להיט

למילה להיט יש שלוש משמעויות, ואלו הן: 1. שיר או פזמון פופולרי, שרבים להוטים אחריו ומבקשים לשמוע אותו; 2. מוצר או שירות מבוקש ופופולרי; 3. בשלילה (בסלנג) לא להיט פירושו לא רצוי, מצער, מדאיג.

רבקה מיכאלי היא שהמציאה וטבעה את המילה העברית לשלאגר – "להיט". ההשראה הייתה מהמצעד הלועזי Hit Parade . המילה מבוססת על שילוב של המילה האנגלית Hit עם השורש לה"ט (תרגום שומר משמעות וצליל).  כקריינית צעירה ניגשה מיכאלי עם ההצעה למשה חובב, אז הקריין הראשי בקול ישראל בירושלים. "תבחר בין להיט ולהוט", אמרה לו, והוא בחר בלהיט. אחר כך הוא רשם את החידוש על שמו באקדמיה ללשון העברית, והיא נאלצה לשנות את זה על שמה. האקדמיה ללשון העברית אימצה את המילה החדשה בסוף 1958.

חידוש לשוני זה נכנס לאט-לאט לדיבור. בתחילה כתבו בסוגריים את המילה שלאגר, שהייתה נפוצה יותר. למשל, בעיתון מעריב מ-17 בנובמבר 1963 נכתב כך: "הפטפון בביתו של מר מ. נמיר, ראש עיריית תל-אביב, השמיע בסוף השבוע שעבר 'להיט' (שלאגר) חדש מפי הזמר האיטלקי הנודע מרינו מריני".

פירושיו הייחודיים של הרמב"ם לאפוריזמים של היפוקרטס

מאמר זה עוסק בחיבורו של הרמב"ם פירוש לפרקי אבוקראט. הרמב"ם כתב 400 מכתמים (אפוריזמים) שהם פירוש לאפוריזמים של היפוקרטס, שנחשב לאבי הרפואה המערבית. ב-20 מכתמים הוא הביא פירוש ייחודי משלו. הוא דחה בהם את דברי היפוקרטס באפוריזמים או את פירושו של גלינוס, רופא יווני, לאותם אפוריזמים. פירושיו אלו אינם עולים בקנה אחד עם פירושים אחרים לאפוריזמים או עם הספרות הרפואית הערבית בת-זמנו. בכך חשף הרמב"ם את תפיסתו המקורית בתחום הרפואה. לקריאת המאמר לחץ כאן.

עריכה בימי הביניים

שני דברים פוגמים בטקסט: חזרות וסטיות מהעיקר. במאמר הזה אראה שגם בימי הביניים סטיות וחזרות הפריעו להבנת הדברים ולהטמעת המסר שלהם. הראיה לכך היא שפנה תלמיד של אבן עקנין אליו וביקש ממנו לתמצת את הפירוש הארוך של גלינוס לאפוריזמים של היפוקרטס. הסיבה הייתה שאופן כתיבתו של גלינוס מסורבל מאוד ומלא חזרות.

לקריאת המאמר לחצו כאן.

תרופות בשימוש הראשונים בכפר תבור

בראשית המאה העשרים היו מי המושבה כפר תבור רעים ונאלחים. ולכן, מחלות העיניים והקדחת היו שגורות במושבה. גם הכולרה פגעה בבריאות. באותה תקופה סוגי הטיפולים והתרופות המקובלים היו חוקן, כוסות רוח, חינין, מלח אנגלי ושמן קיק. את כל הטיפולים הללו העניק בדרך כלל הפלדשר, שהיה מעין עוזר רופא. השכלתו הרפואית הייתה מצומצמת מִשל רופא. סוגי רפואות אלו בכלל היו מקובלים בכלל באותה תקופה, כמו שמפורט להלן.

על תרגום המונח קריסיס לעברית

על תרגום המונח קריסיס לעברית

היפוקרטס (460–370 לפנה"ס (?), המכוּנה בספרות הערבית אבוקראט או בקראט, נחשב לגדול הרופאים של יוון העתיקה, אשר השפיע על התפתחות תורת הרפואה שאחריו. הוא כונה אבי הרפואה. אחד העקרונות ברפואה ההיפוקרטית היה ה'קריסיס' (krisis). 'קריסיס' הוא השלב הקריטי במחלה, שלב ההכרעה, ובו ניכר בעליל המאבק בין הטבע לבין המחלה, שתוצאותיו או שהחולה יתגבר על המחלה או שימות. ה'קריסיס' תורגם לערבית 'בחראן' (بحران). זהו הפירוש במילונות הערבית: "البُحْران (طب) تغيّر مفاجئ يحدث لمريض الحُمّى الحادّة، يصحبه عرق غزير وانخفاض سريع في درجة الحرارة" [='אלבחראן' (מונח ברפואה) הוא שינוי פתאומי, שמתרחש לחולה הקדחת החדה, ומלווים אותו זיעה מרובה וירידה מהירה בדרגת החום].

לזיהוי זמרת הארץ לפי רס"ג

רס"ג מזהה פעמים רבות את הריאליה המופיעה בתנ"ך שלא כמו הפרשנים שלפניו. הוא מתאים את הזיהויים למקובל בתקופתו. הדבר ניכר בזיהויים שלו למוצרים שבזמרת הארץ, כמו שמנותחים במאמר.

לקריאה לחץ כאן.

חיידק

חיידק (בלעז בקטריה) הוא יצור זעיר חד-תאי, הנראה רק במיקרוסקופ. החיידקים נמצאים באדמה, באוויר, במים, במזונות ועל גבי העור. חיידקים רבים גורמים למחלות מידבקות שונות, ויש גם המועילים לאדם, כגון החיידקים שמסייעים להחמצת חלב, לתסיסת יין ועוד.

מקור השם הלועזי בקטריה מיוונית, ופירושו "מקלות קטנים", משום שכך נראו החיידקים בעיני החוקרים הראשונים שצפו בהם תחת מיקרוסקופ. השם העברי חיידק הוא פרי חידושו של אליעזר בן-יהודה. הוא הֶלחם של המילים חי ודק.

בתחילה נקראו החיידקים בשם היידי מיקראָבען או באַקטעריען. למשל, בעיתון המגיד מ-26 בינואר 1888 כתוב: "… למען לא ישיגוהו שם היצורים המצערים המסבכים מחלות הנקראים "מיקראבען" או "באקטעריען", הממלאים כל חלל אויר הערים הגדולות". לחיידקים היו עוד כינויים, כגון בצילים. בציל בא מהמילה הלועזית בצילוס (bacillus), שפירושה מקל קטן. למשל, בעיתון המליץ מ-4 בדצמבר 1889 כתוב: "ובכל מקום אשר נמצאו בצילים באויר ובאבק שעל פני כלי הבית, שם ירקו החולים החולים על רצפת הבית או לתוך מטפחותיהם או גם טנפו את מכסה המטה ומצעותיה". כינויים אחרים הם מזיק, יצורצור (יצור קטן); מתג בשל צורת החיידקים שהתגלתה לחוקריהם הראשונים, מעין קו קטן דוגמת המתג שבטעמי המקרא, קו ומרכה כשם הטעם שבמקרא.

סרעפת

סרעפת היא מחיצה שרירית דמוית כיפה, המפרידה בין חלל החזה לחלל הבטן, ודרכה עובר הוושט. שאול טשרניחובסקי (1875–1943), הרופא והמשורר, הוא שחידש את המילה סרעפת בעקבות המילה המקראית שֹרעפים, שפירושה מחשבות. היא מופיעה פעמיים בספר תהילים. טשרניחובסקי תרגם לעברית את יצירותיו של הומרוס 'איליאדה' ו'אודיסאה'. בתרגומו הביא את המילה סרעפת בתור חלופה עברית למילה היוונית phrenes, המציינת הן את מחיצת השריר בגוף הן את מקור המחשבות. היוונים סברו שהסרעפת היא מקור הרגשות והמחשבות. המילה שרעפים התאימה לשתי ההגדרות של המילה היוונית phrenes. היא מציינת, כאמור, הרהורים, ובמקרא באה לצד אברי גוף. בתהילים צד, יט כתוב: "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי…" כלומר מובאת המילה בקרבי. ובתהילים קלט, כג כתוב: "חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי". בפסוק זה המילה לב מקבילה למילה שרעפים. בשנת 1941 הופיעה לראשונה סרעפת במילון למונחי רפואה.

סטתוסקופּ

השם סטתוסקופּ נגזר מיוונית: stethos חזה, skopein לראות. הוא מכשיר רפואי המשמש להאזנה לקולות הנשימה או לפעימות הלב ולאוושותיו. את המסכת המציא בשנת 1816 רנה לאנק (René Laennec), רופא צרפתי, שהיה רופאו של נפוליאון. האקדמיה ללשון עברית קבעה שהשם העברי לסטתוסקופ הוא מסכת. למרות זאת יש לסטתוסקופ שמות רבות בעברית, הגזורים משורשים הקשורים לחוש השמיעה. בסיפור "דוליט בלימפפו" של רפאל ספורטה כונה הסטתוסקופ מִקשבות: "מרכיב לאוזניו טלפון – מקשבות". גם בעיתון למרחב מ-5 ביוני 1959 נכתב מקשבות: "רופא קטן פורץ מן החוץ, מקשבות תקועות לו בעורף…"

כמו כן, בספר רצח באישון הלילה של אגאטה כריסטי, שיצא לאור בישראל ב-1967, כונה הסטתוסקופ תשמוע: "… אחר ישב בכיסאו וניפנף לעיניה את התשמוע (סטטוסקופ)". בעיתון הארץ מ-5 בינואר 1943 נכתב שפופרת-רופא: "רופא אחד נקנס אתמול בבית משפט השלום בתל-אביב ב-7 לא"י על שנמצא אצלו שפופרת-רופא (סטטוסקופ) גנובה מהצבא". ואילו בעיתון דבר מ-28 באוגוסט 1981 כונה הסטתוסקופ מאזנת: "…בדיקה חיצונית בעזרת מאזנת (סטטוסקופ). ובאותו עיתון מ-9 בדצמבר 1964 נכתב קנה-שמע: "מעתה נראה במוסד זה בעלי חלוקים לבנים כשבכיסיהם 'סטתוסקופ' (קנה-שמע)…"

חיסון

חיסון הוא חיזוק, סיגול כושר התנגדות, מצב של תנגודת לאינפקציה: חיסון הגוף באמצעות תרכיבים היוצרים נוגדנים נגד מחלה מסוימת (חיסון פעיל) או חיסון על ידי הזרקת נסיוב (חיסון סביל). הראשון שטבע את המילה חיסון היה יצחק בן יוסף טובים, דוקטור לחוכמת הרפואה בפטרבורג, בעיתון המליץ מ-29 במאי 1896. אך השם שנתן היה דווקא חוסן. המילה חוסן מופיעה במקרא, ופירושה כוח ועוצמה, כגון "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן…" (משלי כז, כד).

וכך הסביר טובים את משמעות השם: "… בחרתי בשם 'חוסן', אשר יכון באחת למושג 'אומץ' ולמושג 'מחסה'. לפי זה תהיה הוראת שם התואר 'חסון' – אימון בלעז – כלומר בלתי מוכשר לחלות חלי ידוע וענין הפעלים 'חסן' ו'החסין' – אימוניזירן בלעז – כלומר הנחיל אדם או חיה את הכשרון לעמוד נגד חלי ידוע ולבלתי חלות אותו…" 

הפעם הראשונה שהשתמשו במילה חיסון היה ב-1925 בעיתון היום (ורשה), שיצא לאור ב-18 בינואר 1925, וכך נכתב: "החיסון [ש]הוא לגוף האדם ע"י מחלה מתדבקת הוא חיסון טבעי, ולכוח ההתנגדות הנמצא בגוף ע"י הרכבתו של ארס מוחלש קוראים חִסון מלאכותי".