מרפסת

השורש של מרפסת הוא רפ"ס. הפירוש של הפועל רפס הוא רמס, דרס, דרך ברגליים. אכן, הכוונה במרפסת ללוח שדורכים עליו. ולפי זה פירש הרמב"ם את המילה מרפסת: "ונקרא מרפסת לפי שהוא מדרס מהפועל רפס-רמס. בדומה למדרכה-מדרכת".

להמשיך לקרוא

מעלית

מעלית היא תא או קרון להעלות ולהוריד אנשים וחפצים בבניינים רבי קומות או במכרות וכדומה. השורש של מעלית הוא על"י. בערבית מכוּנה מעלית مصعد. גם בערבית השורש صعد מורה על עלייה.

להמשיך לקרוא

כפר תבור במלחמת העצמאות

כבר למוחרת ההכרזה על תוכנית החלוקה, שהתקבלה ב-29 בנובמבר 1947, פרצו התנקשויות דמים ברחבי הארץ. ולכן ועדת הביטחון של כפר התבור קיבלה הוראה לפתוח את הסליק. הוצאו 25 רובים ממגוון סוגים, תחמושת מגוונת, מרגמה 52 ומאה פגזים ורימוני יד. הוכנה רשימה של כל אוחזי הנשק, חולקו משימות ועמדות, ונקבעו תרגולות.

להמשיך לקרוא

למה לערוך את המחקר שלך?

להלן כמה נימוקים לכדאיות עריכת עבודות חקר (תזות ודוקטורטים):

  • תמיד טוב שעוד עין עוברת על המחקר. לחוקר בשלב מסוים קשה לראות את הטעויות של עצמו. עורך לשון, ששם לב לדקויות הקטנות, הופך את הדוקטורט מטוב למושלם. הוא שם לב לאי אחידות בטקסט. והדבר יכול להתבטא שפעם החוקר כתב תל אביב ופעם תל-אביב. הוא משמיט חזרות. פעמים רבות הוא שם לב לטעויות בתוכן. למשל, פעמים רבות מראה מקום בתנ"ך אינו מדויק. תיקון טעויות אלו מונעות מבוכה של החוקר.
להמשיך לקרוא

דת

מקור המילה דת בפרסית. מובנה בשפת המקור (data) הוא חוק. והכוונה היא שמה שניתן, נתון. כלומר מה שניתן על יד המלך או האל, הוא החוק. המילה דת מופיעה בתנ"ך בספרים המאוחרים: אסתר, דניאל ועזרא. בלשון חז"ל נעשתה משמעות אמונה, רליגיה, חוקי האמונה ומצוותיה, כגון "… ואין המרת דת פוסלת בתרומה…" (פסחים צו א). לבסוף חדרה המילה דת ליידיש, והיא נהגית בהגייה האשכנזית דוֹס (דל"ת בחולם, והתי"ו נשמעת כסמך). המילה חזרה לעברית בהגייה האשכנזית. והיא כינוי בסלנג לאדם דתי או חרדי. 

כמה מילים על העברית הרב-מגדרית

העברית היא שפת עמנו. ועל כן היא כה אהובה עליי. כשהיו בני משפחתי בגולה, התפרנסו ממנה. בני המשפחה בכל מקום שהגיעו אליו לימדו עברית. סבא של סבא רבא שלי אפילו כתב קונקורדנציה בתחילת המאה ה-20. שקד עליה שנים רבות. וקרוב משפחה אחר הוציא לאור קונקורדנציה לשירת ביאליק בשנות ה-60 של המאה העשרים. קרובת משפחה אחרת היא פרופסור ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים. וגם לי חדרה העברית לנשמה, ולמדתי עריכת לשון. גם אני מן העברית מתפרנסת.

להמשיך לקרוא

כפר תבור במאורעות תרצ"ו–תרצ"ט

הערבים כינו את מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט בשם המרד הערבי הגדול (ثورة فلسطين الكبرى). המאורעות היו לוחמה מאורגנת ביהודים ובבריטים במסגרת המרד הערבי. המאורעות התחילו באפריל 1936, ונמשכו עד קיץ 1939 בהפסקות. הערבים ערכו בתקופה זו פעולות טרור אלימות נגד מטרות יהודיות ובריטיות. באלו נכללו מעשי רצח, התקפות על מתקני ממשלה, התנכלות לעורקי תחבורה, שריפת יערות והצתת שדות. במאמר זה נראה כיצד השפיעו מאורעות אלו על כפר תבור ועל תושביה.כפר תבור החלה לסבול כבר מימיה הראשונים של המרד. ובכל תקופת המאורעות סבלה כפר תבור מהצתות, מעקירת פרדסים, מחרישת אדמות, מרגימת אבנים ומיריות. את שדות כפר תבור החריבו: רעו בהם וקצרו אותם באין מפריע. התנועה בכביש לעפולה נהפכה מסוכנת. למשל, ב-28 בדצמבר נשדד אוטובוס, שנסעו בו שמונה יהודים. הוא עצרו אותו בדרך עפולה-מסחה ארבעה אנשים, שהיו שלושה מהם מזוינים. נשדדו משמונת הנוסעים כסף ובגדים.

להמשיך לקרוא

טיפים לכתיבה ממזגת

כדי לקבל את מרב הנקודות בחלק זה בבחינת הבגרות בלשון, כדאי לנקוט את הצעדים האלה:

להמשיך לקרוא

שביתה

המילה שביתה גזורה מן השורש המקראי שב"ת. היא מופיעה בספרות התלמודים והמדרשים. ויש לה שתי משמעויות, ואלו הן: 1. הפסקת העבודה בשבת, מנוחת השבת, קיום מצוות המנוחה ביום השבת, כגון "שהוא מצוּוה על שביתת בהמתו כמוהו" (ירושלמי, שבת ז ב); 2. שהייה ביום השבת, בילוי השבת, כגון "שביתתי במקום פלוני" (עירובין נא ב).

להמשיך לקרוא

שבט ערב אל-צבח – שבט בדואי הקרוב לכפר תבור

שבט ערב אל-צבח ישב כשני קילומטרים ממערב לכפר תבור. מוצאו של השבט הוא כנראה מאזור הלג'ה הגדולה בצפון חוראן. השבט חדר לארץ ישראל דרך בקעת הירמוך ובקעת הירדן בסוף המאה ה-17 עם בני שבט אחר, בני צקר. בני השבט מאמינים כי הם צאצאי צבחה, בתו של המצביא המוסלמי ח'אלד אבן אל-וליד (584–642), ומכאן שמם. השבט מורכב מארבעה פלגים: מוקטרן, שדידה, דהיראת ושבלי. עוד מימי הקמת המושבות הראשונות בגליל התחתון, עוד מתקופת השומר, ולאחר מכן בעת מאורעות הדמים, וביתר שאת בעת מלחמת העצמאות, היה שבט ערב אל-צבח מעושי הצרות ליהודים ומשופכי דמם. השבט ערב אל-צבח היה ידוע בתור שבט לוחם מאז ומעולם. על חרבם חיו בני השבט, גידלו צאן, ונודעו בפשיטות השוד הגדולות שלהם. בני השבט הטילו אימה על אזורים נרחבים בגליל ובעמק.

להמשיך לקרוא