ארכיון מחבר: hadarperry

לביבות

המילה לביבות מופיעה כבר בתנ"ך. וכך כתוב: "וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת-הַבָּצֵק ותלוש (וַתָּלָשׁ) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת-הַלְּבִבוֹת /וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו" (שמואל ב יג, ח–ט). לפי התיאור מדובר במאכל שעשוי מבצק שמבשלים אותו, ויוצקים אותו בקערה. אך לא ברור מהי הצורה של חתיכות הבצק הללו, שהכינה תמר. יש אומרים שהייתה להן צורת לב, ועל כן נקראו לביבה. ויש אומרים לביבות כי הן מושכות את הלב לתאוות המאכל. רס"ג תרגם זלאביה, שהוא מאכל מתוק, הנעשה מבלילת קמח חיטה ומטוגן בשמן עמוק, ולרוב בסירופ סוכר. רש"י כותב על אתר: "ותחלוט סולת מורבכת במים רותחין תחלה ואחר כך בשמן". ורד"ק פירש: "הוא הבצק הרקיק שקולין אותו במשרת". אליעזר בן-יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית בערך לבִבה: "ובזמן החדש השתמשו במלה זו למאפה בצק רך נפוח מטגן בשמן ובדבש וכדומה". להמשיך לקרוא

גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש". להמשיך לקרוא

קורותיה של משפחה אחת בשואה

ב-1978 ממלאת סופי רולמן (Sophie Rollmann) דפי עד על משפחתה בשואה. דפי עד אלו הצטרפו למאגר קורבנות השואה של יד ושם. סופי רולמן נולדה בדארמשטאט (Darmstadt) שבגרמניה. היא כנראה ברחה לשווייץ בזמן המלחמה. ועד מותה בשנת 1985 חיה בעיר ציריך. אחיה מרטין רולמן (Martin Rollmann) היה דוקטור לכימיה. הוא נולד ב-1903. ב-1933 התגורר רולמן בעיר זלינגשטאט (Selingenstadt am Mein), הקרובה יחסית לעיר פרנקפורט. בליל הבדולח נלקחו רולמן ועוד עשרה יהודים לבית הכלא קלוסטרהוף (Klosterhof). משם הועבר רולמן למחנה הריכוז בוכנוולד (Buchenwald). וממנו הצליח לברוח, והגיע בסופו של דבר לקיבוץ תל יוסף. הוא נפטר בקיבוץ ב-25 באפריל 1993 ונטמן בבית הקברות שלו. גורלם של הוריהם אנה (Hanna) לבית זון (Sohn), הידועה בכינוי ג'והנה (Johana), ומוזס (Moses) היה פחות שפיר. הם הועברו למחנה הריכוז טרייזנשטאט (Theresienstadt) שבצ'כיה ב-27 בספטמבר 1942 ונספו בו. להמשיך לקרוא

מספר

המילה מספר היא שם עצם. כשמילה זו באה בתחילת המשפט, היא משמשת בתפקיד הנושא, כגון "מספר המשרות המיועדות לשכירים ירד". מה שירד הוא המספר ולא המשרות, ולכן המילה מספר באה ראשונה. היא המרכז במשפט הזה. אבל יש שהמילה מספר משנה את מקומה במשפט, ואז לא זו בלבד שאיננה הנושא, אלא אף משמעותה משתנה, כגון "בעוד ימים מספר תסתיים ועידת הקיבוץ". המילה מספר באה כאן בהוראת יחידים. אין היא עוד שם עצם, אלא תואר הפועל. במקרים כאלה באה המילה מספר רק אחרי שם העצם שהיא באה לתאר. לא בעוד מספר ימים, אלא בעוד ימים מספר. במקרא, המשמש לנו מקור עיקרי לידיעת הלשון וחוקיה, באה המילה מספר בהוראת מעטים תמיד אחרי שם העצם, כגון "והותרתי מהם אנשי מספר". כל המקדים את המילה מספר לשם העצם הסמוך לו, בעוד שבכוונתו להשתמש בה בהוראת מעטים, חוטא לחוקי הלשון ולהגיונה.

תוכי

התוכי נזכר פעמיים במקרא: "כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם, עִם אֳנִי חִירָם; אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ, נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים, וְתֻכִּיִּים" (מלכים א י, כב; דברי הימים ב ט, כא). בשתי הפעמים התוכיים, עם שאר הסחורות – הזהב, הכסף, השנהבים והקופים, הובאו לארץ ישראל אחת לשלוש שנים במסגרת עסקה חוצת גבולות וימים בין שלמה המלך למלך חירם. מדובר בסחורות יקרות, שאינן נמצאות במרחב הארץ-ישראלי. להמשיך לקרוא

תהלה (טילה) קלימנטובסקי – אשת עמל, שמירה ויצירה

תהלה נולדה בשנת תרל"ב (1872) בפיטרה-ניאמץ שברומניה להוריה אריה-לייב ולאה בלומנפלד, אשר החליטו לעלות לארץ ישראל בהגיע בניהם לגיל גיוס. בגלל סירובם של שלטונות תורכייה להתיר את כניסתם לארץ שהו תחילה בקפריסין, ומשם עלו בשנת 1884 לזיכרון יעקב. בה היו מהגרעין ההתיישבותי הראשון. בזיכרון יעקב למדה תחילה בבית הכנסת, ואחר כך הייתה לעזר להורים לבית ובמשק. להמשיך לקרוא

ריבה

ריבה היא ממרח מתוק עשוי מפירות מבושלים בסוכר. את המילה ריבה חידש אליעזר בן-יהודה בהשראת המילה הערבית מֻרַבָּא (קונפיטורה). הוא תלה את חידושו במילה ריבה הנזכרת בתלמוד הירושלמי בהקשר של טיגון מנחות. ואף סבר שיש קשר בינה לבין המילה הערבית. בעיתון הצבי משלושה במרס 1888 מסביר אליעזר בן-יהודה כיצד חידש מילה זו: להמשיך לקרוא

תירס

תירס הוא תבואת קיץ ממשפחת הדגניים. מקורו של התירס במרכז אמריקה. עם גילוי יבשת אמריקה הופץ השימוש בתירס לכל חלקי העולם. ב-1561 התפשט התירס מספרד לאיטליה. משם עבר לתורכייה ולמזרח הקרוב. השם המדעי של התירס הוא Zea mays. עם הבאת התירס לאירופה הובא איתו השם מאיס, שבו מכונה השם בפי תושבי פרו או האיטי. השם מאיס נקלט בשפות אחדות: ספרדית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, אנגלית ועוד. להמשיך לקרוא

הסובוטניקים בכפר תבור

סבוטניקים הם בני קהילה רוסית-נוצרית, אשר התייהדה, ושהחלו חבריה לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות. מקצתם אף התגיירו רשמית. מקור השם סובוטניק הוא מהמילה הרוסית סובוטה Суббо́та [=שבת]. בכפר תבור התיישבו שתי משפחות של סובוטניקים, והן מטביוב ואליאל. להמשיך לקרוא

חצבת

מאמר זה עוסק בשינויים שחלו בשם המחלה. חצבת היא מחלת ילדים מידבקת, הנגרמת על ידי נגיף. בגינה לחולה יש חום גבוה ופריחה אדמדמה. שם המחלה היה בראשיתו חַצְבָּה. השם נוצר  בתקופת ימי הביניים בהשפעת שם המחלה בערבית "חצבה" (حصبة). למשל, "דע כי החצבה היא כאלו היא גדרה אדומה ואין הפרש ביניהם ברוב הענינים…" (קאנון). שם המחלה נקבע לפי מראה התפרחת בעור. העור כאילו חצוב מנקודות אדומות, שלפעמים מתאחדות לשטח רצוף, ומכסים שטחים בפנים, בצוואר, בחזה, בגב, בבטן וברגליים. ואכן, במילונו של אליעזר בן יהודה מלון הלשון העברית ובמילונו של יהודה גור מלון עברי מופיע רק הערך חצבה לציון המחלה.      להמשיך לקרוא