שטינקר

שטינקר היא מילה ביידיש, ופירושה המילולי מסריח. לאחר מכן הורחבה משמעותה למלשין. בשם הגנאי שטינקר כינו בעולם התחתון היהודי של ורשה את המלשינים למשטרה. התואר המפוקפק הזה הועתק למציאות היהודית הארץ-ישראלית, והודבק לערבים שסייעו לנו. ממילה מהלעג הצבאי חלחלה המילה שטינקר לעולם התחתון. בעולם התחתון אדם שחשוד בשיתוף פעולה עם המשטרה או בהלשנות על חבריו מכונה "שטינקר". עוד כינויים הם "מניאק" או "שתול". אותו עבריין מקבל למעשה חסות מן המדינה בתמורה למידע שהוא מוסר למשטרה. כלומר מדובר בעֵד מדינה. היום מילה זו נפוצה גם בקרב הקהל הרחב במשמעות של מלשין. למשל, בשנת 2007 הפיקו תלמידי בית ספר סרט ששמו שטינקר על ילד שמסר מידע על התנהגות בלתי הולמת של חבריו לכיתה. מן המילה שטינקר נגזרו שני פעלים: הִשְטַנְקֵר ושְטִנְקֵר, ומשמעות שניהם להלשין.

פינג'אן

מקור המילה פינג'אן מתקופת התלמוד מהמילה היוונית פנקס, שפירושה טבלה, גיליון רישום, כגון "הפנקס פתוח והיד כותבת" (אבות ג, טז). מילה זו נהפכה לפינכא בארמית, ופירושה קערה, צלחת. מהמילה פינכא התפתח הביטוי מלחך פינכא, ופירושו מלקק צלחות. ביטוי זה הוא כינוי גנאי לחנפן, לאדם המתרפס לפני גדול ממנו. ביטוי זה נקבע על פי הביטוי המופיע בפסחים מט, א: "בר מלחיך פינכי". וממילה זו נוצרה בעברית בת-ימינו המילה פינך. המילה פינך השתרשה בלהג הצבאי, ופירושה קופסה של פח או של אלומיניום כעין צלחת סגורה, המשמשת כלי אוכל לחייל בהימצאו במחנה בתנאי שדה. המונח עבר לפרסית, ובה בוטאה המילה פֶּנְגָּן. ומן הפרסית חדרה לערבית, ובה בוטאה פינג'אן. בערבית פינג'אן הוא הספלון נטול הידית שנועד ללגימת הקפה. אך בתקופת הפלמ"ח הפכו את הפינג'אן חברי הפלמ"ח לקומקום לקפה, שעובר מיד ליד. כך הוא בשירו של חיים חפר הפינג'אן, שנכתב בשנת 1945:  "סוֹבֵב לוֹ, סוֹבֵב הַפִינְגָ'אן" הטענה היא שמקור המילה הוא  מטעות מהתקופה שלפני קום המדינה. כאשר היו הערבים מזמינים את שכניהם היהודים לקפה, הם היו אומרים להם: "תעאל אשרב פינג'אן קהווה" [=בוא תשתה כוס קפה], והיהודים חשבו שהפינג'אן הוא הכוס שֶבו מכינים את הקפה. להמשיך לקרוא

דוד כהן מכפר תבור: כותב הקמעות

אני מביאה ככתבו וכלשונו חיבור שכתבתי לשיעור יידיש למתמחים באוניברסיטת בר-אילן אצל הגב' ורד קופל:

איך וויל דערציילן אַ מעשֹה וועגן דוד כהן. דוד כהן איז געווען איינער פֿון די גרינדער פֿון כפֿר-תּבֿור. דוד כהן איז געזעסן אויף אַ באַנק אין דער קליניק פֿון כפֿר-תּבֿור. אויף דער פּאָדלאָגע איז געזעסן אַ פֿרוי פֿון איינער פֿון די בעדואינערע שבֿטים וואָס האָבן זיך געפֿינען לעבן כפֿר-תּבֿור. זי האָט געפּרוווּט צו זייגן איר עופֿעלע, אָבער דאָס עופֿעלע האָט געוויינט אָן הפֿסקה. דוד כהן האט געזען אַז דאָס עופֿעלע און זיַין מוטער זיַינען מאָגער. און די ציצקע פֿון דער פֿרוי איז געווען אויסגעמאָגערט. כהן האָט געטראַכט אַז דאָס עופֿעלע איז הונגעריק. דערפֿאַר האָט ער דערקלערט דער פֿרוי ווי קאָכן אַ קאַשע פֿאַר איר עופֿעלע. די פֿרוי איז צוריקגעגאַנגען אין איר שבֿט. מיט עטלעכע וואָכן שפּעטער איז די פֿרוי געקומען אין כהן'ס הויז מיט איר עופֿעלע. דעם עופֿעלע'ס בעקלעך זיַינען געווען פֿול און רויט.  זי האָט געברענגט כהנען אַ מתּנה. און זי האָט אים געבעטן אַז ער זאָל שריַיבן אַ קמיעלע פֿאַר איר. כהן האָט גענומען אַ פּאַפּיר און האָט געשריבן עפּעס. זי האָט געהאָנגען  דאָס קמיעלע אַרום דעם עופֿעלע'ס האַלדז מיט אַ שנירל. די כהן'ס עצות זיַינען געווען העלפֿיק, וויַיל  די עופֿעלעך'ס פּראָבלעמען זיַינען געווען פּשוטע פּראָבלעמען. אַזוי איז דוד כהן געווען דער שריַיבער די קמיעלעך פֿאַר די בעדואינער. איין טאָג האָט מען אים געפֿרעגט וואָס ער שריַיבט אינעם פּאַפּיר. האָט  ער געענטפֿערט: "די פֿינף קופים". "וואס איז די פֿינף קופים?" האָט כהן געענטפֿערט: "קליינע קינדער קאַקן קליינע קופּעלעך".

מקרר

לפי מונחי המטבח של ועד הלשון לשנת תרצ"ח (1938), הארון המשמש לקירור מאכלים יכונה מְקֵרָה. מקור השם בתנ"ך, כגון "וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה" (שופטים ג, כד). לפי מלון התנ"ך של יהושע שטיינברג, הכוונה של המילה בתנ"ך היא שאיפת רוח קר בחום קיץ.

להמשיך לקרוא

הסליק בכפר תבור

לרגל יום השנה למותו של סבי יהודה כהן ז"ל אביא סיפור ששמעתי ממנו. מן הסיפור הזה ומסיפורים אחרים חונכתי לאהבת הארץ והמולדת. לשמחתי, הדברים אף מובאים בספר כפר תבור (מסחה), שיצא לאור לרגל חגיגות 75 שנה לכפר תבור.

סליק הוא כינוי למחבוא מחתרתי לנשק. ארגון ההגנה בנה סליקים בכל רחבי הארץ. סליק קטן היה בכפר תבור, מושבה בגליל התחתון שהוקמה ב-1901. סבי יהודה כהן (1922–2013) היה הממונה על הסליק. יהודה כהן נולד בכפר תבור, והוא דור שני למייסדי הכפר. מגיל 16 (1938), בזמן מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, היה כהן פעיל בהגנה. בסליק היו כ-30 רובים, מקלע רקם פולני, כ-500 כדורים לכל רובה, מרגמה 2, פגזים ורימוני יד. להמשיך לקרוא

מניאק

עד שנות השבעים הייתה המשמעות היחידה של המילה מניאק אדם חולה רוח. מילה זו נגזרה מהמילה מַנְיָה. מקור המילה מניה הוא יוונית, ופירושה מחלת רוח של אדם, המלווה התרגשויות והתפרצויות רגשיות קשות. לדוגמה, בעיתון דאר היום מ-13 בינואר 1936 כתוב כך: "נתפרסמה הודעה רשמית למחצה האומרת שהמתנקש הוא מניאק (חולה רוח) דתי שאינו קשור עם שום מפלגה פוליטית". להמשיך לקרוא

סופגנייה

מאמר זה עוסק במקור השם סופגנייה. הסופגנייה היא עוגה עגולה, רכה ותפוחה כעין ספוג, המטוגנת בשמן עמוק, בייחוד לימי החנוכה. דוד ילין הוא שחידש בשנת 1896 את המילה סופגנייה מן המילה סופגן בתוספת הסיומת xיָּה. המילה הופיעה בספר שתרגם בשנת תרנ"ז המוכיח מוקפילד: "כי בהעשות הספגניות המובאות אל השלחן יפות, ידי אהליבה אפו אותן". ולאחר מכן הופיעה המילה בספר שתרגם בשנת תרנ"ב ספורי אלף לילה ולילה: "תופינים ועגות וספגניות ולביבות". ובהערה שם כתוב: "מיני מאפה רכים". חיים נחמן ביאליק התנגד לחידוש הזה של דוד ילין, ובמקומו הציע את הצורה אספוגים על משקל אתרוגים. להמשיך לקרוא

תכשיט

המילה תכשיט שייכת לחטיבה של ספרות התלמודים והמדרשים העתיקים. הפירושים שלה הם עדי, מעשה קישוט, חפץ שאדם מתקשט בו, כגון "תכשיטי נשים" (פסחים ג, א); קישוט, נוי, תוספת חן, כגון "אם לרפואה כדי לכחול עין אחת, אם לתכשיט כדי לכחול שתי עיניים" (שבת ח, לג). 

המילה תכשיט נכנסה ליידיש מהעברית. אך במרוצת הזמן קיבלה משמעות אירונית, והיא כינוי לקונדס ולמזיק, ובייחוד לנער שובב ופוחז. למשל, ביצירה של נחום-מאיר שייקביץ' (1849–1905) "דער קאָרטן-שפּילער" [=הקלפן] כתוב כך: "דו וועסט פֿון דיַין תכשיט לאָזערקע אַ מאָל האָבן אַזעלכע חרפּות און בושות…" [=יהיו לך פעם מהתכשיט שלך לאזרקע כאלו חרפות ובושות].  המילה תכשיט במשמעות האירונית חדרה לעברית, ובעיקר לסלנג. ההגייה היא מלעילית ולא מלרעית. דוגמה לשימוש האירוני במילה תכשיט ביצירתו של י"ל פרץ (1852–1915) "תמונות מעולם-התוהו": "הכּוֹל יודעים את ה"תכשיט" כעוכר ישׂראל גמור, כאיש אשר בהפקירא ניחא ליה".

תעתיק מילים שאולות מיוונית

בישיבה ריג של האקדמיה ללשון העברית בענייני דקדוק, שנערכה ב-5 בינואר 1994, נקבע שמילים ממוצא יווני שהתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן, למשל פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון. על החלטות אלו חזרו בישיבה שט, שנערכה ב-29 ביוני 2009. לעומת זאת, דוד בן-גוריון פסק שכל מילה יוונית שנתקבלה בתלמוד ובה יש סמ"ך, תיכתב בסמ"ך ולא בזי"ן. מאמר זה עוסק בדרכים של דוד בן-גוריון לקדם פסיקה זו ובהתנגדות שהתעוררה בעקבות זאת. להמשיך לקרוא

יוזמה

מאמר זה עוסק במילה יוזמה ובדרכים השונות שהוצעו לקרוא אותה. אליעזר בן-יהודה הוא שחידש את המילה הזאת על משקל חוכמה. כך הוא כותב במילונו מילון הלשון העברית: "שם הפעולה ועצם המעשה שיזם איש לעשות. נהוג בדבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו גם בספרות". דוד בן-גוריון סבור שאליעזר בן-יהודה טעה במילונו בניקוד המילה יוזמה. הוא סבור שיש לנקד יִזמה בחיריק מתוך הסתמכותו על ניקוד המילים בתנ"ך. ויש לציין שבמילונו של יהודה גור מלון עברי קיימות שתי הצורות זו לצד זו: יָזְמָה ויִזְמָה. להמשיך לקרוא