רבים מקפידים לכתוב פועל בגוף נוכחות או נסתרות בצורת תפעלנה. בעיניהם הצורה הנשים יתאספו משובשת. אך אין הדבר כך. כבר בתקופת המקרא נמצא השימוש ביפעלו לנושא ממין נקבה, ובעיקר בספרים המאוחרים: "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן" (אסתר א, כ); "תנו לה' אלוהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם" (ירמיה יג, טז). בספרות התלמודית אין הצורה תפעלנה קיימת כלל. והנה כמה דוגמאות מלשון זו: "עיניך יאירו במרור תורה; שפתותיך יביעו דעת" (ברכות יז ע"א); "הנשים יתארסו, הארוסות יינשאו" (יבמות ד, י). והוא הדין בהתאם כשהפועל בא בציווי, למשל: "שמעו את הדבר הזה, פרות הבשן" (עמוס ד, א).
אין מניעה לנקוט בצורת תפעלנה, אך כדאי להעדיף צורות זכר על נקבה לשם הקלה ולשם פשטות. יתרה מזאת, בהעדפת צורות זכר אנו נמנעים מטעויות, שהרי הצורות תפעלנה ופעלנה בגזרות ל"ה, ל"א, פ"י, ע"ו ובכפולים הן מן הקשות שבצורות הלשון. גם אחד העם מחזיק בדעה שיש לפשט את הכתיבה. במאמרו הלשון ודקדוקה (מתוך לשאלת הלשון, ב) הוא עוסק בנושא זה ומציע שם שצורת תפעלנה תהיה נהוגה במליצה וצורת יפעלו בפרוזה רגילה. להלן דבריו: "בדקדוק החדש הזה יהיה כתוב, למשל, כי העתיד לרבּוֹת נסתּרוֹת הוא עתה בעל שתי תמונות : תפעלנה או יפעלו, וכי הראשונה נהוגה יותר במליצה, והאחרונה בפרוֹזא פשוטה".
תגובות
תודה רבה. גם על ששברת סוף-סוף את השתיקה.
רב תודות. מעניין איך הסיומת באל"ף יצאה/יוצאת לגמרי מן השימוש. בציטוט שהבאת מן אחד העם הוא מאיית את המילה "פרוזה" עם אל"ף בסוף "פרוזא".
גם האקדמיה אישרה זאת.