תואר הפועל הוא מילה שמתארת את הפועל – אופן הפעולה, זמן הפעולה, מקום פעולה וכדומה, כגון היטב, לאט, בחזקה, הנה, היום. מאמר זה עוסק במיקום של תוארי הפועל במשפט. יש תיאורים שבאים לפני הפועל או אחריו, ויש תיאורים שפותחים את המשפט או חותמים אותו. מכל מקום, תואר הפועל לא יחצוץ לעולם בין הנושא ובין הנשוא.
תוארי הפועל האלה יבואו לפני הפועל:
1. בטרם – אין באה שי"ן אחרי מילה זו. להלן דוגמאות מספר: כבֹאכם העיר כן תמצאון אֹתוֹ בְּטֶרֶם יעלה הבמתה לאכֹל (שמואל א ט, יג); השׁע ממני ואבליגה בְּטֶרֶם אלך ואינני (תהלים לט, יד );
2. עתה זה (ולא זה עתה) – "הנה עתה זה באו אליי שני נערים (מלכים ב ה, כב); "עתה זה ידעתי כי איש אלֹהים אתה" (מלכים א יז, כד).
3. הנה זה – "וישכב ויישן תחת רֹתם אחד והנה זה מלאך נוגע בוֹ" (מלכים א יט, ה); "ופחד פתאום הנה זה נופל עלינו" (י"ל פרץ, דוד פרישמן).
4. כבר – "ושבח אני את המתים שכבר מתו" (קהלת ד, ב); "כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ" (ברכות סג); ובשערות הבכירה כבר תציץ לבנה" (למי אבן, ח"נ ביאליק).
5. עדיין – "ועדיין לא הגיע זמנכם לִפָּטר מן העולם" (שבת נה, ב); "והוא, הגדול ממני בשנה או בשנתיים, עדיין ישב בבית-אבא" (אורי ניסן, י"ח ברנר); "עדיין לא נחה דעתם של חכמים בזה" (שאלת הלשונות בישראל, ח"נ ביאליק).
תוארי הפועל האלה יבואו אחרי הפועל:
1. לגמרי – "ושנתי הטרופה חלפה לגמרי" (בגנים, א"נ גנסין); "עלינו לחדול לגמרי" (רשמי שעה, י"ח ברנר); "האגף השמאלי ניער את כפיו לגמרי מחלוקה זו" (קטעי זיכרונות, זלמן אפשטיין).
2. תמיד – "וְנָחֲךָ ה' תמיד והשביע בצחצחוֹת נפשך" (ישעיהו נח, יא); "רצון הוריו היה מתנגד תמיד לרצונו" (קדיש יתום, יהודה שטיינברג); "בכלל נראתה תמיד מעין חדווה על פניה כשראתה אותו" (מחניים, מ"י ברדיצ'בסקי).
3. לחלוטין – "… היה שנייסר טורח ומבטל לחלוטין את האליל האולימפּי" (מסביב לנקודה, י"ח ברנר); "נדמה לי שכמה משומעינו הופתעו לחלוטין לשמע הסברותינו" (יומן ירושלים, חיים ארלוזרוב); "אבל הם מזיקים לחלוטין" (אירוניה, נחום סוקולוב).
חשוב לציין שבמשפטי שלילה יש לנקוט את תוארי הפועל כְּלָל או כְּלָל וּכְלָל, שאדון בהם להלן.
תוארי התואר האלה יבואו בסוף המשפט:
1. כלל – "אני לא הייתי מצטער כלל" (לזיכרון, א"ד גורדון); "וכשאני לעצמי אף איני מאמין בדבר כלל" (מחשבות ומעשים, אלחנן ליב לוינסקי); "כי שאלות כאלה אין להן מקום כלל" (החסידות כמו שהיא, משה ליב ליליינבלום).
2. כל עיקר – "אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר" (ביצה ג, ד); "אין לנוכרי כרם רבעי כל עיקר" (פיאה לד, ז) "ולפעמים לא יכירו היחיד כל עיקר" (על אם הדרך – חזיונות עם, מ"י ברדיצ'בסקי).
תוארי הפועל האלה יבואו בתחילת המשפט:
1. כלל וּכְלל – גם תואר הפועל הזה מראה על שלילה מוחלטת, כגון כלל וכלל לא ראיתי אותו.
2. עוד – "עוד זה מדבר וזה בא"; "אבל עוד הוא בחצר, בטרם יעזוב את המגרש, והאנשים מיהרו אחריו להשיבו" (המקושש, דוד פרישמן); "הן עוד היום גדול לא עת היאסף המקנה" (בראשית כט, ז).
תגובות
על המפעל החשוב שהינך ממסדת כאן.
שני דברים מפריעים לי ברשימה הזו.
מדוע רוב המובאות בעברית מקראית, (ומיעוטן בעברית ארכאית)? האם אין די דוגמאות בעברית מודרנית או שהעברית המודרנית אינה תקינה דיה לטעמך?
זה מוביל אותי לשאלה הבאה: האם יש הגיון כלשהו בחלוקה הזו? אם אין, אני לא רואה טעם להתעקש על הסדר "התקין". לא הייתי מצטער בכלל אם היינו שוכחים את הכלל שאומר שצריך לשים את המילה "כלל" בלי ב' לפני המילה מצטער.
איך אפשר לדעת מתי לשים מילה מוסימת בחלק מסוים ?
תודה 🙂
זהה לסדר המילים בדיבור, אם הדיבור, כמובן, תקין. הסדר המקובל הוא נושא-נשוא-מושא. בעברית אין כלל נוקשה באשר למיקום האיברים. אפשר להציב את המושא בראש המשפט או כל תואר פועל אחר. אם יש סייגים מסוימים, תוכלי לקרוא עליהם באתרי.
באשר לשאלה של אסף, איני פוסלת את העברית המודרנית. הלוא אני בעצמי דוברת בה. אני מעדיפה לתת דוגמאות מן הספרות הכתובה ולא מן המדוברת כדי לחזק את דבריי.
בעברית מודרנית, בא גם בא תה"פ בין הנושא לפועל.
הבעיה היא שאת הולכת לפי תקנים לשוניים שלצערי עדיין נהוגים אצל כמה עורכי לשון ומלמדיה.
איזה מין מפעל חשוב הקמת פה, אני תמה.
את לועסת כללים שדוברי העברית הספיקו להקיא.
להדר – אני דווקא אוהבת את הדוגמאות שאת בוחרת.
לקרוא אותן זה כמו לנסוע בזמן.
ולאסף – דקדוק הוא תמיד קצת שרירותי ופורמליסטי ומשומר עם מגע מסוים ומוגבל עם המציאות. זה היופי שלו. גם כשרוצים לשמור עליו וגם כשרוצים לשבש ולפרוע
יש בינינו כאלה שאינם מבדילים בין עברית מודרנית לבין עברית מדוברת. אלה צריכים ללמוד להבדיל בין עברית נכונה, גם אם היא "סלנגית", לבין שגיאות גסות בעברית הכתובה והדבורה גם יחד.
ביקרתי שוב בפוסט הזה כיוון שאני עובר על תרגום שלי לטקסט קלאסי ורציתי להיזכר האם המילה "תמיד" באה אחרי או לפני או באמצע. תודה הדר על הזמינות בבלוג החדש.
מצד אחד התחשק לי שהפסוק בשירה קלאסית יהיה "תקין". מצד שני העובדה שאני בתור דובר ילידי בקיא מאוד בעברית מודרנית לא מרגיש בהבדלים בין תקין ולא תקין מעידה יותר על הבעיה של חוקי הדקדוק מאשר על בעיה אצלי. לא?
הדר, תודה על ביאורייך מאירי העיניים 🙂
אני רוצה לכתוב על דבר-מה שהוא "לא לחלוטין עקבי" במובן זה שהוא אינו לגמרי עקבי. במצב זה – לא לחלוטין יבוא לפני הפועל, ולא אחריו, נכון? שהרי לא עקבי לחלוטין משמעותו לגמרי לא עקבי. האם אני צודקת?