המילה שביתה גזורה מן השורש המקראי שב"ת. היא מופיעה בספרות התלמודים והמדרשים. ויש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. הפסקת העבודה בשבת, מנוחת השבת, קיום מצוות המנוחה ביום השבת, כגון "שהוא מצוּוה על שביתת בהמתו כמוהו" (ירושלמי, שבת ז ב); 2. שהייה ביום השבת, בילוי השבת, כגון "שביתתי במקום פלוני" (עירובין נא ב).
להמשיך לקרוא
-
הדר פרי
ד"ר לערבית, חוקרת ועורכת לשון
פרטים נוספים -
הצטרפו ל 685 מנויים נוספים
-
ניתן לבצע סינדיקציה באמצעות RSS
-
הרשומות הנצפות ביותר
-
תגובות אחרונות
-
קטגוריות
-
ארכיון
-
הלשון העברית
-
לימודי ערבית ומזרח תיכון
- האתר האישי של הדר פרי הוא חלק מפרוייקט רשומות. לאתר רשומות.
נקודת ראות 