זרקור

זרקור הוא פנס גדול, הממקד את אורו באלומה חזקה ומאירה למרחקים. בלעז השם הוא פרוז'קטור. ניתנו הצעות רבות לעברות המילה פרוז'קטור. למשל, בעיתון דבר מ-9 במרס 1932 השתמשו במילה מזרקור: "מזרקור (פרוז'קטור) שבו אפשר לשלוח ידיעות ותמונות למרחק של קילומטרים אחדים הומצא על ידי המהנדס הברלינרי ד"ר מאנהיימר". זורק אור היה אף אחד מהעברותים למילה פרוז'קטור. לדוגמה, בעיתון הבקר מ-21 בנובמבר 1935 נכתב כך: "זורק אור הכה אותו בסנורים. על כן לא ראה את הספינה השניה". עוד חלופה שהוצעה הייתה זרקאור. למשל, בעיתון הבקר מ-29 ביולי 1938 נכתב כך: "מצב הבטחון בנקודה רופף מאד, משום שאין בה לא זרקאור...". חלופה אחרת הייתה זורקור. כגון, בעיתון דאר היום מ-13 בינואר 1935 נכתב כך: "זורקור של מלון ענק נזדקר כלפי השמים האפלים".

לבסוף, ב-1940 פסק ועד הלשון שהחלופה העברית לפרוז'קטור היא זרקור. המילה אף הוכנסה למילון למונחי תיאטרון. המילה זרקור היא הלחם של שתי המילים זרק ואור. בהכנסת שתי המילים פרוז'קטור וזרקור למנוע החיפוש של גוגל עולה ששתי המילים בשימוש בשפה, אך יותר משתמשים במילה זרקור. למילה זרקור היו 1,150,000 תוצאות, ואילו לפרוז'קטור היו 243,000 תוצאות. כלומר המילה פרוז'קטור לא נדחקה לחלוטין מן השפה.

יעקב גורקי – האיש שהסגיר את חסן בק לבריטים

יעקב גורקי עלה לארץ בהיותו בן עשר מחבל פודיליה שברוסיה עם דודו ישראל אשכנזי, ממייסדי יסוד המעלה. יעקב נישא לדבורה לבית גולדמן בשנת 1899 בראש פינה. בתם הבכורה אסתר נולדה ב-1900 בראש פינה. בשנת 1901 הגיע יעקב גורקי עם הקבוצה הראשונה שהקימה את כפר תבור. לאחר שנה הצטרפה אליו אשתו. בכפר תבור נולדו לבני הזוג עוד שישה ילדים. גורקי נפטר בשנת 1951, ונקבר בנתניה. יעקב גורקי היה חבר ועד המושבה. והוא נחשב לאיש אמיץ ולפרש מעולה. עלילות גבורה רבות נרקמו סביב גורקי, שהיה כינויו אבו לייזר. דוגמה למעלליו מתוך ספרו של עבר הדני ההתיישבות בגליל התחתון: להמשיך לקרוא

קפה ציברוכן

קפה ציברוכן (שבור ביידיש) היה חנות המכולת של אליהו אלישע מכפר תבור. אליהו אלישע נולד בטבריה בשנת 1898, והיה חייל בגדוד העברי. בשנת 1920 הגיע לכפר תבור. חנות המכולת נמצאה בקצה הצפוני של כפר תבור. הכביש המחבר את עפולה במערב עם טבריה במזרח עבר בעיקול לצידה של החנות. חנות זאת הייתה מעין כולבו. היה אפשר לקנות בה חוץ מדברי מזון ומשקאות גם פריטים שמועילים לעבודות הבית ולגינה, כגון מעדר, את חפירה, מגרפה, פטיש וצבת. להמשיך לקרוא

כתיבה אסוציאטיבית

דבריי עוסקים בטקסטים אקדמיים, כלומר במחקרים. בטקסטים אקדמיים אַל לקורא לכתוב כתיבה אסוציאטיבית. כלומר אל לו לחרוג מהנושא שהוא כותב בו ולהתחיל לכתוב על נושא אחר, שיכול להיות קשור או משיק לתחום שהוא חוקר. כדי לשבר את האוזן, הטקסט משול לשביל ביער. הכותב פוסע בשביל אחד, ולפתע הוא עובר לשבילים אחרים, ולבסוף חוזר לשביל הראשי, שהחל בו. הקושי בכך שלכידות הטקסט נפגמת מכך. הקורא מוצף אינפורמציה שאינה קשורה לְמה שהוא קורא, והוא נאלץ לקרוא קטעים שקוטעים את חוט חשיבתו ומוציאים אותו מהבנת התזה העיקרית, שהכותב מבקש להעביר לו.    להמשיך לקרוא

סתיו

המילה סתיו מופיעה בשיר השירים ב, יא: "הִנֵּה הַסְּתָו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ". הכוונה היא לעונת החורף, לימות הגשמים בארץ ישראל. רש"י כותב על אתר: "סתו חורף תרגום סתוא". בספרות החדשה המילה סתיו מופיעה במשמעות של העונה שאחרי הקיץ (autumn) ולפני החורף, בערך החודשים תשרי, מרחשוון וכסלו, כגון "קיץ וחרף בידך כל אלה תקצף ובאלול הסתיו יקדמנו" (יל"ג, שלהי קיטא). גם בערבית המילה شتاء פירושה חורף, גשם. האלף בערבית התחלפה בווי"ו בעברית.

מחדל

השורש של המילה מחדל הוא חד"ל, ומילים משורש זה כבר קיימות במקרא, כגון "גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה–מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה". בימי הביניים הפירוש היה מחסור, למשל "חס על דל לתורים ובני יונה ועשירית במחדלים" (סידור רס"ג). להמשיך לקרוא

מי הגה את השם ישראל למדינה?

המאמר הזה עוסק בתהליך קביעת השם ישראל למדינתו. שמות רבים הוצעו למדינה טרם הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח. לבסוף בישיבת מנהלת העם, שהתכנסה ב-12 במאי 1948, ערב ההכרזה הוחלט על השם ישראל למדינה שתקום. רבים זקפו לעצמם את הגיית השם, ומאמר זה יסקור את אותם אנשים שטענו להיות הראשונים שחשבו על השם ישראל.

למאמר לחץ כאן.

טוב שכן קרוב מאח רחוק

הפתגם טוב שכן קרוב מאח רחוק מקורו בספר משלי. פירוש הפתגם הוא ששכן, הקרוב אליך קרבה גאוגרפית, טוב מאחֵר שהוא בן משפחה, הגר במרחק רב, שֶכּן התראוּת רצופה ויומיומית עם השכן יש בה כדי להביא לקרבה רגשית, ואילו אח המתגורר בריחוק מקום מתנתק רגשית מאחיו, ואינו ער למצוקותיו.

להלן כמה פירושים לדברים. רש"י כותב על אתר: "טוב שישכון ביניכם הקרוב לקוראיו משתבואו אצל אח שנתרחק לאמור יקרבו ימי אבל אבי וגו'". מצודת דוד כותב על אתר: "יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרע אהוב מאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך". ואילו מלבי"ם כותב על אתר: "מי שהוא קרוב לך על ידי שהוא שוכן אצלך תמיד ממי שהוא רחוק, הגם שהוא אח".

פתגם זה חדר גם ללדינו:  mejor es un buen vino que un hermano o un primo   [= עדיף שכן טוב מאח או מבן דוד]. פתגם זה קיים גם בערבית. בערבית אומרים: جَارُكَ ٱلْقَرِيب وَلَا أَخُوكَ ٱلْبَعِيد [=שכנך הקרוב ולא אחיך הרחוק]. פתגם דומה קיים גם ביידיש: גלײַכער אַ היימישער גנבֿ איידער אַ פֿרעמדער רבֿ [=עדיף גנב מוּכר מרב זר].

משפחת כהן בכפר תבור: לקט סיפורים

דוד כהן ואהרן כהן, ממייסדי כפר תבור, וצאצאיהם תרמו רבות לפיתוח המושבה כפר תבור. ליקטתי קמצוץ של סיפורים עליהם מחומר היסטורי ומספרים על המושבה. מסיפורים אלו עולה הוויי החיים שלהם במושבה. אשמח לקבל עוד סיפורים מבני המשפחה הענפה.

לקריאת החוברת לחץ כאן

איטה ושלמה וילדר

שלמה וילדר נולד בשנת 1847 בעיר מוינשט שברומניה, ונפטר בזיכרון יעקב בשנת 1935. שלמה נישא לאיטה בשנת 1877. איטה אף היא נולדה במוינשט בשנת 1856, ונפטרה בשנת 1941 בזיכרון יעקב. שלמה ואיטה וילדר יצאו מהעיר מוינשט בשנת 1882 לארץ ישראל עם בִתם הבכורה רחל. עִמם עלה גר אחיה של איטה משה יעקב אריזון, שהיה אז בן עשר. הם היו מן המתיישבים הראשונים של זמארין, הלוא היא זיכרון יעקב. רחל נישאה לאהרן כהן, ויחד היו ממייסדי כפר תבור. בנם משה יעקב כהן, סבא רבא שלי, היה ראש המועצה הראשון של כפר תבור. להמשיך לקרוא