוכבד צחובוי (בת 8) מקוריץ; זאב (וולף) שטרום (בן 8) מלודמיר; יצחק הס (בן 10) מנובי-סונץ'; תאודורה בוכנר (בת 11) מזבירצ'ה; אשר דבורצקי (בן 11) מאיביה ותמר בוסליק (בת 14) מרובנה. לקריאת המאמר לחץ כאן.

קורותיה של משפחה אחת בשואה

ב-1978 ממלאת סופי רולמן (Sophie Rollmann) דפי עד על משפחתה בשואה. דפי עד אלו הצטרפו למאגר קורבנות השואה של יד ושם. סופי רולמן נולדה בדארמשטאט (Darmstadt) שבגרמניה. היא כנראה ברחה לשווייץ בזמן המלחמה. ועד מותה בשנת 1985 חיה בעיר ציריך. אחיה מרטין רולמן (Martin Rollmann) היה דוקטור לכימיה. הוא נולד ב-1903. ב-1933 התגורר רולמן בעיר זלינגשטאט (Selingenstadt am Mein), הקרובה יחסית לעיר פרנקפורט. בליל הבדולח נלקחו רולמן ועוד עשרה יהודים לבית הכלא קלוסטרהוף (Klosterhof). משם הועבר רולמן למחנה הריכוז בוכנוולד (Buchenwald). וממנו הצליח לברוח, והגיע בסופו של דבר לקיבוץ תל יוסף. הוא נפטר בקיבוץ ב-25 באפריל 1993 ונטמן בבית הקברות שלו. גורלם של הוריהם אנה (Hanna) לבית זון (Sohn), הידועה בכינוי ג'והנה (Johana), ומוזס (Moses) היה פחות שפיר. הם הועברו למחנה הריכוז טרייזנשטאט (Theresienstadt) שבצ'כיה ב-27 בספטמבר 1942 ונספו בו.

דאָס שטעטעלע לענין אין דער חורבן ציַיט

הרצאה כלשונה כמו שהועברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז בשיעור יידיש למתקדמים בבית שלום עליכם:

מוזלמן

במאמר זה נסביר מהו מוזלמן ונביא כמה הסברים למקור המילה. מוזלמן הוא כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז לציון מצבו של אסיר שעל סף המוות מחמת רעב, תשישות והשלמה עם גורלו. לכך הגיעו אסירים רבים זמן קצר לאחר בואם למחנה מתוך חוסר יכולת להסתגל ואולי גם מתוך חוסר רצון לקבל עליהם את חומרות משטר המחנה. רבים מהם היו משכבת האינטליגנציה או אמידים, והגיעו מארצות שעדיין שררה בהן מידה מסוימת של רווחה וחופש. סוג אחר של מוזלמנים היו אסירים שההשפלה, הרעב, המאמץ הגופני והעונשים הגופניים הכריעום. אדם שהגיע לכלל מוזלמניות לא החזיק מעמד יותר מכמה ימים או שבועות. ק' צטניק רואה במוזלמן "אדם שמשקל גופו כמשקל עצמותיו".