חנות וברבים חנויות

המילה חנויות היא מילה יחידאית במקרא, והיא מופיעה בירמיהו לז, טז. השורש של המילה הוא חנ"ה. במקרא פירוש המילה הוא מקום חניה או משמר. מצודת ציון כותב על אתר: "הם המקומות שמוכרין שם סחורה וכל ממכר וידוע הוא בדרז"ל". רד"ק כותב על המילה בחיבורו ספר השרשים: "ומהשרש הזה והענין הזה 'אל בית הבור ואל החֲנֻיּות' (יר' לז, טז), והלשון הזה ידוע בדברי רבותינו ז"ל (פס' לא ע"ב): 'חנות של ישראל ומלאי של ישראל' ונקרא כן לפי שחונים שם האכסנאים". בלשון חכמים הכוונה היא לחדר שמונחים בו סחורות רבות למכירה לפי הצורך, כגון "לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו" (בבא בתרא ב ג). ובעברית החדשה בהשפעת היידיש חנות היא כינוי למִפתח המכנסיים הקדמי, הנרכס ברוכסן או בכפתורים.