90 שנה לסרט העברי ולתעשיית הקולנוע בישראל

ב-17 בפברואר יוקרן בסימנטק תל-אביב הסרט "90 שנה לסרט העברי ולתעשיית הקולנוע בישראל". הסרט מציג את הדמויות החשובות בתעשיית הקולנוע מראשיתה, יעקב בן דוב (1968-1882), נתן אקסלרוד (1987-1905), חיים הלחמי (1979-1902) וברוך אגדתי (1976-1895), ואת הסרטים הבולטים שצילמו והפיקו, יהודה המשוחררת (1918), ארץ ישראל המשוחררת (1919), שיבת ציון (1920), אביב בארץ ישראל (1928), כפר ילדים  (1930), ויהי בימי (1932), זאת היא הארץ (1935), פגע רע (1937).

            סנונית הקולנוע הראשונה בארץ-ישראל היה עקיבא אריה וייס (1947-1868). עקיבא אריה וייס יזם את ייסוד אגודת אחוזת בית, שהקימה את העיר תל-אביב. הנחת היסודות לאגודה הייתה פעילתו החלוצית הראשונה בארץ-ישראל, ובעקבותיה הגשים עוד מפעלים חלוציים, שהצד השווה שלהם הייתה גאולת הארץ ובניינה. אחד המפעלים האלה הייתה הקמת חברת "אורה חדשה" (1914), שהיא חברת הסרטים הראשונה בארץ-ישראל. המטרה של החברה הייתה להיות עיניים ליהודי הגולה, שלא יכלו או שלא רצו לבקר בארץ, כדי להראות להם ממראות הארץ. הסרט הראשון שהפיקה החברה הוקרן בקולנוע עדן. פעילות החברה הופסקה, ככל הנראה, בגלל מלחמת העולם הראשונה.

            אחד מחלוצי הקולנוע היה סבא רבא שלי, ירושלים סגל. תיעוד רב על תעשייה הקולנוע בארץ-ישראל ועל בתי הקולנוע שהוקמו בארץ-ישראל לפני קום המדינה אפשר למצוא בספרו ירושלים בתל-אביב. ירושלים סגל נולד ב-1898 בעיר אירקוטסק שבסיביר. בהיותו בן 15 עלה ארצה ולמד תקופה קצרה בגימנסיה הרצליה. הוא הפסיק את לימודיו בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשגורשו יהודי תל-אביב מהעיר. בעקבות הגירוש עבר להתגורר עם משפחתו בכפר-תבור. כשהגיע הצבא הבריטי לארץ, התגייס לגדוד העברי הארץ-ישראלי ונפצע במהלך שירותו.

            לאחר המלחמה התווה סגל לעצמו שני מסלולי חיים: תעשיית הסרטים ופעילותו בכוח המגן. במאמר הזה אתמקד בפעילותו בתור מתרגם סרטים ובתרומתו לתעשיית הקולנוע הארץ-ישראלית. בשנת 1922 עבד סגל בכמה עבודות בו-בזמן בשל המצב הכלכלי הקשה ששרר באותה תקופה בארץ. אחת העבודות הייתה סוכן של מפיץ סרטים. בשל הקשר שנוצר בין סגל ובין הבעלים של הראינוע "עדן" עקב עבודתו זו, היו הוא ואשתו מקבלים הזמנות לצפות בסרטים חינם. הסרטים היו אז אילמים, ובמקום שבו היה נדרש דו-שיח הופיעה שקופית, ובה הטקסט של הדו-שיח. מכיוון שהיו הסרטים מגיעים ממצרים, שבה שלטה השפה הצרפתית, היו השקופיות בשפה זו. הואיל ואשתו, אסתר סגל, לא ידעה צרפתית, היה ירושלים מתרגם לה. הצופים מסביב הטו אוזן, ולבקשתם החל סגל לתרגם בקול רם. לאחר שבשלב מסוים מצא סגל את עצמו צועק את התרגום,  החליט לעבור לתרגם בכתב. וכך החל את עבודתו בתור מתרגם סרטים והתעסק בה רוב ימי חייו. הוא תרגם בעיקר מן השפות האנגלית והצרפתית.

בקיץ 1927 הגיע אל ירושלים סגל נתן אקסלרוד, צלם ראינוע, עם רעיון להפיק את סרט הראינוע העלילתי העברי הראשון. לאחר שהשתכנע סגל כי אקסלרוד יודע לצלם, הקימו השניים יחדיו סטודיו לצילום ששמו "מולדת". הסטודיו הפיק סרטי תעודה וסרטי פרסומת. כשרכש הסטודיו מספיק ניסיון, הוחלט להתחיל לצלם את הסרט שהציע אקסלרוד, ששמו היה "החלוץ". עלילת הסרט תיארה את חייו של חלוץ רעב ללחם, הפוגש בת איכר יפהפייה, ומגשים את חלומותיו. את הפקת הסרט מימן סגל, נתן אקסלרוד היה הצלם, והבמאי היה אלכסנדר פן (1972-1906). הסרט צולם בעיר רחובות, ולכן סגל, שהיה עסוק בעבודתו בתור מתרגם, לא היה מעורב  בהתקדמותו. משהתפנה והגיע יום אחד לאתר הצילומים, התברר לו כי הצוות, שהיה אמור לצלם את בת האיכר רוכבת על סוסה אצילה, מצלם אותה על סוסת עבודה, הנמצאת בהריון מתקדם. חוסר הרצינות שראה הרתיח אותו, והוא החליט להפסיק את הצילומים של מה שאמור היה להיות הסרט העלילתי העברי הראשון. לתואר הזה זכה לבסוף סרטו של אקסלרוד "עודד הנודד".

הסטודיו "מולדת" המשיך לעבוד בהפקת סרטי תעודה, כגון הקמת נתניה והנחת צינור נפט בחיפה. ב-1933 קיבל ירושלים סגל את נציגות העיתון "שיקגו דיילי ניוז" בארץ. הוא צילם על פי דרישתו אירועים שונים, כגון ביקור נסיכה מאנגליה וישיבת הוועד הערבי העליון. בשנת 1934 החליטו ירושלים סגל ונתן אקסלרוד להיפרד, והסטודיו "מולדת" נסגר.