גפרור

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר הספרים בסוף המאה ה-19. מקור השם הוא מהתקופה שֶבה ראש הגפרור הכיל גופרית בתור חומר מתלקח. וכבר בתחילת המאה ה-20 היה נפוץ השימוש במילה גפרור. למשל, בעיתון הזמן מ-14 בדצמבר 1905 נכתב כך: "חפצתי לראות את מלאך-המות של 'בית קברות' זה ואבעיר גפרור". אך בתחילה השם שניתן לאותם מקלות היה עצי גופרית על פי המונחים המקבילים בשפות לעז. לדוגמה, בעיתון עברי אנכי מ-13 בספטמבר 1867 נכתב כך: "וכאשר לכדו אותו לקחו עצי גפרית (צינד העלצבען) וקשרו אותם בכנפיו והציתו אותם באש".

זאב יעבץ ((1847–1924), סופר, היסטוריון ואיש חינוך, הציע לגפרור את השם צִתָּה על פי הכתוב בתלמוד הבבלי: "ר' זירא מצתת צתותי" (שבת קיט א). ופירוש רש"י על אתר הוא "מצית האור בעצים דקים". הצעה זו אף הופיעה בספרות ובעיתונות. למשל, בעיתון דבר מ-30 במרס 1934 נכתב כך: "הצתיות האלה נקראו בשם 'עצי גפרית' והצד הטוב שבהן היה שהיו ניצתות בכל שטח-חיכוך". אליהו ספיר, איש חינוך וחבר ועד הלשון (1869–1911), הציע את השם אלית על פי לשון המשנה על הדלקת עצי המערכה במזבח: "וריוח היה בין הגיזרים שהיו מציתין את האליתא משם" (מסכת תמיד). ואילו אליעזר בן יהודה כתב במילונו מלון הלשון העברית מדלק. כך כתב בערך זה: "דבר שמדליקים בו אש, כעין בדים קטנים של עץ מצפים בקצה אחד בחמר מתלהב בחכוך. נהוג בדבור העברי בארץ ישראל והשתמשו בו כבר גם בעתונים ובספרות". ואף השתמשו בשם זה. למשל, בעיתון ההשקפה מ-29 ביוני 1906 כתוב: "התלמיד היה קצר קימה, זריז, כחוש, כמו קיסם של מדלק".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: