עצות לציבור הערבי בכתיבה בעברית

רבים מהחברה הערבית כותבים עבודות בעברית לתארים מתקדמים. לעיתים הכותבים מושפעים בכתיבתם מן הערבית וכותבים עברית בלבוש ערבי. ובשל כך ברצוני להשיא כמה עצות לשיפור הכתיבה, ואלו הן:

1. לא לשכוח את מילת היחס את לפני מושא ישיר מיודע (את עונה על השאלה מה ואת מה). לדוגמה משפט שהוחסרה בו מילת היחס: "הוא התכוון להפיץ רעיון הקִדמה, הרפורמה וההתעוררות בקרב המוסלמים". רעיון הקדמה עונה על השאלה מה הוא התכוון להפיץ. לכן, חלק זה של המשפט הוא מושא ישיר מיודע. ושלא כמו בערבית, בעברית יש להוסיף את מילת היחס את במקרה הזה. לכן המשפט הנכון הוא "הוא התכוון להפיץ את רעיון הקִדמה, הרפורמה וההתעוררות בקרב המוסלמים".
2. יש להתאים ברבים את הלוואי ואת הפעלים לצורות רבים, שלא כמו בערבית שבה צורת רבים שאינו מציין בני אדם תהיה בנקבה יחידה. למשל, במשפט הזה כתוב: "אין הדבר אומר שהדת והמסורת האסלאמית חדלה להיות מרכיב דומיננטי בזירה הרעיונית". הדת והמסורת הם רבים שאינו מציין בני אדם. בטבעיות הכותב משתמש בצורת נקבה יחידה (חדלה). אך בעברית יש להתאים את צורת הפועל לצורת נושא הפעולה (נקבה רבות). ולכן המשפט הנכון הוא אין הדבר אומר שהדת והמסורת חדלות להיות מרכיב דומיננטי בזירה הרעיונית.
3. אם הנשוא הוא רבים, גם הפועל צריך לבוא ברבים אם הוא מקדים את הנשוא, שלא כבערבית. למשל, במשפט הזה הפועל ביחיד: "… למרות המדיניות הקשוחה שנהג בה הסולטאן העת'מאני ומושלי המחוזות העת'מאניים כלפי האוכלוסייה הערבית באימפריה". הפועל צריך להיות נהגו, כי הנשוא הוא ברבים (הסולטאן ומושלי מחוזות).
4. יש להקפיד לכתוב לפי המבנים התחביריים שמקובלים בעברית ולא לפי המבנים התחביריים שבערבית כדי שלא תהיה השפה עילגת. למשל, בערבית קיים המבנה ما… من, אך בעברית אינו קיים. יש במקרה הזה להחליף את הסדר: מה שאחרי מילת היחס מן יבוא ראשון, ומה שאחרי מילית מה ייהפך לפסוקית. לדוגמה, כותב כתב בהשפעת המבנה ما… من כך: "לנקות את הדת מכל מה שדבק בה מאמונות תפלות". בעברית יש להקדים את המילים אמונות תפלות ולהוריד את המילית מה. המשפט בעברית יהיה כך: לנקות את הדת מכל האמונות התפלות שדבקו בה.
5. יש להקפיד שהניסוח יהיה כמו בעברית ולא כמו בערבית. כלומר אין לתרגם מילולית ביטויים בערבית, שכן אותם ביטויים מבוטאים אחרים בעברית. למשל, הכותב כתב: "והוא רואה שזו תגובה טבעית שהערבים התחילו להפגין את הרגש הלאומי שלהם". בערבית הפועל رأى פירושו חשב, סבר. אך בעברית עדיף לכתוב סבר במקום ראה, שכן בעברית לפועל ראה אין משמעות של חשיבה. כמו כן, יש להקפיד שמילות היחס יותאמו לעברית ולא לערבית. כגון, בערבית אומרים قلق على [=דאגה], ומתוך גרירה לערבית נכתב: "הדאגה שלנו על הילדים". אך בעברית יש לכתוב: "הדאגה שלנו לילדים".