משמעויות המילה נשף

מאמר זה עוסק בשינויים החלים במשמעויות של מילים בעברית. המאמר מתמקד במילה נֶשֶׁף. למילה נשף בעברית הקלסית יש שתי משמעות הקשורות לזמן, ואלו הן: א. הזמן שאין בו אור השמש, כגון "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה" (משלי ז, ט); ב. הבוקר לפני עלות השחר, כגון "אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף" (איוב ז, ד). אבן עזרא כותב כך על המילה נשף בפירושו הקצר לשמות טו, י: " ויתכן להיותם שניהם מגזרת נשף, כי שני נשפים הם: נשף אחר שקוע השמש, ונשף – טרם שתזרח". ייתכן שהמילה קשורה לפועל נָשַׁף, שמשמעו הוציא רוח מקרבו, שכּן בלילה נושבות רוחות.

בעברית החדשה החלו להשתמש בביטוי נשף חשק בהוראה של מסיבה חגיגית הנערכת בערב לצורך התרמה, לציון אירוע מסוים וכדומה. לדוגמה, י"ל פרץ כותב בחיבור עבדים היינו? "אילי הכסף (שמם וזכרם) התעוררו ויערכו נשף-חשק, למלאות חסרונה של איזו קופה של צדקה…". משמעות זו התקבלה בהשפעת הכתוב בישעיהו כא,ד: "תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה". אבל בספר ישעיהו הכוונה היא ללילה שבו חושקים ומתאווים לערוך בו משתה. לדוגמה רש"י כותב על אתר: "נשף חשקי − לילה שהייתי חושק בה לשמחה ולמשתה בס' יוסיפון מצינו שהיה שמח על שנצחו גדודיו את חיל פרס אותו לילה שם לי לחרדה שנא' (דנייאל ה) בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אישתיו חמרא וגו' ביה בליליא קטיל וגו' ודריוש מדאה קביל מלכותא (שם ו)". משמעות זו השתמרה גם בימי הביניים. למשל, ר' יהודה הלוי כותב בשיר יעלת חן "לֵיל אֲחַבְּקָךְ נֶשֶׁף חִשְׁקִי".

במרוצת הזמן נקטו את המילה נשף בלבד לציון אירוע שמתרחש בערב, ואילו הביטוי נשף חשק יוחד למסיבת תענוגות, משתה הוללות, אורגיה. דוגמה לכך אפשר למצוא בעיתון מעריב מ-26 באפריל 1967: "סיפורה של הדיפלומאטיה ה"חשאית" (שקיימה מגעיה בחדרי מיטות וערכה גישושים בין נשף חשק אחד למשנהו)…" את המילה נשף במשמעות המקורית של שעות הלילה אפשר למצוא בעברית של ימינו בעיקר בטקסטים ספרותיים. לאה גולדברג כותבת, למשל, ביצירה "מסיפורי מר קשקש": "מקשקש הוא בלי מנוח… מן הבוקר עד הנשף מְספר פרטי פרטים".