תורת המזגים והליחות

הבסיס של הרפואה הקלסית הייתה תורת המזגים והליחות. על פי תורה זו, בכל בעלי החיים ובכללם האדם קיימים ארבע ליחות יסודיות: ליחה אדומה, ליחה לבנה, מרה צהובה ומרה שחורה. הליחה הצהובה חמה ויבשה; הליחה האדומה חמה ולחה; הליחה הלבנה קרה ולחה והליחה השחורה קרה ויבשה.

 

הליחות מבטאות את מזגו ואת אופיו של האדם וכן הן מורות על התנהגותו מבחינה פיזית ונפשית. המזיגה בין הליחות והרכבן היחסי בגוף משתנים מאדם לאדם, ומכאן ההבדלים בין המזג (טמפרמנט) של אדם אחד לזה של משנהו; יש מהם פלגמטים (אדישים ואיטיים באופיים), כולריים (רגזנים) או מלנכוליים (נוטים לדיכאון).

 

הבריאות מבוססת על איזון הולם בין ארבע הליחות ותכונותיהן, והמחלות נגרמות מהפרת האיזון ביניהן. הטיפול הרפואי בעיקרו נועד להחזיר את האיזון לגוף האדם. הדבר נעשה באמצעות מזונות וחומרי מרפא או תכשירים רפואיים שיגרמו להרקה, היינו להרחקת הליחות המיותרות. לדוגמה, לריפוי מחלה שנגרמת מעודף ליחה אדומה נהגו להקיז את דמו של החולה כדי להחזירו לאיזון. ליחות רעות אחרות אפשר לסלק בדרכים טבעיות עם ההפרשות: השתן, הצואה, הזיעה ודם הווסת או באמצעות פעולה יזומה: חוקן או גרימה להקאה או ליריקה.

 

שיטות הטיפול האלה היו קיימות עד למאה השש-עשרה באירופה ועד למאה העשרים בארץ-ישראל. הוכחה לכך אפשר למצוא בסיפורו של שמעון מטביוב מכפר-תבור. המספר מעיד שנעשה לו חוקן כדי להוציא רעלים מגופו. הסיפור אירע בשנות העשרים של המאה העשרים, והוא לקוח מתוך הספר כשסבא היה ילד: סיפורי ותיקים מכפר תבור: "באחד מימי הקיץ קטפתי משיח הצבר שליד ביתי 'סברס', גלגלתי אותם בחול, (כדי שירדו מרבית הקוצים), רחצתי, קילפתי והתחלתי לזלול…. לא חלפו שעתיים וכאב בטן עז תקף אותי… כשראתה אמי כי מצבי לא משתפר, הלכה להזעיק את הרופא. למרבה הצער, יום זה לא היה יום ביקורו. הוא עמד לבוא רכוב על חמורו רק בעוד שלושה ימים. בצר לה פנתה אמי אל הרוקח, והוא המליץ לעשות לי חוקן".

 

מאחר שלכל אדם איזון ליחות ייחודי, גם הטיפול במחלה צריך להיות ייחודי, וכל אדם טופל לפי מזגו האישי. לשם כך היה על הרופא המיומן לקבוע תחילה את מזגו של החולה בעת הטיפול. לאחר מכן היה עליו לאבחן את ההפרעה באיזון שבין הליחות ולהתאים לחולה תרופות בעלות תכונות נגדיות כדי להחזירו לאיזון המתאים. משום כך סווגו גם חומרי המרפא והמזונות לפי תכונות היסוד (חם ולח, חם ויבש, קר ולח וקר ויבש). הרפואה הקלסית, למעשה, לא הבחינה בין מזונות ובין סממני מרפא מובהקים.

 

חומרי המרפא הקדומים הופקו מן הצומח, מן החי, מן המחצב וממקורות אחרים וחולקו לשתי קבוצות עיקריות: תרופות נפרדות (פשוטות) ותרופות מורכבות. הרפואה הושתתה על הריפוי באמצעות חומר המרפא הבודד (הנפרד). אם לא היה די בתרופה נפרדת כדי להתגבר על המחלה, נעשה שימוש בתרופה מורכבת, שהיא הרכב של כמה חומרי מרפא נפרדים. השימוש בחומרי מרפא מורכבים נועד בעיקרו לטפל במחלה מורכבת ובגורמיה השונים באמצעות סממנים אחדים שפעלו בו-בזמן ובמשולב.   

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: