תירס הוא תבואת קיץ ממשפחת הדגניים. מקורו של התירס במרכז אמריקה. עם גילוי יבשת אמריקה הופץ השימוש בתירס לכל חלקי העולם. ב-1561 התפשט התירס מספרד לאיטליה. משם עבר לתורכייה ולמזרח הקרוב. השם המדעי של התירס הוא Zea mays. עם הבאת התירס לאירופה הובא איתו השם מאיס, שבו מכונה השם בפי תושבי פרו או האיטי. השם מאיס נקלט בשפות אחדות: ספרדית, גרמנית, הולנדית, צרפתית, אנגלית ועוד.
אחד השמות לתירס הוא קוקורוזה. מקורו בשפה הספרדית – Cucurucho. פירוש המילה הוא קובע סוכר, כלומר גוש סוכר בתבנית של קונוס. השם הזה ניתן כי אשכול התירס דומה לחרוט. מכאן השם נכנס גם לרוסית וגם ליידיש (קוקורוזע). למשל, בעיתון הצפירה מ-21 במרס 1900 נכתב חטי-תירס ובסוגריים קוקורוזע. בבולגרית מכונה התירס צארביטצה, שפירושו קיסרית או מלכה, בגלל חשיבותו של הצמח במשק החקלאי. ואילו בגרמנית מכנים את התבואה הצהובה בשם חיטה תורכית (Türkische Weizen), וכך גם ביידיש – טערקישע ווייץ. הסיבה היא שהצמח הובא בימי הביניים מספרד לתורכייה, ומשם נפוץ באירופה. זאת ועוד, הערבים מכנים את התירס דורה צפרא [=חיטה צהובה]. ומכאן, אחד השמות של התירס בעברית הוא דורה צהובה. למשל, בעיתון דבר מ-27 בנובמבר 1953 כתוב: "עי"כ נוכל לגדל זרעים חדשים: דורה צהובה (תירס)".
בספר הטבע ראשית לימודים, שכתב ברוך לינדא במאה ה-18, כתוב בערך תירס: "חטי טורקיא – הוא מין תבואה אשר זרעונים שלו המה ממראה צהוב עגול… כל צמח ממנו יש לו שלוש מגדלים, ובכל מגדל או שבולת יהיו מאתיים וארבעים זרעונים מדובקים…" כך נקבע בעברית השם חטי תורכייה לצמח. אבל בתנ"ך כתוב: "בְּנֵי יֶפֶת–גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל; וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס" (בראשית ב, י; דברי הימים א, א). לפי זה, התירס במקרא הוא שמו של אחד מבני יפת. תרגום יונתן מוסר את השמות כמו שהם בלי פירוש כלשהו. אבל בדברי הימים, שֶבו מובאים שוב אותם השמות, מפרש התרגום את השם תירס תרקי. וגם בגמרא ביומא דף י' עמוד א כתוב: "תירס פליגי בה ר' סימאי ורבנן, ואמרי לה רבי סימון ורבנן – חד אמר זו בית תרייקי, וחד אמר זו פרס". ולפי זה, אם תירס הוא תורכייה, הרי אפשר לקרוא למאיס חיטי תירס מקום חיטי תורכייה. לדוגמה, בכתבה שהתפרסמה בעיתון הארץ מ-11 בינואר 1932 כתוב כך: "גם השנה נזרעו רק 1450 ד. חטה ושעורה, אלף ד. חציר באדמת שלף, ושטח גדול הוכן למזרע חטי תירס". ובמרוצת הזמן קוצר השם מחטי תירס לתירס בלבד. וכך קיבל הצמח את שמו בעברית.
נקודת ראות 
תגובות
תודה רבה! מעניין מאוד. התירס טיפוסי לאחת התרבויות הגדולות, שהתפתחה באמריקה הלאטינית. שלושה סוגים של דגנים מאכילים קבוצות שונות של בני אדם מאז תחילת החקלאות: האורז, החיטה והתירס. ואולי יעניין אתכם, שלתירס קוראים בצורות שונות במדינות דוברות ספרדית: Maíz:mazorca (Colombia), elote (México), choclo (Chile, Perú, Uruguay, Argentina y Ecuador) y jojoto (Venezuela).ושמות אחרים, כגון: danza, maíz, mijo, millo, oroña, panizo, zara. ריבוי השמות אינו מפתיע מאחר שהתירס היה והינו המזון העיקרי בכל המדינות שבמערב אמריקה הלאטינית, מפרו ועד מכסיקו.
הכתבה על התירס מאלפת. נהניתי מאד לקרוא אותה.
תודה על כל ההערות.