מתכונים מימיה הראשונים של כפר תבור

מהמזונות שהיו בבית התקינו מאכלים. כך פעמים רבות נוצרו מתכונים טעימים, שעברו מדורי דורות. כרמלה אליאל-פיזם נולדה ב-1928 בכפר תבור, תשיעית מתוך עשרה ילדים. סביה של כרמלה מצד אביה יוסף נמנו עם הסובוטניקים מחבל אסטרחן ליד הים הכספי, שהתגיירו והגיעו לארץ מתוך זיקה לציונות. אמהּ שושנה נולדה בצפת, ומשפחתה הגיעה לצפת בעלייה החסידית  בגיל 23 נישאה כרמלה ונולדו לה ארבעה ילדים. את קורותיה בכפר תבור היא מספרת בספרהּ האוטוביוגרפי ארבע עונות. בספר היא חושפת מתכונים שהתקינו מהגידולים שגידלו בגן הירק ובשדה. במאמר זה אציג את המתכונים של משפחת אליאל ואת הרקע להם:

א. עוגיות דאק

היו אופים עוגיות בטאבון[1] לכבוד שבת. כך מספרת כרמלה על העוגיות הללו: "בחורף, אבי היה חוזר מתפילה בבית הכנסת, והיה שותה את הקפה עם העוגיות שהיינו אוכלים רק בשבתות. היינו אופים אותן בטאבון, בתבנית גדולה אשר אבי עיצב אותה. התבנית הייתה גדולה מאוד והכילה עוגיות שהספיקו לכל בני המשפחה. לעוגיות האלו קראנו בשם 'דאק'". להלן המתכון:

המצרכים:

1 כוס סוכר; 1/2 חבילת מרגרינה; 1 שקית אבקת אפייה; 1/2 כוס שמן; 1/2 כוס שומשום; 1/2 3 כוסות קמח רגיל

אופן ההכנה:

* את כל המצרכים יש לשים בקערה. רצוי שהמרגרינה תהיה קצת רכה. * ללוש ביד טוב מאוד את כל המצרכים. * כאשר הכול מעורבב היטב, לשים בתבנית 27–34. * לחמם את התנור ל-180 מעלות. * להדק היטב הכול לתבנית בצורה שווה. * לאפות בחום בינוני עד אשר לעוגיות צבע חום בהיר. * כאשר מוציאים אותן, יש לסמן חיתוך לריבועים, ורק כאשר הן מתקררות, לחתוך, להוציא בעדינות ולשים בקופסה סגורה.

ב. לחם כפרי

בבית משפחת אליאל כמשפחות אחרות בכפר תבור אפו לבד את הלחם בטאבון. חיטה ושעורה היו ענפי גידול מרכזיים בכפר תבור, ועד היום מגדלים במושבה חיטה ושעורה. בביתה אפו כל יום שבע כיכרות לחם. שתיים מהן נמכרו, והשאר היו לשימוש המשפחה. להלן המתכון.

אופן ההכנה:

* לשים בקערה קילו קמח. * להוסיף מים פושרים ומעט מבצק קודם (מחמצת) וללוש עד אשר נוצר בצק גמיש. * להניח לתפיחה. * כאשר מכפיל הלחם את נפחו, למתוח את הבצק בידיים לגובה וללוש שוב. * להניח לתפיחה שנייה. * למרוח בשמן שתי תבניות אפייה ולהניח בהן את הבצק לתפיחה נוספת לפני אפייה. * לאפות בתנור חם (או בטאבון) עד שהלחם מוכן.

ג. חיטה מתוקה

בבית אליאל בקיץ היו ממלאים במים דוד, מניחים אותו על שלוש אבנים גדולות גדולות ומבעירים אש מתחתיו. כאשר רתחו המים, היו שופכים פנימה פח מלא גרעיני חיטה שטופים. כשהתרככה החיטה, היו מוציאים את החיטה בכף לתוך מסננת. אחרי שסוננה מהמים, היו מעבירים את החיטה לחצר. ושם, על מחצלת שנפרס עליה סדין נקי, שפכו את החיטה הבשלה. כל יום היה צריך לערבב אותה עד שהתייבשה.

לאחר מכן פיזרו מקצת החיטה על האבן התחתונה של אבני הריחיים, והניחו עליה את האבן העליונה. לאחר מכן החזיקו במוט שהיה מחובר לאבן העליונה וסובבו אותו עד אשר נטחנה החיטה לפירורים. אותה חיטה טחונה נקראת בורגול. את הבורגול המוכן ארזו בשקיות בד, והוא נשמר שנה.

כשהיו מוציאים את החיטה המבושלת מהדוד, היו הילדים לוקחים ממנה מעט לצלחת ומפזרים עליה סוכר. היא הייתה רכה וטעימה. להלן המתכון:

אופן ההכנה:

* להרתיח מים. * לשפוך פנימה גרעיני חיטה שטופים. * לבשל עד אשר הגרעינים מתרככים. * לסנן מהמים ולפזר מעל סוכר. * אפשר להוסיף גם פצפוצי שוקולד. מוסיף לטעם.

ד. ריבת ענבים

למשפחת אליאל היה כרם ענבים. כאשר החל הכרם להניב פרי, היו בוצרים את הענבים. ומהענבים הכינו ריבה. לצורך הבישול היו משתמשים בדוד הכביסה שבחצר. קודם שטפו את הענבים. אחרי כן הכניסו אותם לדוד, ובישלו אותם עד שהתרככו. למוחרת, כאשר התקררו הענבים, ישבה כרמלה במרפסת על שרפרף קטן, ובעזרת מסננת גדולה סחטה כל פעם כמות קטנה של ענבים מבושלים עד שלא נשאר מיץ בקליפה. המיץ שסונן הוחזר שוב לדוד, והפעם הרתיחו אותו בתוספת סוכר עד שהסמיכה הריבה. ואז הועברה הריבה לפח, והוא הועבר לקירור במרפסת הבית הסגורה. כמות הריבה הספיקה לשנה לאפייה עוגות ולאכילה. כל בוקר אכלו הילדים קודם שיצאו לבית הספר פרוסת לחם מרוחה בריבה. גם האחים שכבר עזבו את הבית זכו לקבל צנצנת ריבה. להלן המתכון:

המצרכים:

2 ק"ג ענבי מוסקט

1.2 ק"ג סוכר

אופן ההכנה:

* בקערה גדולה מועכים בידיים את אשכולות הענבים (עם הגבעולים והגרעינים). * מוסיפים סוכר וממשיכים לערבב בידיים עד שהסוכר נמס לתוך הענבים. * מכסים את הקערה עם בד חיתול ומשהים ליממה. * מעבירים את תכולת הקערה לסיר בישול ומרתיחים על להבה גדולה. * מנמיכים ללהבה בינונית וממשיכים להרתיח כחצי שעה. * מסננים את הריבה מהגרעינים ומהגבעולים ומאחסנים את הריבה בצנצנת סגורה היטב.

משפחת אליאל בכפר תבור. כרמלה יושבת מקדימה באמצע. התמונה מאתר ביתמונה.

---

[1] בכל חצר בית בכפר תבור היה טאבון. הטאבון הוא תנור ערבי בצורת קערת חרס הפוכה, כ-60 ס"מ קוטרה, כ-40 ס"מ גובהה עם רצפה ופתח עגול של כ-39 ס"מ למעלה עם מכסה. דרכו היו מכניסים פנימה מה שרצו לבשל או לאפות. הטאבון היה מוסק 24 שעות ביממה בתבן-קש, שכיסו בו את כל הטאבון עד למעלה, כולל המכסה. הציתו פעם אחת, והאש לחשה בו תמיד. החום בפנים היה לא פחות מבתנור רגיל.