סמיכות מפורקת

מאמר זה עוסק בשימושים הנפוצים בעברית בסמיכות מפורקת. סמיכות היא צירוף שמות מהודק, שאינו נפרד על ידי שום מילה או אות חוץ מה"א הידיעה. השם הראשון הוא נסמך, והשני הוא סומך. סמיכות מפורקת נוצרת כאשר מילת היחס של מפרידה בין הנסמך לסומך, כגון הבית של הנשיא. הסמיכות המפורקת מיוחדת ללשון חז"ל. רצוי שלא להפריז בשימוש במילת היחס של, ויש להשתמש במידת האפשרות בצורת הסמיכות הקצרה והברורה, ולפיכך אין לומר שירות של חובה, נאומו של הנשיא, אלא שירות חובה, נאום הנשיא.

השימוש ב"של" הוא לרוב במקרים האלה:

1. כשיש שני נסמכים או יותר, כגון הבית והעלייה של שניים; זיכרון ומלכות ושופר של פורענות.

2. כשתואר מפריד בין הנסמך לסומך, כגון כור אחד של חיטים במקום כור חיטים אחד; שורה של חמש גפנים; הצד המערבי של הבית; הביסוס האידאולוגי של הציונות.

3. כשהנסמך הוא שם מורכב, כגון השקפת העולם של פלוני; שירי בית המדרש של ביאליק, או כשהסומך הוא שם מורכב, כגון נכסים של בני ברית, או שגם הסומך וגם הנסמך הם שמות מורכבים, כגון תפילת השחרית של יום הכיפורים; שיחת חולין של תלמידי חכמים.

4. כשהנסמך מראה על סוגו של הסומך, או על תכונתו או על בעלותו, כגון מלבוש של שבת; מלבוש של חול; חיקוי של התבטלות; חוט של חסד; דברים של טעם.

5. כשהנסמך הוא שם לועזי שאינו בא בצורת הסמיכות, כגון האידאולוגיה של המפלגה, האסטרטגיה של צה"ל.

6. כשהמדבר או הכותב מעוניין משום מה להדגיש את השם במיוחד, כגון מצא כיכרות של נחתום – ולא של בעל בית – הרי אלו שלו; התורם חבית של יין ונמצאת חבית של חומץ.

7. כשיש חשש לאי-הבנה, כגון גן הבית הגדול והיפה. אין יודעים אם התארים הגדול והיפה נוגעים לגן או לבית, ולפיכך יש לכתוב בבירור הגן הגדול והיפה של הבית או הגן של הבית הגדול והיפה.

ובעניין הזה, כשמצטרפים יחד כינוי רומז (זה, זאת, זו, אלה, אלו, אותו, אותה, אותם, אותן) ויחס הקניין (המילה של או צירוף סמיכות), מוטב שלא ליידע בה"א, כי יש כאן גודש של יידועים, יידוע על ידי כינוי רומז ויידוע על ידי יחס הקניין, ומוטב אפוא שלא לגדוש את הסאה ולא להוסיף גם יידוע בה"א הידיעה. לכן מוטב לומר, למשל, המלצנו להשתדל להגיע אל ציבור זה של עורכי דין ותיקים, ולא לומר "המלצנו להשתדל להגיע אל הציבור הזה של עורכי הדין הוותיקים".