חכם בלילה

מאמר זה עוסק בביטוי חכם בלילה. מקור הביטוי ביידיש (הגייה: כאָכעם-באַליַילע). חכם בלילה הוא דיבור הלצי, וכוונתו כי רק בלילה, כשהאדם ישן, יוכל להיחשב לחכם, אבל לא בהקיץ. כלומר הכוונה היא בלשון סגי נהור לאדם טיפש. בסיפור "אַ מענה-לשון פֿון אַ שטיפמאַמע" [מענה-לשון של אם חורגת] עורך הילד היתום לקסיקון של כל קללותיה של אמו החורגת. באות חי"ת הילד מכניס את הביטוי חכם-בלילה. להמשיך לקרוא

שירים ביידיש בנושא ט"ו בשבט

להלן קובץ של שלושה שירים ביידיש, העוסקים בעצים. לנוחיות הקוראים הוספתי לכל שיר מקראה למילים קשות והפניה לקובץ קול.

לידער וועגן ביימער

עוילם-גוילם

מאמר זה עוסק בביטוי עולם-גולם. הוא ביטוי סלנג, שמקורו מהיידיש. הוא נהגה עוילם-גוילם לפי ההגייה האשכנזית, היוצרת למעשה חריזה. מקור שתי המילים עולם וגולם הוא במקרא. המילה גולם מופיעה פעם אחת במקרא, בתהלים קלט, פסוק ט"ז: "גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ;  ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם". רוב המופעים שלה במשנה, בתלמוד ובמדרשים. פירוש המילה גולם הוא דבר בלי צורה, שעוד לא נשלמה צורתו. ובהשאלה, אדם שאין לו דעת, שאינו בעל דרך ארץ. להמשיך לקרוא

עשרת הדיברות לכתיבה אקדמית

לאחר ניסיון של עשר שנים בעריכה של טקסטים אקדמיים אני מגישה לקורא את עשר העצות שלי לכתיבת תזה מנצחת. להלן העצות:

1. יש להקפיד לכתוב שאלת מחקר מתוחמת למקום ולתקופה מוגדרים ומצומצמת לתחום דעת אחד. על שאלת המחקר ראה מאמרי: https://hadarperry.wordpress.com/2016/12/18/%d7%a9%d7%90%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8/. להמשיך לקרוא

לבדי או בעצמי

ביידיש למילה אַליין יש שתי משמעויות: לבד ועצמו. למשל, ביצירה של איציק מאנגר "נעמי זאָגט גאַט פֿון אבֿרם" המילה אליין מופיעה בשני הפירושים: "איצט איז זי אַ וויסטע אַלמנה אין דאָרף,
מיט ביידע שנורן אַליין" [=כעת היא אלמנה עזובה בכפר עם שתי הכלות לבדה]; "און זי — אַן אַלמנה אַליין" [=והיא – אלמנה בעצמה].

בהשפעת היידיש יש המבלבלים בעברית בין עצמי לבין לבדי. צריך להבדיל בעברית בין שתי המילים הללו. בעצמי משמעו אני עצמי, אני גופי, היינו אני ולא אחר, כגון "ויוציאנו ד' ממצרים… הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו" (הגדה של פסח). ולבדי משמעו אני בדד, אני יחידי, רק אני, כגון "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח); "מדוע אתה לבדך, ואין איש אתך?" (שמואל א כא, ב).

בספרות התלמודית למילה בעצמו גם הוראת לבדו: "המהלך בדרך בעצמו" (ירושלמי שבת ב, ו). ואולם, בימינו אנו מבחינים בין בעצמו ובין לבדו. ויש לתת את הדעת לכך בכתיבה.

משה וגיטל כ"ץ – מראשוני חובבי ציון ברומניה

"קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (מיכה ב, יב)

משה כ"ץ היה רב, שוחט ומוהל במחמודיה, כפר קטן בחבל דוברודזה שברומניה. משה כ"ץ, שהיה מוצאו מליטא, התייתם בילדותו. בן שלוש עשרה היה משה כ"ץ כשגמר את תלמודו בישיבה והוסמך לרבנות. באותה העת בערך באה לליטא משלחת יהודים לחפש להם רב, שוחט ומוהל לקהילתם. על אף גילו הצעיר נפלה בחירתם על משה כ"ץ, והוא נענה להזמנתם ועבר מליטא לרומניה. לימים עבר לחבל דוברודזה, והתיישב, כאמור, בכפר מחמודיה. שם נוסף על תפקידי כהונתו החל גם בכתיבת ספרים על תורת הקבלה וספר על צמחי מרפא. משה כ"ץ נשא את איטה לאישה אחרי שהתאלמן מאשתו הראשונה, שילדה לו שני בנים. איטה כ"ץ הייתה ממשפחה מיוחסת. ארבע בנות ושלושה בנים ילדה גיטל:  דוד, אהרן (ראש משפחתנו), יצחק הלל, פרידה, חנה, מלכה ודבורה. להמשיך לקרוא

מיַין ירושלים

דברים שכתבתי לשיעור יידיש בנושא ירושלים:

מיַין טאָכטער הייסט כרמל אויפֿן נאָמען פֿון דער שטאָט ירושלים. כרמל איז איינער פֿון די נעמען פֿון ירושלים לויט אַ פּסוק פֿון ספֿר ישעיהו: "און דער מדבר װעט אַ פֿרוכטגאָרטן װערן, און דער פֿרוכטגאָרטן װעט פֿאַר אַ װאַלד גערעכנט װערן". די סיבות זיַינען אַז מיַין  עלטער-זיידע האָט געהייסן ירושלים. און איך בין אַ ציוניסטקע, און איך גלייב אַז ירושלים רעפּרעזענטירט דאָס גאַנצע לאַנד.

לקחת חלק

בהשפעת האנגלית (to take part) או היידיש (אָנטייל נעמען) רבים משתמשים בצירוף לקחת חלק, אך יש להשתמש בו שימוש מושכל. יש נותן חלקו, כגון נדבן, ויש לוקח חלקו, כגון יורש. ויש נותן וגם לוקח, והוא השותף: המשתתף משקיע חלקו וגם נוטל חלקו. שני ההיפוכים האלה, נתינה ולקיחה, כלולים במילה האחת – להשתתף, מפני שהמשתתף משתף את עצמו בין בלקיחה בין בנתינה. פעמים רבות משתמשים בצירוף לקחת חלק להיפוך גמור: אומרים לוקח חלק, ואינו אלא נותן חלק, תורם חלקו, כגון מתנדב, מנגן או שר בקונצרט, משתתף בעיתון בעל פה. רק בדוחק ובפלפול אפשר לטעון שגם הם לוקחים חלק, כלומר מקבלים עליהם תפקיד. אבל המילה הנכונה והניטרלית בעברית היא, כאמור, להשתתף. שאר הביטויים לפי הצורך: יַרצו, ישמיעו דברים, ישירו, ינגנו, ישחק, יופיעו בהצגה, יענו על שאלות וכדומה, ובלי לקיחת חלק.

 

הודי חמודי

שם השיר במקור היה למה. את השיר הודי חמודי כתב משה דפנא (1884–1963), משורר ומחנך, על נכדו אהוד, כשהיה בזמן כתיבת השיר בן שלוש (1942). את השיר הלחין נחום נרדי. אהוד נולד ברעננה, גדל ולמד בחברת הילדים של קיבוץ מעוז-חיים. כשהיה ילד שנא אהוד דפנא את השיר. בעת מלחמת העצמאות, כשישבו הכול במקלט, השמיעו את השיר, ומיד קם אהוד וברח החוצה אף על פי שהיישוב היה תחת הפגזה כבדה. כשהתבגר, למד דפנא לאהוב את השיר. להמשיך לקרוא

דאָס שטעטעלע לענין אין דער חורבן ציַיט

הרצאה כלשונה כמו שהועברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ז בשיעור יידיש למתקדמים בבית שלום עליכם: להמשיך לקרוא