המילה שביתה גזורה מן השורש המקראי שב"ת. היא מופיעה בספרות התלמודים והמדרשים. ויש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. הפסקת העבודה בשבת, מנוחת השבת, קיום מצוות המנוחה ביום השבת, כגון "שהוא מצוּוה על שביתת בהמתו כמוהו" (ירושלמי, שבת ז ב); 2. שהייה ביום השבת, בילוי השבת, כגון "שביתתי במקום פלוני" (עירובין נא ב).
בימי הביניים קיבלה המילה שביתה משמעות רחבה יותר, והיא חדילה ממעשה, כגון "שביתה מן המעשה ההוא… שביתת הפה והלב מלהרהר ומלדבר" (אברהם בר חיא הנשיא, הגיון הנפש). כלומר אין מדובר רק בהפסקה בשבת, אלא בהפסקה בכלל. המילה שביתה בעברית החדשה היא מטפורה. במקורות פירוש המילה הוא, כאמור, הימנעות ממלאכה בשבת או בחג. בעברית החדשה משמש מונח זה להפסקת עבודה של עובדים בתור אמצעי לחץ על המעביד להיענות לתביעותיהם.
באנגלית שביתה היא strike. פירושה המילולי הוא הכאה. המשמעות באנגלית של לסרב לעבוד כדי להכריח את המעביד לקבל את דרישות העובדים התקבלה רק ב-1768. החלו להשתמש ב-strike לציון שביתה, כי משמעות אחרת של הפועל היא הנמיך, הוריד. במחאת המלחים, שנערכה ב-1768, הורידו המלחים את מוטות המפרשים כדי למנוע מן הספינה להפליג. ובתור מטפורה מאז ועד היום משתמשים ב-strike כדי להביע את הימנעות העובדים מעבודה להשגת תביעותיהם. באשר לערבית, השורש ضرب בבניין ראשון משמעו הכה, הלקה כמו המשמעות של strike באנגלית. ובבניין רביעי בהשפעת האנגלית המשמעות היא שָבַת. מכאן ששביתה בערבית إضراب, שם הפעולה של בניין רביעי [=קרי: אִצְ'רַאב], היא שאילת משמעות מן האנגלית.
