נוסחאות לשון בהגדה של פסח

הדרך הרצויה לטפח את הלשון היא קריאה במקורות, ובייחוד בטקסטים השייכים ללשונות המופת, קרי לשון המקרא ולשון חכמים. מתוך ההגדה של פסח אפשר ללמוד רבות על דרך הניסוח התקינה בעברית. להלן כמה נוסחאות לשון המדגימות את הדברים:

1. "לא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבודו וּבְעַצְמו".

  • במשפט הזה אנו מתוודעים לדרך השלילה והמיעוט: לא ולא ולא, אלא…
  • מן הדברים האלה עולה שלפי העברית משתמשים ביו השאר בְעל ידי כשמבקשים להדגיש את עושה השליחות.
  • רבים רבים דשים במילה הבין-לאומית אישית. ההגדה חושפת אותנו לביטוי העברי בעצמו. מומלץ לגוון בניסוחים שלנו ולא רק להשתמש באותה מילה.

2. "אִלוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן דַּיֵינוּ".

  • לספק את הצרכים היא הצורה העברית, והביטוי לענות על הצרכים משובש, ומקורו בלעז.

3. מן ההגדה אנו למדים על ההבדל בין לומר ובין להגיד. להגיד פירושו לספר מעשה, ואילו לומר פירושו להשמיע מילים. ולכן בהגדה כתוב "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיום הַהוּא", שכן אנו מחויבים לספר ביציאת מצרים ככתוב: "וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבונִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יודְעִים אֶת הַתּורָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם".

4. "וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבותֵינוּ וְלָנוּ"

  • מכאן אנו למדים שצורות הלשון והיא זו ש… או והוא זה ש… פסולות.

5. "וְאִלּוּ לא הוצִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעה בְּמִצְרָיִם".

  • הצורה אילו היא צורת תנאי בטל בעברית. יש להבדיל בינה לבין הצורה אִם, המורה על תנאי קיים.

6. ההגדה מלאה ביטויים המורים על ההטעמה והמסקנה. להלן כמה דוגמאות:

  • צא ולמד – "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂות לְיַעֲקב אָבִינוּ: שֶׁפַּרְעה לא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקור אֶת הַכֹּל".
  • מלמד ש… – "מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם".
  • אמור מעתה: – "אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות".
  • תלמוד לומר – "יָכול מֵראשׁ חודֶשׁ? תַּלְמוּד לומַר בַּיום הַהוּא. אִי בַּיום הַהוּא יָכול מִבְּעוד יום? תַּלְמוּד לומַר בַּעֲבוּר זֶה − בַּעֲבוּר זֶה לא אָמַרְתִּי, אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָה וּמָרור מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ".

7. "עַל אַחַת כַּמָה וכַּמָה, טובָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקום עָלֵינוּ".

אנו לומדים שני ביטויים מפסוק זה:

  • הביטוי על אחת כמה וכמה – פירושו בוודאי ובוודאי, לא כל שכן.
  • הביטוי כפול ומכופל – פירושו גדול פי כמה וכמה.

8. "אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּות שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים, וְאֵלוּ הֵן":

  • מפסוק זה עולה שכאשר יש מספר לדברים ובאים לפרט אותם, מומלץ להקדים את המספר.

לנימת סיכום אני מאחלת לכל הקוראים חג פסח שמח וכשר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • dudu  On 28 במרץ 2012 at 10:12 PM

    אהבתי והשכלתי
    תודה.

  • יהושע וולדמן  On 28 במרץ 2012 at 11:26 PM

    קורת רוח מרובה מאמרך הוא לי.

    אמור מעתה, כמה רב המרחק מלשון בארות מקורותינו ועד "חבל על הזמן" של היום…

  • יהושע וולדמן  On 28 במרץ 2012 at 11:42 PM

    בוודאי או וודאי?

  • Zvika Agmon  On 30 במרץ 2012 at 11:58 AM

    תודה רבה.
    לעניות דעתי, וממה שאני זוכר מגרסא דינקותא, יש לומר "כל שכן" (= על אחת כמה וכמה, למשל), ולא בשלילה. בגמרא, כאשר השתמשו בביטוי הזה, הוא בא כשאלה. מכיוון שאין בגמרא סימני פיסוק – נוצרה השגיאה הנפוצה והמקובלת כל-כך. לכן, כאשר מתוארות השיטות שלפיהן התורה נדרשת, נאמר "…ומכל שכן."
    חג שמח.

  • שרה רז  On 13 באפריל 2014 at 7:56 PM

    תודה,
    מעניין מאוד. אין ספק שאשאל את הילדים מה פירוש 'תלמוד לומר' וכך הם ישכילו מעט, אם ירימו ראשם ממסך האייפוד ו הסמארטפון.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: