המילה מגהץ נחשבת לאחד מחידושיו של אליעזר בן-יהודה. המילה חודשה על פי השורש החז"לי גה"ץ, שעניינו החלקה ויישור. בערך "מגהץ" במילונו של בן-יהודה מלון הלשון העברית הישנה והחדשה כתוב כך: "כלי ברזל מחומם לגהץ בו את הבגדים. נהוג בדיבור העברי בא"י, וכבר השתמשו בו בספרות בזמן האחרון". לפי ספרו של שלמה שבא איך אומרים זאת בעברית, בן-יהודה שמע את המילה מגהץ מכובסת מיפו ששמה פייגה פרנקל, והכניס אותה לתוך חידושי השפה העברית. כך סיפור המעשה.
במאמר זה אראה כיצד סבא רבא שלי הרב בנימין גרושבסקי עזר לרב יוחנן פרלוב ולבתו פיגא לעלות לארץ ישראל לאחר השואה. תחילה אציג את שני האישים. סבא רבא שלי, שחי בשנים 1884–1966, היה ראש ועד יוצאי ווהלין בישראל. הוא עלה לישראל ב-1933 מלוצק שבאוקראינה עם אשתו צפורה וארבעה מתוך ששת ילדיו והתיישב בתל אביב. זה מה שנכתב עליו בעיתון דבר מ-5 בדצמבר 1966: "הלך לעולמו ביום כ"ח בתמוז תשכ"ח בגיל 82, והשאיר אחריו שם טוב וזכר מבורך. היה כל השנים עסקן נאמן ובעל הליכות למופת, בלוצק עירו ובישראל, בשדה הציבוריות. נמנה עם חוג הנאמנים לרוח ישראל וידע לספוג ולעכל דעות ורעיונות ולהישאר עקבי בהשקפת עולמו. בין מארגני הקהילה הדמוקרטית בלוצק, ומהלוחמים לטובת הבלוק של המיעוטים, שהציונים לקחו חלק בו בימי השלטון הפולני; עשה למען עליית חלוצים לארץ ישראל עד שעלה הוא ובני משפחתו, שכולם השתרשו במולדת. ביושבו בישראל לא חדל מלדאוג לניצולי השואה. שלח להם עזרה מטעם ארגון יוצאי ווהלין והצליח להשיג רישיון כניסה לר' יוחנן פרלוב ובתו שנשארו בחיים. כמוהו כן רעייתו צפורה פעלו בישראל לטובת הזולת, וביתם היה פתוח לכל עולה חדש. נמנה עם ברית הציוניים הוותיקים ועם ארגון יוצאי ווהלין, פרסם שורה של מאמרים ורשימות, והיה נערץ בין כל יודעיו".
מנגל הוא כיריים שעליהם אסכלה לצלייה על גחלים. עוד פירוש הוא האירוע של צליית בשר בתנור הזה תחת כיפת השמיים. לפי מילון אבן שושן, מקור המילה מנגל הוא טורקית (mangal), ופירושה בטורקית הוא תנור נייד בצורת קערת נחושת בעלת רגליות מלאה גחלים. מקור המילה הטורקית היא הערבית. בערבית הוגים את המילה "מַנְקַל" (منقل). השורש נק"ל (نقل) משמעו להעביר, ומכאן שמַנְקַל הוא דבר שאפשר להעבירו, כלומר תנור נייד. אבל, בהגייה הבדואית הקו"ף נהגית כגימ"ל, וזאת ההגייה שאומצה בטורקית.
המילה מנגל נעשתה נפוצה בלשון העברית בעקבות שיר המנגל של יאיר ניצני, שנכתב בשנת 1986. לצפייה בשיר המנגל ראו: https://www.youtube.com/watch?v=D9rracax594. ובאותה תקופה, בשנות ה-80 של המאה העשרים, נעשה האירוע עצמו של הצלייה על האש, המנגל, פופולרי מאוד בארץ. בשנת 2005 קבעה האקדמיה ללשון העברית את המילה מַצְלֶה בתור חלופה עברית למנגל, ואת המילה מִצְלֶה בתור כינוי לאירוע החברתי שהמנגל עומד במרכזו.
תחביב הוא עיסוק מסוים שאדם עוסק בו מתוך חיבה ועניין בשעות הפנאי מעבודתו, עיסוק שלא לשם פרנסה או רווחים. עד 1955 השתמשו במילה הלועזית הובי (hobby). ובאותה שנה חידש אביגדור המאירי (1890–1970), סופר ומשורר עברי, את המילה תחביב בתור תרגום עברי להובי בסיפור שהתפרסם בספר רמת גן, שערכו ישראל אלדד ויוסף נדבה. המילה נגזרה מחבב, חובב, והיא נוצרה מתוך קרבת צלילים אל המילה הלועזית הובי. לאחר שחידש המאירי את המילה, מייד החלו להשתמש בה והתפשטה מהר. למשל, בעיתון הארץ מ-10 בנובמבר 1955 נכתב כך: "האמן או אל תאמין, לפרקלמן יש תחביב נוסף. הוא גם צייד, עוד מרומניה". אך, עדיין בסוגריים כתבו את המילה הלועזית הובי. למשל, בשאלון לעקרת בית, שהתפרסם בעיתון דבר ב-14 בספטמבר 1956, נכתב כך: "האיש יש לך תחביב (הובי) כלשהו?" המילה תחביב בשימוש רב עד היום.
למילה מגניב יש שתי משמעויות, ואלו הן: 1. פועל בצורת הווה בבניין הפעיל, ומשמעותו להכניס דבר בסתר, להבליע דרך אגב, כגון "דיבורו היה גרמנית… אלא שהיה מגניב… אמרות יידיש גרעיניות (סדן, ממחוז קצה); 2. שם תואר, ומשמעותו מלהיב, מעורר התפעלות, נפלא, כגון "לשון שבה דיזנגוף־סנטר עולה בהרבה על מרכז דיזנגוף, מפני ש'סנטר' זה הרבה יותר מדליק מסתם מרכז, אשכרה תפסו אמריקה, מגניב, מגניב" (שולמית הראבן, מטפשי הלשון). מילה זו היא בסלנג.
הסלנג מגניב חדר לעברית בסוף שנות השבעים, ונמצא בשימוש עד היום. יש בלשנים שסבורים שהמילה מושפעת מהמילה האנגלית magnificent או מהמילה הצרפתית magnifique. אבל, בועז כהן, שדרן הרדיו, שלח בשנת 1979 למדורהּ של סמדר שיר בשבועון מעריב לנוער את ההצעה להשתמש במגניב במקום במילה מדליק. בועז כהן טוען שמגניב זה התחליף האקטואלי למדליק, ושרצוי לומר על בלונדינית יפה, שהיא מגניבה בתקווה שאף אחד לא יגנוב אותה. כהן מסר שהביטוי הגיע משורה משירו של יהונתן גפן: "אם אני רואה גנב, אני נגנב איתו". אך בעיתונות הסלנג מגניב נזכר רק ב-1981. בעיתון כל העיר מ-5 ביוני 1981 כתוב כך: "התבשלו כל מיני בשרים, שעלה מהם ריח מגניב…"
בעת האחרונה יש מגמה לכתוב דוקטורט שבנוי ממאמרים. יש צורך לפחות בשלושה מאמרים שעוסקים בזוויות שונות של אותה תמה. את המאמרים יש לשלוח לכתבי עת שפיטים. במאמר זה אסביר כיצד יש לכתוב מאמר טוב, שעולים סיכויו להתקבל. את דבריי אדגים על מאמרו של שמואל בהט "'להבדיל בין קודש לחול': עיצובה של רחבת הכותל המערבי אחרי מלחמת ששת הימים ומשמעויותיו", שהתפרסם בכתב העת קתדרה, בגיליון 174 של שנת תש"ף. כדי לעמוד בדרישות של מינימום מילים למאמר, אמור המאמר לעסוק בסוגיה אחת מצומצמת, ואין לנסות להקיף נושא רחב. כבר מן הכותרת יש להבין את מטרות המאמר. ואכן, מכותרת מאמרו של בהט אנו למדים שהמאמר עוסק ברחבת הכותל (מקום) ואחרי ששת הימים (זמן).
לאבי משפחתנו הירש צבי הלוי סגל היו שישה ילדים. במאמר זה אציג את תולדות הבן מנחם הלוי סגל. מנחם הלוי סגל נולד ב-1852. הוא היה שוחט ובודק (שו"ב) בקהילת באלאגאנסק שבפלך אירקטוסק (בסיביר). לאחר מכן עבר לפולטובה שבאוקראינה. כשישב בפולטובה, חיבר את הספר משפט הזבח. בספר זה נסדרו הלכות שחיטה ובדיקה. בפולטובה היה חרש אבן. הוא עלה עם משפחתו בשנת 1899. הלוי סגל הקים את ביתו ברחוב שלום שבזי, שהיה אז מחוץ לתחום של שכונת נווה צדק. היו לו שישה ילדים. אחד מהם הוא משה הלוי סגל. משה נולד ב-1872 ונפטר ב-1959. בצעירותו היה בין החברים הראשונים של מכבי בארץ ישראל. משה היה מוותיקי תל אביב וממייסדי העיר רמת גן. הוא אף היה אחד מבעליו של בית החרושת הראשון לתעשיית מוצרי בניין ביפו, שנוסד ב-1899. משה הלוי סגל אף הקים את בית המלאכה הראשון למצבות ליד בית הקברות הישן בתל אביב. הוא היה מראשוני התאחדות בעלי התעשייה בארץ ישראל.
אלחנן סגל (אודסה 1876–וינה 1903) היה מתרגם מאנגלית לעברית ומסאי. אלחנן סגל תרגם ספרים רבים. למשל, ב-1896 תרגם את הספר על מפתן ימי הביניים מאת נ"א רובקין. ב-1890 תרגם ליידיש את הספר הרעב מאת קנוט המסון. ב-1901 תרגם את הספר היהודים בכינא מאת מרקוס אדלר. הוא אף הוציא לאור בוורשה בשנת 1899 קונטרס התדיינות בענייני הציונות, ובעיקר נגד י"א לובצקי (1872–1921), ששמו בין תקוה לייאוש. סגל בתרגומיו חידש מילים רבות בעברית, כגון מחסן, מקטורן, שרוול, שמשייה, אולר, צלם ואבנון.
סגל היה חבר נעורים של יוסף קלאוזנר (1874–1958). מגיל צעיר החל לפרסם מאמרי ביקורת ופלטונים בהמליץ ובאוצר הספרות. לרוב חתם בשם אשר זוסמן. הוא אף השתייך לחבורה קטנה של צעירים יהודים באודסה בשנות התשעים של התשע עשרה, חובבי ספרות ובעלי השכלה יהודית וכללית, שדיברו ביניהם עברית. עם החבורה נמנו יוסף קלאוזנר, נחום סלושץ, אלחנן סגל ואחיו המתמטיקאי יעקב צבי סגל, יצחק זאב ספיבקוב ויהושע דוידוביץ'. חי תחילה בוורשה מעבודות תרגום. הוא עבר מוורשה לווינה כדי לנהל את הוצאת עיתון הילדים החלוצי בעברית עולם קטן, ושם מת בדמי ימיו.
מילת השאלה איפה מורכבת מאי ומפה (אֵי+פֹּה). משמעות המילה איפה היא אַיֵּה? היכן? באיזה מקום?, כגון "וַיֹּאמֶר אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים" (בראשית לז, טו). אין להוסיף למ"ד או מ"ם למילת השאלה איפה. במקום זאת יש להשתמש במילים לאן ומאין. אין לצרף שי"ן לאיה ולאיפה. על כן, אין לומר איפה שעומדים החיילים, אלא במקום שעומדים החיילים. יש להבדיל בין אפוא לאיפה. איפה משמשת שאלה למקום העצם או הפעולה, ואפוא הוראתה אם כן, ובכן, כיוון שכך.
שסק הוא פרי ירוק-עד ממשפחת הוורדניים. פריו הצהוב המבשיל באביב נאכל חי. השם הלועזי של שסק הוא אסקדיניה או אסכדיניה, ומילה זו מקורה בערבית (إسكدنيا). מילה זו נכנסה לערבית מתורכית, ופירושה בה "עולם חדש". האקדמיה ללשון עברית החליטה לתת לפרי את השם העברי שסק על סמך הפסוק "אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי" (בבא מציעא ס, א). המילה שסק נכנסה למילון הבוטניקה של האקדמיה ללשון העברית בשנת 1946. עד שנות ה-40 היה השם הנפוץ דווקא אסקדיניה או אסקידיניה. למשל, בעיתון העולם מ-24 ביוני 1937 כתוב: "אף מוכרי התפוחים והאסקידיניות (שסקים) היינו פוגשים שם…" ואילו בעיתון הבקר מ-28 בינואר 1941 נכתב כך: "חולקו כ-1,500 שתילים מובחרים של שסק (אסקדיניה)". אפשר לראות שבעיתון מ-1937 מצוין קודם השם הלועזי, ובעיתון מ-1941 מוזכר קודם דווקא השם העברי.
נקודת ראות 