ארכיון מחבר: hadarperry

נחליאלי

נחליאלי הוא סוג של ציפורי שיר הבאות לארץ ישראל בחורף. הנחליאלים ניזונים מחרקים. מקורם דק וישר, רגליהם גבוהות, זנבם צר וארוך. הם מיטיבים לרוץ ולעוף. בלכתם הם מניעים את זנבם. המין הנפוץ ביותר אצלנו הוא הנחליאלי הלבן (Motacilla alba), החורף בכל רחבי הארץ: גבו אפור, מצחו ותחתית גופו לבנים, עורפו וחזהו שחורים.

שלום יעקב אברמוביץ (1836–1917), הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, שקד עשר שנים, מ-1862 ועד ל-1872, על כתיבת החיבור תולדות הטבע, המחולק לשלושה כרכים. החיבור שלו הוא לרוב תרגום של ספרי זואולוגיה גרמניים, אך הוא הוסיף גם קטעים משלו. הכרך השני עוסק בבעלי כנף, ויצא לאור ב-1866. בכרך זה חידש מנדלי שמות לכמה בעלי כנף. את ה-Bachstelze תרגם נחליאלי. השם מבוסס על שם המקום נחליאל, המופיע במדבר כא, יט. על הבחירה בשם כתב: "שם העוף הזה, כשם יתר בני מינו, הוא מפני שדרכו לשכון אצל נחלי מים". שאול טשרניחובסקי (1875–1943) יצא נגד חידוש זה. הוא אהב לקרוא בשמות מדויקים כל צמח וחי, וסבר שיש לקרוא לציפור זנבנוע, משום שהסימן העיקרי שלה הוא ניע זנבה הארוך. השם זנבנוע מבוסס על שם הציפור ברוסית.

קישואים

הקישוא מוזכר במדבר יא ה: "זָכַרְנוּ אֶת-הַדָּגָה אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים וְאֶת-הַשּׁוּמִים". מסורת התרגומים העתיקים לקישואים מלמדת על זיהוי הקישוא (בלשון המשנה קישות) עם מלון הקתא (בלועזית: cucumis). זהו צמח מקשא רב-צורתי ממשפחת הדלועיים. ואכן, תרגום יונתן הוא קַטְיָא, ורס"ג תרגם קת'א. בטרם הגיע המלפפון לאזורנו, גידלו כאן הערבים את הזן הארוך, המגיע עד 80 ס"מ, והדק. בכל מקרה אין הכוונה למין הקרוי בימינו קישוא (קוסא בערבית), שכן מוצאו מאמריקה, והוא לא נודע בעולם העתיק. 

אך, היו שזיהו את הקישואים הנזכרים בספר במדבר עם המלפפונים. ואכן, רש"י כותב על אתר: "הם קוקומברו"ש בלע"ז". וגם במילון החדש של אברהם אבן-שושן בערך קשוא נכתב שהקישואים הם הירק המכונה בימינו מלפפון. להן הדברים: שמו המקורי של הצמח הקיצי והמטפס, שפריו המאורך או המעוקל בצורת קשת נאכל חי, מלוח או כבוש. הוא הנקרא בלשון הדיבור (בטעות!) 'מלפפון' ('גורקע' Cucumis sativus).

ועד הלשון קבע שהירק קישוא הוא הנקרא גורקע בלעז או cucumber, ובערבית כ'יאר, ואילו מלפפון הוא אבטיח צהוב, מלון בלעז. ולכן ועד הלשון ביקש להמיר מלפפון בקישוא. ואכן, בסיפורו של י"ח ברנר הטיפה מובאים הקישואים במשמעות של מלפפונים: "הריני אוחז מיד בצד החבית של הקישואים החמוצים". אך בקרב הציבור הרחב השתמשו במילה קישוא במשמעות מלפפון ולהפך. וכך השמות התקבעו לבסוף. למשל, בעיתון דבר מ-18 במאי 1941 כתוב כך: "זוכר אני עיירה שזרעה קישואים (מלפפונים בלשוננו עתה)". אף י"ד ברקוביץ נאלץ לשנות את שם סיפורו קישואים חמוצים למלפפונים כבושים לאחר ניצחון השם המוטעה מלפפונים. גם בשירו של ח"נ ביאליק בערוגת הגינה מוזכר המלפפון במשמע שהיה מקובל בפי כול.

חנות וברבים חנויות

המילה חנויות היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בירמיהו לז, טז. השורש של המילה הוא חנ"ה. במקרא פירוש המילה הוא מקום חניה או משמר. מצודת ציון כותב על אתר: "הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז"ל". רד"ק כותב על המילה בחיבורו ספר השרשים: "ומהשרש הזה והענין הזה 'אל בית הבור ואל החֲנֻיּות' (יר' לז, טז), והלשון הזה ידוע בדברי רבותינו ז"ל (פס' לא ע"ב): 'חנות של ישראל ומלאי של ישראל' ונקרא כן לפי שחונים שם האכסנאים". בלשון חכמים הכוונה היא לחדר שמונחים בו סחורות רבות למכירה לפי הצורך, כגון "לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו" (בבא בתרא ב ג). ובעברית החדשה בהשפעת היידיש חנות היא כינוי למִפתח המכנסיים הקדמי, הנרכס ברוכסן או בכפתורים.

יוסף ויתקין – המנהל הראשון של בית הספר בכפר תבור

יוסף ויתקין נולד בעיירה מוהילב שברוסיה הלבנה ב-1876. האב שמעון ויתקין ניהל חדר, ששולבו בו לימודי קודש בלימודי ההשכלה הכללית. הבן יוסף מעולם לא למד במסגרת פורמלית, ועל חינוכו נאבקו זה בזה הסב חסיד חב"ד והאב המשכיל. בנערותו למד יידיש, עברית, רוסית, גרמנית, וצרפתית ואף מדעי הטבע. הוריו של ויתקין נחרדו כאשר ביקש בנם את רשותם לעזבם ולעלות לארץ ישראל. ויתקין, שכיבד את הוריו כל ימי חייו, לא רצה לנטוש אותם ללא ברכת הדרך. זמן רב ניסו ההורים למנוע את רוע הגזירה עד שמיעט לדבר וגזר על עצמו תענית. בסופו של דבר התגברו על דאגתם, העניקו לו את ברכתם, והוא עלה ארצה לבדו בגיל 21 בשנת 1897. עבודתו הראשונה בארץ הייתה סבל ביקב של ראשון לציון. אך במהרה נעשה מורה, וב-1898 החל ללמד בבית הספר בגדרה. לאחר מכן התמנה למנהל בית הספר שם. מגדרה הוא עבר לראשון לציון כדי לנהל את בית הספר שם. להמשיך לקרוא

קיץ

המילה קיץ נזכרת במקרא. יש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. ימות החמה בניגוד לימות הגשמים, תקופת החום בשנה בניגוד לחורף, כגון "עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב); 2. כינוי לפֵרות בגמר הבשלתם, ובייחוד לתאנים, כגון "…וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם…" (ירמיהו מ, י). רש"י מפרש קיץ על אתר: "דבלה".

אורליה (ארנקה) פולק – אשת סוד במחלקה הפוליטית באושוויץ

המחלקה הפוליטית באושוויץ, שהייתה ממוקמת בבניין של מטה האס-אס, הייתה המרכז האדמיניסטרטיבי של כל המחנות בשלזיה עילית שבפולין. כל ההתכתבות של מחנה אושוויץ עברה במחלקה מיון. נשים יהודיות דוברות גרמנית עבדו במחלקה הפוליטית בתפקידי מזכירות. היו להן תנאים טובים משהיו לשאר האסירות, שכן האס-אס דאג לסביבה תברואתית נאותה יותר לאסירות שעימן בא במגע יומיומי. אחרי הכול לא רצו אנשי האס-אס להידבק במחלות שהשתוללו במחנה. אותן נשים לבשו שמלות אסירות אפורות וסינרים, ועטו על ראשן מטפחות לבנות. הנשים שעבדו בשביל האס-אס שוכנו באושוויץ בבניין המטה, בניין דו-קומתי גדול, ולא בבירקנאו. אסור היה שתימצא כינה אחת על הנשים, מפני שהכינים היו הגורם העיקרי להתפשטות מגפת הטיפוס, שהשתוללה בבירקנאו. להמשיך לקרוא

הנחלת העברית ברשת בתי הספר תרבות

תרבות הייתה רשת בתי ספר עבריים ציוניים, שפעלה בארצות מזרח אירופה, ובייחוד בפולין, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. שפת ההוראה בבתי הספר של רשת תרבות הייתה עברית. אך בבתים שבאו מהם התלמידים לא תמיד דיברו עברית. במאמר הזה אראה כיצד הנחילו את העברית בבתי הספר של רשת זו, ובעיקר בכיתות הנמוכות.

 

לקריאת המאמר לחץ כאן.

שלום (דני) וייס – זייפן במוסד למודיעין ולמבצעים מיוחדים

שלום וייס נולד לחנה ולחיים וייס ב-1928 בעיר דברצן שבהונגריה. הוא נפטר ממחלה ב-1963. שלום היה גרפיקאי וצייר מחונן. לפני מלחמת העולם השנייה למד גרפיקה ברומניה ואחר כך באיטליה. הוא היה ניצול שואה, שנמלט ממחנה ריכוז שהיה ממוקם בווינה לאחר שהכין לעצמו אישורים על נייר טואלט. הוא אף הכין תעודות לעוד יהודים, ובאמצעותן ברחו מן המחנה. עם שחרורו ממחנה הריכוז בדרכו ארצה נכלא במחנה בקפריסין. וגם שם עסק בסיוע לחברי ההגנה בזיוף תעודות ומסמכים. בהגיעו ארצה התגייס לצה"ל ושירת בחיל המודיעין. לאחר מכן גויס למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (להלן: המוסד). הוא נשלח מטעמו לפריז, ושהה בה עם אשתו ושתי בנותיו.

וייס ידע לזייף  תעודות ולאלתר בהעדר כלי עבודה ודפי נייר. מומחיותו זו אפשרה לו לזייף תעודות במחנה המעצר בקפריסין, לשם גורשה אוניית המעפילים שעימה הגיעה ארצה אחרי המלחמה. הוא פיתח שיטות שהתבססו בין השאר על שימוש בתפוחי אדמה לייצור חותמות ועל גפרורים שרופים בתור חלופה לעפרונות.

שלום וייס הוגדר במוסד גאון, והיה זייפן, שהכין מסמכים בכל תנאי שטח ומזג אוויר. כשרונו בציור אִפשר ציור קריקטורות של אנשים שעקב אחריהם המוסד בהעדר אמצעים, תמונות ויכולות אחרות לתדרוך. הציור שימש כיסוי בשביל וייס והסבר אפשרי לציוד הגרפי והאומנותי שנשא עימו במזוודה לכל מקום שנשלח אליו.

וייס  זייף דרכונים לעולים ממרוקו, שהוציאו אותם בחשאי ממנה אנשי המוסד. מאיר קנפו, שהיה ממונה על הברחת יהודים ממרוקו והעלתם לארץ ישראל, הגדיר את וייס הזייפן הטוב ביותר שהיה למוסד באותם הימים. כך קנפו מספר על מעורבתו של וייס במבצע: "היהודים הגיעו למארסיי, מסרו דרכון, קיבלו פס עלייה ארצה, הדרכונים חזרו למרוקו, וייס 'רחץ' אותם, והשתמש בהם שוב. וייס היה צייר. שכרתי לו במרוקו גלריה לציור ומאחורה הקמנו לו מעבדה קטנה. הוא לא ידע לכתוב ערבית אז גייסתי לו מורה בשם ז'ק זפרני, שהיה כותב בפתק את השם בערבית ווייס היה מעתיק בדיוק. וייס היה ממש גאון… בשיטה הזו הוא זייף 3,000 דרכונים".

וייס אף השתתף במבצע "פינאלה", המבצע ללכידת אדולף אייכמן בבואנוס-איירס שבארגנטינה. וייס פגש במקרה את אייכמן על אדמת הונגריה כאשר זה הגיע לקראת סוף המלחמה ושלח את מרבית הקהילה היהודית למותה. וייס נקרא לארגנטינה משליחותו באירופה. במהלך המבצע היה אחראי על הכנת תעודות מזויפות לכל אנשי הצוות ולאייכמן עצמו.

וייס המשיך בלימודי הציור בעת שהיה בשליחות בצרפת, ושם המציא שיטה לציור על גבי זכוכית. את הזכויות להמצאה זו העניק וייס לממשלת צרפת. ועל שיטות ציור אלו זכה לפרסים בולטים וחשובים.

NP_035578_10

שלום (דני) וייס

שרב וחמסין

מקור המילה שרב במקרא, ולה שני פירושים, ואלו הם: א. מזג אוויר חם ויבש, כגון לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ, וְלֹא-יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ (ישעיהו מט, י); ב. מראה שווא (פטה מורגנה), הנראה לעוברים בארץ מדבר שקרני השמש באד העולה מן הארץ מראות לעיניהם את סביבות המדבר כאגם מים, והם חשים שמה לשבור צמאם, ותקוותם מפח נפש. ולכן אומר הנביא: "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם" (ישעיהו לה, ז). להמשיך לקרוא

טעויות נפוצות בלשון בעבודות מחקר

לפניכם עשר טעויות לשון נפוצות בעבודות מחקר. כל הדוגמאות לקוחות מתוך מחקרים שערכתי.

  1. בלבול בין זכר לנקבה. פעמים רבות הכותבים אינם מתאימים כהלכה את שם המספר לשם העצם שמונים אותו. במקום לכתוב שלושה חוקרים נכתב שלוש חוקרים. כמו כן הכינוי החבור אינו מתאים תמיד במין. הכינוי החבור לנקבה רבות הוא -ן, ולזכר רבים הוא -ם. והכותבים מתבלבלים ביניהם. למשל, חוקר כתב: "חמשת הדיברות, שעניינן עיקרי האמונה והנלווה להן". המין הדקדוקי של המילה דיבר הוא זכר, ולכן הכינוי החבור הוא עניינם, ובאופן הזה יש לכתוב להם ולא להן.
  2. יחד עם זאת – השימוש בביטוי זה שגוי כיוון שיש בו כפילות. שתי המילים, יחד ועם, מבטאות משמעות זהה, וכדי להימנע מהכפילות יש להשתמש בצירוף "עם זאת" ללא המילה "יחד".
  3. סדר נושא-נשוא. הפועל לעולם יבוא לפני הנושא כשהמשפט פותח במשלים. למשל, "במרבית המקרים תופעה זו נבעה מהמלחמה שסוכנויות הביון השונות ברחבי העולם ניהלו נגד ארגוני הטרור". המשפט הנכון הוא "במרבית המקרים נבעה תופעה זו מהמלחמה שניהלו סוכנויות הביון השונות ברחבי העולם בארגוני הטרור".
  4. אי חזרה על מילות יחס כמקובל בעברית הקלסית. דוגמה להשמטה זו: "הביאור אינו מזכיר כלל את אבן סינא, אלע'זאלי או אפילו אבן רשד". בדוגמה הזאת יש כמה חלקים בעלי אותו מעמד תחבירי (מושא ישיר), ומילת היחס את אינה חוזרת לפני כל חלק. המשפט התקני הוא "הביאור אינו מזכיר כלל את אבן סינא, את אלע'זאלי או אפילו את אבן רשד". במקורות הקלסיים, למשל, אנו מוצאים את המשפט: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". בו אנו רואים שמילת היחס את חוזרת לפני כל חלק בעל אותו מעמד תחבירי.
  5. משפטים לקויים מבחינה תחבירית. לעיתים המשפטים חסרי נשוא, ובשל כך הם חסרים וחסרי היגיון. למשל, במשפט "משימה שהתאפשרה בזכות הגמישות שהפגין בן לאדן מבחינה אידיאולוגית וחופש הפעילות הרחב שהעניק למפקדים המקומיים" חסר הנשוא. כדי שיהיה המשפט הגיוני יש להשמיט את שי"ן הזיקה, ולכתוב "משימה זו התאפשרה בזכות הגמישות…"
  6. שימוש במשפט טפל במקום שני משפטים מאוחים. לדוגמה, "בשנת 1979 גברה שוב המתיחות, שהגיעה לשיאה בקרבות שהתנהלו בחודשים פברואר ומרץ". לפנינו שני משפטים עצמאיים. אין סיבה לשעבד אחד לשני. ולכן יש לכתוב: "בשנת 1979 גברה שוב המתיחות, והיא הגיעה לשיאה בקרבות שהתנהלו בחודשים פברואר ומרס".
  7. האוגד (הוא, היא, הם והן) מתאים במין ובמספר לנושא. האוגד הוא מין חזרה על הנושא, מעין נושא מקביל. הילכך, המשפט "המדע היא המטרה בחיים" משובש, הואיל והמילה מדע, המשמשת נושא במשפט, הוא ממין זכר. ולכן האוגד אינו מתאים לה במין ובמספר. המשפט הנכון הוא "המדע הוא מטרה בחיים".
  8. ייתור בכתיבה. טעות שחוזרת רבות היא שהכותב משתמש במילה כגון לפירוט פריטים, ובסוף הרשימה מוסיף את המילה ועוד. אין צורך במילה ועוד שכן המילה כגון פירושה למשל, לדוגמה. כלומר המחבר מראש מצהיר בהצבת המילה כגון לפני רשימת הפריטים שהוא מציג שאינו מתכוון להביא רשימה מלאה, אלא חלקית. לדוגמה המשפט: "קיימים בלשון אינספור סוגים אחרים של שימושים, כגון ציווי, משחק, שירה, בקשה, תפילה, הודיה, הלצה ועוד". במקרה הזה יש לכתוב: "יש בלשון אינספור סוגים אחרים של שימושים, כגון ציווי, משחק, שירה, בקשה, תפילה, הודיה והלצה". כמו כן, יש לשים לב שהמילה כגון היא כמו נסמך במשפט, ואין דבר שאמור לחצוץ בינה לבין המילה הבאה כמו במבנה רגיל של סמיכות. ולכן אין להטיל, למשל, נקודתיים אחרי המילה כגון.
  9. אחרי משלים פועל אין צורך בפסיק. יש נטייה בקרב הכותבים להטיל פסיק אחרי תיאור זמן בהשפעת הלעז. אך, כאמור, בעברית הוא אינו הכרחי. לדוגמה, "במאה ה-10/4, היה ניסיון לתת תכונות של קדושה למקומות אחרים פרט למכה". במשפט הזה אין צורך לפסיק בין הפועל העיקרי (היה) לבין תיאור הזמן (במאה ה-10/4) ויש למחקו.
  10. שימוש במילת יחס אחת לשני פעלים, שכל אחד מהם זקוק למילת יחס אחרת. לדוגמה המשפט: "…ולכן גם בעולם הבא ימשיך האדם להשתוקק ולאהוב את האל". במשפט הזה יש שתי מילים שהם שם הפעולה: להשתוקק ולאהוב. הפועל השתוקק מצריך את מילת היחס ל…, ואילו הפועל אהב מצריך את מילת היחס את. אין להשמיט שום מילת יחס במקרה הזה. המשפט התקין הוא: "ולכן גם בעולם הבא ימשיך האדם להשתוקק לאל ולאהוב אותו".